1.4 הצירי

כללי הצירי אושרו בישיבה קכג. בכללים שתוקנו והושלמו או נוספו לאחר מכן צוין מספר הישיבה.

בנטיית השמות בעלי הצירי הדרכים מתחלפות: יש שהצירי מתקיים, ויש שהוא מתבטל – כלומר משתנה לשווא – בתנאים שווים של הגייה, מבנה וכתיבה. כך דרכם של השמות הצרויים במקרא בניקודו המקובל עלינו, וכל שכן השמות שמחוץ למקרא, שנחלקו בהם הרבה המסורות בפיהם של יוצאי גלויות שונות. תכליתם של הכללים שלהלן להסדיר את הנוהג ולהכריע בין הדרכים השונות לצורך הלשון הכללית.

כמו כן מובאים כללים לשמות שבהם הצירי משתנה לתנועה אחרת.

צירי מלא הוא צירי שגם בניקוד יש עימו יו"ד אחר האות הצרויה. סתם 'צירי' הוא צירי חסר.

.

כלל א – הצירי המלא

הצירי המלא מתקיים תמיד. למשל: חֵיק חֵיקְכֶם, מֵיתָר מֵיתָרִים מֵיתְרֵיהֶם, רֵיחַ רֵיחוֹת רֵיחוֹתֵיכֶם.

תנו דעתכם: צירי מלא בא כאשר היו"ד היא מן השורש. למשל: אֵיד, אֵימָה, אֵיפָה, אֵיתָן, בֵּיצָה, חֵיק, מֵידָע, מֵיטָב, מֵימָן, מֵינֶקֶת, מֵישָׁרִים, סֵיפָה, צֵידָה, רֵיק, שֵׁינָן, תֵּימָן, וכן מְהֵימָן, מֵימְרָה, מֵירְכָה, רֵישָׁה.

כן בא צירי מלא בשמות אחרים ובהם: אֵיבָר, הֵיכָל, זְעֵיר, כֵּילַף, עֵירֹם, פֵּיגָם, פְּסֵיפָס, צֵירֵי, קֵיסָם, שֵׁיזָף.

בשמות האלה הצירי הוא צירי חסר: לֵצָן, לֵצָנוּת.

.

כלל ב – הצירי בצורת הנסמך

שמות המסתיימים בצירי – בין שהוא מתקיים בנטייה ובין שהוא משתנה לשווא או לתנועה אחרת – מנוקדים בצירי גם בצורת הנסמך. למשל: לֵב־, שֵׁם־, חֲבֵר־, הֶבְדֵּל־.

הערות

  1. השם בֵּן מנוקד בנסמך בסגול: בֶּן־.
  2. במקרא באה צורת הנסמך גם בחיריק, כגון בִּן־נון, בִּן הכות.
    מילים רבות, ובעיקר מילים בנות הברה אחת המנוקדות בצירי (להוציא בֵּן), ניקודן במקרא תלוי בהקפה: כאשר המילה מנוגנת בטעם לעצמה היא מנוקדת בצירי, ואילו כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה, היא מנוקדת בסגול. למשל: ולֶב־אָיִן (משלי יז, טז) לעומת לֵב פַּרְעֹה (שמות ז, יד), וכן כַּאֲבֶל־אֵם (תהלים לה, יד).[1]
  3. בכמה שמות המסתיימים בצירי – הצירי משתנה בצורת הנסמך לפתח או צורת הנסמך היא על דרך משקל אחר.[2]
.

צירי מתקיים

.

כלל ג – צירי הבא לתשלום דגש

הצירי הבא לתשלום דגש (תמורת חיריק) מתקיים. למשל: גֵּרוּשׁ גֵּרוּשָׁם גֵּרוּשִׁין, שֵׁרוּת שֵׁרוּתֵי־, תֵּאוּר תֵּאוּרָיו תֵּאוּרֵיהֶם, קֵרֵחַ קֵרְחֵי־.

בכלל זה נכנסים גם השמות גֵּאֶה, דֵּהֶה, זֵהֶה, כֵּהֶה, לֵאֶה, קֵהֶה (המתאימים למשקל פִּעֵל).

הצירי מתקיים תמיד גם בשמות מֵחוֹשׁ מֵחוֹשֵׁי־(ראשׁ), מֵרוֹץ מֵרוֹצֵי־(סוּסִים). כן הצירי מתקיים בצורות מֵרֵעֵהוּ מֵרֵעֲךָ וכדומה.

ראו גם כלל כא – שמות במשקל פִּעָלוֹן בעלי ע' הפועל א"ר.

.

כלל ד – הצירי בשמות בני הברה אחת (שאינם נדגשים בנטייה)

בשמות בני הברה אחת[1] שאינם נדגשים בנטייה, הצירי מתקיים תמיד. למשל: אֵד אֵדֵי־, אֵל אֵלִי אֵלֵי־, גֵּו גֵּוָם גֵּוֵיכֶם, זֵד זֵדֵי־(עולם), כֵּן כֵּנִים, כֵּף כֵּפֵי־(החופים), מֵת מֵתֵי־(מדבר), נֵד נֵדֵי־(מים), נֵר נֵרוֹתֵיהֶם, סֵט סֵטֵי־(הדרך הישרה), עֵט עֵטְךָ עֵטֵיהֶם, רֵעַ רֵעֵיהֶם, וכן השם רֵחַיִם: רֵחָיו רֵחֵיהֶם, שֵׁת שֵׁתוֹתֵיהֶם (במקרא שְׁתוֹתֵיהֶם).

יוצאים מכלל זה: עֵץ, שהצירי בו משתנה לשווא כשאינו סמוך לטעם, כגון עֲצֵי־ עֲצֵיכֶם עֲצֵיהֶם (לעומת עֵצִי עֵצְךָ עֵצְכֶם עֵצִים, הנוהגים לפי הכלל); בֵּן[2], שֵׁם, שהצירי בהם משתנה לשווא בנטייה – כגון בְּנִי בְּנָם, שְׁמִי שְׁמָם שְׁמוֹת־[3] שְׁמוֹתֵיהֶם; לפני שווא בא בשני שמות אלו חיריק, כגון בִּנְךָ בִּנְכֶם, שִׁמְךָ שִׁמְכֶם.

[1] המונח 'שם בן הברה אחת' מכוּון לשמות מעין אֵל, עֵט, ולא לשמות שהם "יתד", כגון בְּאֵר.
[2] צורת הרבים של בֵּן: בָּנִים בְּנֵי־. צורת הנסמך: בֶּן־ (וראו כלל ב – צירי בצורת הנסמך).
[3] אבל בנפרד שֵׁמוֹת.

.

כלל ה – משקל פְּעֵל

במשקל פְּעֵל הצירי מתקיים. למשל: בְּאֵר בְּאֵרִי בְּאֵרְךָ בְּאֵרְכֶם בְּאֵרוֹת־ [1], זְאֵב זְאֵבֵי־, יְלֵל יְלֵלֶיהָ, כְּאֵב כְּאֵבֵי־, פְּאֵר פְּאֵרִים פְּאֵרֵי־(ראש) [1], רְאֵם רְאֵמֵי־, רְתֵת רְתֵתֵי־(אימה), שְׁאֵר שְׁאֵרֵיהֶם.

[1] במקרא גם בֶּאֱרוֹת־(חֵמר), פַּאֲרֵי־(המגבעות).

.

כלל ו – משקל פָּעֵל

1. במשקל פָּעֵל רבים השמות שהצירי מתקיים בהם, וכך צריך לנהוג בכל שם המתחדש במשקל זה. למשל: אָבֵל אֲבֵלִים אֲבֵלֵי־ אֲבֵלָה אֲבֵלַת־ אֲבֵלָתוֹ, אָשֵׁם אֲשֵׁמֵי־, בָּצֵק בְּצֵקְךָ בְּצֵקְכֶם בְּצֵקָם, דָּשֵׁן דְּשֵׁנֵי־, חָפֵץ חֲפֵצִים חֲפֵצֵי־(חיים), יָעֵן יְעֵנֵי־, יָרֵחַ יְרֵחַ־ יְרֵחֲךָ יְרֵחֲכֶם יְרֵחֵיהֶם, יָשֵׁן יְשֵׁנֵי־(עפר), כָּבֵד [האיבר] כְּבֵדֵי־, סָפֵק סְפֵקוֹתֵיהֶם, קָמֵעַ[1] קְמֵעוֹתַי קְמֵעַי, שָׁכֵן שְׁכֵנִי שְׁכֵנְכֶם־ן שְׁכֵנֵיהֶם שְׁכֵנוֹתַי שְׁכֵנוֹתֵיהֶם.

2. השמות האלה נוטים בביטול חלקי של הצירי: גָּדֵר[2], זָקֵן, חָבֵר, חָדֵל, חָנֵף, חָסֵר, חָצֵר, יָעֵל, יָרֵא, יָרֵךְ, כָּבֵד (היפוכו של קל), כָּרֵס, כָּתֵף, נָמֵל, עָקֵב[3], עָרֵל, שָׁלֵו.[4]
דוגמת הנטייה: נָמֵל, נְמַל־ [חֲבֵר־], נְמֵלְךָ, נְמֵלֵךְ, נְמֵלוֹ, נְמֵלָהּ, נְמֵלֵנוּ, נְמֵלְכֶם־ן, נִמְלֵי־ [חַצְרוֹת־], נִמְלֵיכֶם־ן [חַצְרוֹתֵיכֶם־ן].

הערות

  1. כמה שמות במשקל פָּעֵל בא בהם פתח בצורת הנסמך ביחיד במקום הצירי, ואלו הם: יָתֵד יְתַד־, שָׂבֵעַ שְׂבַע־, שָׁכֵן שְׁכַן־; זָקֵן זְקַן־, חָדֵל חֲדַל־, חָסֵר חֲסַר־, חָצֵר חֲצַר־, כָּבֵד כְּבַד־(ראייה), נָמֵל נְמַל־, עָרֵל עֲרַל־.
  2. כמה שמות במשקל פָּעֵל צורתם בנסמך שקולה במשקל סגולי: גָּדֵר גֶּדֶר־, יָרֵךְ יֶרֶךְ־, כָּרֵס כֶּרֶס־, כָּתֵף כֶּתֶף־.
    במקרא גם כָּבֵד כֶּבֶד־(עָוֹן), עָרֵל עֶרֶל־(לֵב), גָּזֵל גֵּזֶל־(אָח); בלשון ימינו גֵּזֶל היא גם צורת הנפרד.[5]
  3. בצורות הנקבה[6] של השמות שבסעיף 2, כמו זְקֵנָה, חֲבֵרָה, חֲסֵרָה, יְרֵאָה, הצירי מתבטל אף בנסמך היחידה, כגון זִקְנַת־, חַבְרַת־, חַסְרַת־, יִרְאַת־(אלוהים), ואין צריך לומר בנסמך הרבים: חַבְרוֹת־, חַסְרוֹת־ וכו'; ובכינויים זִקְנוֹתַיִךְ, חַבְרוֹתַי. בצורות היחידה בעלות כינויים הנטייה היא כדרך הסגוליים: זְקֶנְתִּי, חֲבֶרְתּוֹ, חֲבֶרְתָּם. כך גם שְׁכֵנָה – שְׁכֶנְתִּי שְׁכֶנְתְּךָ (אבל שְׁכֵנַת־).

[1] בספרות חז"ל ולאחריה קָמִיעַ.
[2] צירוף הלשון 'יצא מגדר־' מותר לנקדו כדרך הסגוליים, כגון יצא מגִּדְרוֹ, יצאתי מגִּדְרִי.
[3] על צורות הרבים של עָקֵב ראו עָקֵב, עִקְבָה.
[4] במקרא יש גם גִּדְלֵי בָשָׂר (יחזקאל טז, כו), דִּשְׁנֵי אָרֶץ (תהלים כב, ל), לכל חֶפְצֵיהֶם (תהלים קיא, ב), יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן (שמות לח, לא), שִׂמְחֵי לב (ישעיהו כד, ז).
[5] ראו גם להלן כלל כ – משקל פֵּעֶל הערה 1.
[6] על שמות במשקל פְּעֵלָה שאינם צורות נקבה של משקל פָּעֵל ראו כלל ט – משקל פְּעֵלָה.

 

.

כלל ז – הצירי במשקל הֶפְעֵל ובשמות הרבָעיים והחמָשיים

במשקל הֶפְעֵל הצירי מתקיים. למשל: הֶפְסֵד הֶפְסֵדִי הֶפְסֵדְכֶם הֶפְסֵדִים הֶפְסֵדֵי־, הֶרְכֵּב הֶרְכֵּבֵי־, הֶכְרֵחַ הֶכְרֵחַ־ הֶכְרֵחֲךָ הֶכְרֵחֲכֶם, הֶצֵּעַ הֶצֵּעַ־ הֶצֵּעֲךָ.

הערה: ליד הצירוף הֶסֵּחַ־הַדַּעַת יש גם הֶסַּח־הַדַּעַת.

על פי כלל זה נוטים גם השמות הרבָעיים והחמָשיים שתנועתם האחרונה היא צירי. למשל: אַבְנֵט אַבְנֵטֵי־(הכוהנים), אִזְמֵל אִזְמֵלֵי־, דֶּלְפֵּק דֶּלְפֵּקִים, סַרְגֵּל סַרְגֵּלֵי־, פַּרְדֵּס פַּרְדֵּסֵיהֶם, פְּסַנְתֵּר פְּסַנְתֵּרְכֶם פְּסַנְתֵּרֵיהֶם, צְפַרְדֵּעַ צְפַרְדֵּעִים [1], קְלַסְתֵּר קְלַסְתֵּרֵי־(פניהם). כך נוטים גם השמות מַמְזֵר מַמְזֵרֵיהֶם, מִסְכֵּן מִסְכֵּנֵי־.

אבל שמות בעלי שתי הברות שוות עיצורים נוטים בביטול הצירי (כמו משקל מַפְעֵל), כגון גַּרְגֵּר גַּרְגְּרִים,[2]  מִשְׁמֵשׁ מִשְׁמְשִׁים.

[1] במקרא צְפַרְדְּעִים.
[2] לצד גַּרְגֵּר גַּרְגְּרִים משמשות הצורות גַּרְגִּיר גַּרְגִּירִים ללא הבדל משמעות. שם הצמח הוא גַּרְגֵּר בלבד.

.

כלל ח – משקל פֵּלָה ודומיו

במשקל פֵּלָה ודומיו הצירי מתקיים. למשל: אֵלָה (עץ) אֵלַת־, דֵּעָה[1] דֵּעוֹתָיו, זֵעָה זֵעָתוֹ, לֵדָה לֵדַתְכֶם, קֵבָה קֵבָתִי, רֵאָה רֵאוֹתַי, תֵּבָה תֵּבוֹתֵיכֶם.

יוצאים מכלל זה כמה שמות שהצירי בהם משתנה לשווא שלא בסמיכות לטעם. ואלו הם: חֵמָה חֲמָתִי חֵמוֹת, מֵאָה מְאַת־ מְאָתִי מֵאוֹת מְאוֹת־, עֵדָה (קהל) עֲדַת־(ישראל) עֲדָתוֹ, עֵצָה עֲצַת־ עֲצָתְךָ עֵצוֹת עֲצוֹתֵיהֶם, פֵּאָה פְּאַת־(השדה) פַּאֲתֵי־[2] פֵּאוֹת פְּאוֹת־ פְּאוֹתֵיהֶם, שֵׁנָה שְׁנַת־(ישרים) שְׁנָתוֹ.

הערה: שמות כמו אֵלָה (נקבה של אֵל), עֵדָה (נקבה של עֵד) מקיימים את הצירי.[3]

[1] נטיית היחיד של דֵּעָה היא על דרך נטיית דַּעַת.
[2] צורת נסמך זוגי.
[3] לפי הכלל כלל ד – צירי בשמות בני הברה אחת (שאינם נדגשים בנטייה).

 

.

כלל ט – משקל פְּעֵלָה

במשקל פְּעֵלָה הצירי מתקיים.[1] למשל: אֲבֵדָה אֲבֵדָתוֹ אֲבֵדוֹתֵיהֶם, גְּזֵרָה גְּזֵרַת־, שְׁפֵלָה שְׁפֵלַת־, דְּבֵלָה דְּבֵלַת־ דְּבֵלִים דְּבֵלֵי־ [2].

יוצאים מכלל זה כמה שמות שהצירי בהם מתבטל שלא בסמיכות לטעם. ואלו הם: אֲשֵׁדָה אַשְׁדַת־ (הנהר) אֲשֵׁדוֹת אַשְׁדוֹת־,[3] בְּהֵמָה בֶּהֱמַת־[4] בְּהֵמוֹת בַּהֲמוֹת־ בַּהֲמוֹתָיו, גְּדֵרָה גִּדְרַת־ גְּדֵרוֹת גִּדְרוֹת־, חֲשֵׁכָה חֶשְׁכַת־ חֶשְׁכָתָם חֲשֵׁכוֹת, לְבֵנָה לִבְנַת־ לְבֵנִים לִבְנֵי־(חבלה), נְבֵלָה נִבְלַת־(העוף) נְבֵלוֹת נִבְלוֹתֵיהֶם, שְׁדֵמָה שַׁדְמַת־(כרם) שַׁדְמָתִי שְׁדֵמוֹת שַׁדְמוֹת־(בית לחם).

[1] על שמות במשקל פְּעֵלָה שהם צורות נקבה של שמות במשקל פָּעֵל עיינו כלל ו – משקל פָּעֵל.
[2] במקרא נמצא מן דְּבֵלָה – דְּבֶלֶת תאנים.
[3] במקרא הדל"ת דגושה: אַשְׁדּוֹת־.
[4] נטיית היחיד בכינויים על דרך הסגוליים: בְּהֶמְתּוֹ בְּהֶמְתָּם.

.

כלל י – משקלי מַפְעֵלָה, תַּפְעֵלָה, פַּלְפֵּלָה

במשקלים מַפְעֵלָה, תַּפְעֵלָה, פַּלְפֵּלָה הצירי מתקיים. למשל: מַגֵּפָה מַגֵּפוֹתֵיהֶם, מַדְקֵרָה מַדְקֵרוֹת־, מַדְרֵגָה מַדְרֵגוֹת־ מַדְרֵגוֹתָיו, מַזְמֵרָה מַזְמֵרַת־, מַצֵּבָה מַצֵּבוֹת־ מַצֵּבוֹתֵיהֶם, מַקְהֵלָה מַקְהֵלוֹת־; תַּדְהֵמָה תַּדְהֵמַת־ תַּדְהֵמַתְכֶם, תַּרְדֵּמָה תַּרְדֵּמַת־, תַּרְעֵלָה תַּרְעֵלַת־; טַלְטֵלָה טַלְטֵלוֹתֵיהֶם, נַדְנֵדָה נַדְנֵדָתִי, צַפְצֵפָה צַפְצֵפַת־ צַפְצֵפוֹת־.

יוצא מכלל זה השם מוֹסֵרָה שבו הצירי משתנה לשווא שלא בסמיכות לטעם: מוֹסֵרוֹת מוֹסְרוֹתֵינוּ מוֹסְרוֹתֵיכֶם.

במקרא הצירי משתנה לשווא בשמות מַדְקְרוֹת־(חרב), מַזְמְרוֹתֵיהֶם, מוֹעֲצוֹתֵיהֶם (מן מוֹעֵצָה [עצה, מזימה]), מַצְּבַת־ (לצד מַצֶּבֶת־).

.

כלל יא – הצירי לפני סיומות

שמות שהצירי בא בהם לפני הסיומות ־ִי, ־ִית, ־וּת, ־ִיָּה – הצירי מתקיים בנטייתם. למשל: חֲבֵרִי חֲבֵרִיִּים, הֶמְשֵׁכִי הֶמְשֵׁכִיִּים; שְׁאֵרִית שְׁאֵרִיתָם; חֲבֵרוּת חֲבֵרוּתָם; כְּנֵסִיָּה כְּנֵסִיּוֹתֵיהֶם.
כן הצירי מתקיים לפני הסיומת ־ִיּוּת (הבאה בשמות מופשטים הגזורים משמות בסיומת ־ִי). למשל: (הֶמְשֵׁכִי) הֶמְשֵׁכִיּוּת הֶמְשֵׁכִיּוּתָם.

תנו דעתכם: בשמות בעלי סיומות הגזורים משמות שיש בהם צירי שאינו מתקיים בנטייה – יבוא שווא (או חטף) במקום הצירי. למשל: (מועָצה) אֲזוֹרִית (מן אֵזוֹר), דּוֹבְרוּת (מן דּוֹבֵר), טִפְּשִׁי, טִפְּשׁוּת (מן טִפֵּשׁ), לְבָבִי (מן לֵבָב), (רב־)מוֹקְדִי (מן מוֹקֵד), (לוח) מַלְבְּנִי (מן מַלְבֵּן), (תלת־)מְמַדִּי (מן מֵמַד), מַסְגְּרִיָּה (מן מַסְגֵּר), עֲדָתִי (מן עדה); אבל שֵׁמִי שֵׁמִיִּים (מן שֵׁם)[1], כְּתֵפִיָּה כְּתֵפִיּוֹתֵיהֶם [2].

.

צירי המתקיים רק בצורת הנסמך

.

כלל יב – הצירי במ"ם בשמות מגזרת הכפולים ובבינוני־הפעיל בגזרת ע"ו

1. הצירי במ"ם המשקל בשמות מגזרת הכפולים מתקיים רק בסמיכות היחיד. בשאר הצורות הצירי משתנה לשווא. למשל: מֵחַם מֵחַם־ מְחַמִּי מְחַמִּים מְחַמֵּיהֶם, מֵמַד מֵמַד־ מְמַדִּים מְמַדָּיו, מֵסַב מֵסַב־(הגלילים) מְסַבֵּי־, מֵצַד מֵצַד־(האוזן), מֵצַר מֵצַר־ מְצָרִים מְצָרֵי־, מֵגֵן מֵגֵן־ מְגִנָּם מְגִנִּים מְגִנֵּי־(ירושלים).

2. הצירי במ"ם הבינוני של בניין הפעיל בשמות מגזרת ע"ו-ע"י מתקיים רק בסמיכות היחיד. בשאר הצורות הצירי משתנה לשווא. למשל: מֵקִים מֵקִים־ מְקִימִי, מֵדִיחַ מֵדִיחַ־(כלים) מְדִיחֵי־, מֵלִיץ מֵלִיץ־(יושר) מְלִיצוֹ מְלִיצֵי־.

.

כלל יג – שמות שונים שהברתם הראשונה אֵ

בשמות אֵבוּס, אֵזוֹב, אֵזוֹר, אֵטוּן, אֵמוּן, אֵסוּר, אֵפוֹד – הצירי מתקיים רק בסמיכות היחיד.
בשאר הצורות בא במקומו חטף פתח; בנטיית השם אֵמוּן בא חטף סגול.
למשל: אֵזוֹר אֵזוֹר־(חַיץ) אֲזוֹרוֹ אֲזוֹרִים אֲזוֹרֵי־(המדבר); אֵמוּן אֱמוּנוֹ אֱמוּנִים.

.

צירי המשתנה לשווא בנטייה

.

כלל יד – משקלי פּוֹעֵל, מְפַעֵל, מִתְפַּעֵל

במשקלים פּוֹעֵל, מְפַעֵל, מְפוֹעֵל (=מְפוֹלֵל), מִתְפַּעֵל, מִתְפּוֹעֵל (=מִתְפּוֹלֵל) הצירי משתנה לשווא. לפני כינויי הנוכח הנוכחים והנוכחות הצירי משתנה לסגול.[1] בשמות שע' הפועל בהם מאותיות אהח"ע הצירי משתנה לסגול או לפתח, וכשל' הפועל מאותיות אהח"ע, הצירי יכול גם להישמר. למשל: סוֹפֵר סוֹפְרֵנוּ סוֹפֶרְךָ סוֹפֶרְכֶם סוֹפְרִים סוֹפְרֵי- סוֹפְרוֹת סוֹפְרוֹתֵינוּ, אוֹהֵב אוֹהֲבִי אוֹהַבְךָ או אוֹהֶבְךָ אוֹהַבְכֶם או אוֹהֶבְכֶם אוֹהֲבֵינוּ, שׂוֹנֵא שׂוֹנְאִי שׂוֹנַאֲךָ או שׂוֹנֵאֲךָ שׂוֹנַאֲכֶם או שׂוֹנֵאֲכֶם שׂוֹנְאֵינוּ; מְלַמֵּד מְלַמֶּדְךָ מְלַמְּדַי מְלַמְּדֵי־, מְנַהֵל מְנַהַלְךָ או מְנַהֶלְךָ, מְפַקֵּחַ מְפַקַּחֲכֶם או מְפַקֵּחֲכֶם מְפַקְּחוֹת, מְשׁוֹרֵר מְשׁוֹרֶרְכֶם מְשׁוֹרְרִים מְשׁוֹרְרֵי־; מִתְאַגְרֵף מִתְאַגְרְפֵי־, מִתְגּוֹשֵׁשׁ מִתְגּוֹשְׁשִׁים.

הערה
צורת הנקבה יחידה של שמות במשקלים האלה שקולה כרגיל במשקל סגולי ונוטה על פי כללי המשקלים הסגוליים. למשל: סוֹפֶרֶת, אוֹהֶבֶת, רוֹפֵאת (בנפרד ובנסמך, וראו להלן), מְפַקַּחַת, מְשׁוֹרֶרֶת, מִתְאַגְרֶפֶת; ובנטייה: סוֹפַרְתָּם, אוֹהַבְתּוֹ, רוֹפֵאתוֹ, מְפַקַּחְתּוֹ וכיו"ב.
ויש שצורת הנקבה יחידה מסתיימת ב־ְ־ָה, כגון רוֹפְאָה, ונטייתה: רוֹפְאַת־(שיניים) רוֹפְאָתִי רוֹפְאַתְכֶם. הוא הדין לשמות עצם מובהקים כגון דּוֹבְרָה – דּוֹבְרַת־ דּוֹבְרָתִי דּוֹבְרַתְכֶם.

ראו גם כלל טו – משקלי פּוֹעֵלָה, מְפַעֵלָה, מִתְפַּעֵלָה.

[1] במקרא יש אוֹיִבְךָ.

.

כלל טו – משקלי פּוֹעֵלָה, מְפַעֵלָה, מִתְפַּעֵלָה

השמות במשקלים פּוֹעֵלָה, מְפַעֵלָה, מִתְפַּעֵלָה נוטים בביטול הצירי במרחק של שתי הברות מן הטעם. למשל: תּוֹעֵבָה תּוֹעֲבַת־ תּוֹעֲבָתוֹ תּוֹעֵבוֹת תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם; תּוֹלֵעָה תּוֹלְעַת־ תּוֹלֵעוֹת תּוֹלְעוֹת־; יוֹלֵדָה יוֹלְדָתוֹ; מְכַשֵּׁפָה מְכַשְּׁפַת־ מְכַשְּׁפָתוֹ מְכַשְּׁפָתֵנוּ מְכַשֵּׁפוֹת מְכַשְּׁפוֹת־.

כך יהיו נוטים גם שמות שמן המקרא, כגון נוֹטֵרָה, מְשַׁכֵּלָה, מִתְנַכֵּרָה.

השוו כלל יד – משקלי פּוֹעֵל, מְפַעֵל, מִתְפַּעֵל.

.

כלל טז – משקל פִּעֵל

במשקל פִּעֵל הצירי משתנה לשווא. לפני כינויי הנוכח הנוכחים והנוכחות הצירי משתנה לסגול (או לפתח בשמות שע' הפועל או ל' הפועל בהם מאותיות אהח"ע). למשל: אִלֵּם אִלְּמִים אִלְּמֵי־, טִפֵּשׁ טִפְּשִׁים טִפְּשׁוֹת, חֵרֵשׁ חֵרְשִׁים חֵרְשׁוֹת, דִּבֵּר דִּבֶּרְךָ דִּבְּרוֹת, כִּסֵּא כִּסְּאִי כִּסַּאֲךָ כִּסַּאֲכֶם [1].

הערה: צורת הנקבה יחידה שקולה כרגיל במשקל סגולי, כגון אִלֶּמֶת, עִוֶּרֶת, פִּקַּחַת, אבל טִפְּשָׁה.

בשמות במשקל זה הגזורים ממספרים הצירי מתקיים: שִׁלֵּשׁ שִׁלֵּשִׁים, רִבֵּעַ רִבֵּעָיו, חִמֵּשׁ חִמֵּשֵׁיהֶם.

[1] במקרא כִּסְאֲךָ כִּסְאִי כִּסְאוֹ כִּסְאוֹת. ראו גם דגש חזק באותיות שוואיות, סעיף א.

.

כלל יז – משקלי מַפְעֵל, תַּפְעֵל

בשמות השקולים במשקלים מַפְעֵל (מִפְעֵל), תַּפְעֵל, ובמה ששייך אליהם בגזרות העלולים – הצירי משתנה לשווא.[1] לפני כינויי הנוכח הנוכחים והנוכחות הצירי משתנה לסגול (או לפתח בשמות שע' הפועל או ל' הפועל בהם מאותיות אהח"ע). למשל: מַחְשֵׁב מַחְשְׁבִי מַחְשֶׁבְךָ מַחְשֶׁבְכֶם מַחְשְׁבִים מַחְשְׁבָיו, מַזְלֵג מַזְלֶגְךָ מַזְלְגוֹת [2], מַקְלֵעַ מַקְלְעִים, מַגְהֵץ מַגְהַצְךָ מַגְהַצְכֶם מַגְהֲצִים, מִזְבֵּחַ מִזְבְּחִי מִזְבַּחֲךָ מִזְבַּחֲכֶם, מַקֵּל מַקֵּל־(שקד)[3] מַקְּלִי מַקֶּלְךָ, מוֹקֵד מוֹקְדֵךְ מוֹקְדִים, מוֹעֵד מוֹעַדְכֶם מוֹעֲדֵי־; תַּשְׁבֵּץ תַּשְׁבְּצוֹ תַּשְׁבֶּצְכֶם תַּשְׁבְּצִים.

הערה: בשמות מִזְבֵּחַ, מִסְפֵּד, מַעֲשֵׂר בא פתח בצורת הנסמך: מִזְבַּח־, מִסְפַּד־, מַעֲשַׂר־.

(1) במקרא נמצא מַשְׁחֵתוֹ.
(2) במקרא מִזְלָגוֹת משמש ריבוי של מַזְלֵג.
(3) במקרא פעם אחת גם מַקַּל־(לִבְנֶה).

.

כלל יח – משקל פֵּעָל

במשקל פֵּעָל הצירי משתנה לשווא. למשל: לֵבָב לְבָבִי לְבָבוֹת (ובנטיי לִבְבוֹת־), עֵנָב עֲנַב־ עֲנָבִים (ובנטייה עִנְבֵי־), שֵׁכָר שְׁכַר־(תמרים), שֵׂעָר שְׂעַר־(הזקן) שְׂעָרוֹ.

במקרא מצאנו: (נֵכָר) נֵכַר הארץ (בקיום הצירי), עִנְּבֵי רוש (בנו"ן דגושה).

.

צירי המשתנה לתנועה אחרת

.

כלל יט – הצירי המשתנה לחיריק בשמות הנדגשים בנטייה

בשמות הנדגשים בנטייה בא חיריק כנגד הצירי. למשל: אֵם אִמִּי אִמְּךָ אִמָּהוֹת, גֵּץ גִּצִּים, חֵץ חִצִּים חִצֵּי־, קֵן קִנִּים [1], צֵל צִלְּךָ צִלְּכֶם צִלֵּיהֶם, אֵשׁ אִשּׁוֹ אִשְּׁכֶם [2], מָגֵן מָגִנִּים מָגִנֵּי־(דוד).

הערה: השם צֵל נוטה בריבוי בעיקר על דרך הסגוליים: צְלָלִים צִלְלֵיהֶם.

[1] צורת הנסמך של קֵן היא קֵן־ וגם קַן־ (כבמקרא).
[2] במקרא אֶשְׁכֶם.

.

כלל כ – משקל פֵּעֶל

במשקל הסגולי פֵּעֶל בא בנטיית היחיד חיריק כנגד הצירי. למשל: סֵפֶר סִפְרִי סִפְרְךָ סִפְרָהּ, מֵצַח מִצְחוֹ מִצְחָם.
כשפ' הפועל היא אהח"ע לפי רוב בא סגול כנגד הצירי. למשל: עֵרֶךְ עֶרְכּוֹ, חֵפֶץ חֶפְצוֹ חֶפְצָם, עֵדֶר עֶדְרָם עֶדְרָן.

השמות חֵקֶר, חֵשֶׁק, עֵמֶק, עֵסֶק, עֵשֶׂב, נוטים בחיריק, כגון חִקְרֵי־(מקרא), חִשְׁקִי, עִמְקֵךְ, עִסְקֵיהֶם, עִשְׂבֵי־[1]. (וראו עוד להלן אֵשֶׁת־ בהערה 5.)

הערות

  1. תנו דעתכם: אלה השמות במשקל פֵּעֶל: אֵבֶל, אֵבֶר[2], אֵגֶל, אֵדֶר (פוחלץ), אֵלֶם, אֵסֶל, אֵפֶר, גֵּזֶל[3], הֵלֶךְ, זֵכֶר, חֵבֶל (כאב), חֵדֶק, חֵלֶב, חֵלֶף, חֵלֶק, חֵמֶת[4], חֵפֶץ, חֵפֶר, חֵפֶשׂ, חֵפֶת, חֵצִי[5], חֵקֶר, חֵרֶם, חֵשֶׁב, חֵשֶׁק, יֵצֶר, מֵזַח, מֵצַח, נֵבֶךְ, נֵדֶה, נֵזֶר, נֵטֶל, נֵטֶף, נֵכֶל, נֵפֶל, נֵצֶר, נֵתַח, סֵבֶל, סֵבֶר (שֵׂבֶר), סֵדֶר, סֵפֶל, סֵפֶק (שֵׂפֶק), סֵפֶר, סֵתֶר, עֵבֶר, עֵגֶל, עֵדֶן, עֵדֶר, עֵזֶר, עֵמֶק, עֵסֶק (עֵשֶׂק), עֵקֶב, עֵקֶד, עֵקֶל, עֵקֶר, עֵרֶב (למשל: שתי וערב או ערב־רב), עֵרֶךְ, עֵשֶׂב, פֵּשֶׁר, קֵצֶה, רֵבֶץ, שֵׁבֶט, שֵׁמַע, שֵׁפֶל, תֵּמַהּ, תֵּקַע (שופר), תֵּשַׁע. כן כלולות במשקל זה המילים אֵצֶל, חֵרֶף.[6]
    כמה שמות באים גם במשקל פֶּעֶל וגם במשקל פֵּעֶל, ואלה הם: אשל, גזע, הפך, זבד, ישע, כסא (כסה), לתך, נבל, נדר, נזק, נכר, נצח, סמל, שׂכל, שמץ.
    במקרא יש גם כֵּסֶל, נֵסֶךְ, נֵשֶׁק, צֵלַע, שֵׁבֶר, שֵׁטֶף.
  2. צורת הרבים באה במשקל פְּעָלִים כבשאר הסגוליים. על נטיית משקל פְּעָלִים ראו משקל פֶּעֶל.
  3. שם המספר תֵּשַׁע בא בשווא לפני ־עֶשְׂרֵה ומֵאוֹת: תְּשַׁע עֶשְׂרֵה, תְּשַׁע מֵאוֹת.
  4. גם השמות שְׁחֵלֶת, תְּכֵלֶת ניקודם בצירי ובסגול – בדומה למשקל פֵּעֶל – ונטייתם על פי הכלל, כגון תְּכִלְתּוֹ.
  5. כמה שמות שאינם סגוליים אך נטייתם על דרך הסגוליים – צורת הנסמך שלהם מנוקדת בצירי ובסגול והם נוטים על דרך משקל פֵּעֶל: (חֲמִשָּׁה) חֲמֵשֶׁת־ חֲמִשְׁתָּם, (שִׁשָּׁה) שֵׁשֶׁת־ שִׁשְׁתָּם, וכן (אִשָּׁה) אֵשֶׁת־ אִשְׁתְּךָ [7].

[1] במקרא עֶשְׂבָּם.
[2] בריבוי של השם אֵבֶר יש אֲבָרִים וגם אֵבָרִים אֵבָרַי אֵבָרֶיךָ. לצד אֵבֶר משמש בעיקר השם אֵיבָר (ברבים אֵיבָרִים). ראו כלל א – הצירי המלא.
[3] ויש גם גָּזֵל. ראו כלל ו – משקל פָּעֵל.
[4] במקרא הנסמך חֵמַת־.
[5] על השם חצי ראו עוד משקל פְּעִי, פֶּעִי.
[6] המילה תֶּכֶף שקולה במשקל פֶּעֶל.
[7] במקרא אֵשֶׁת גם בנפרד. הנטייה בחיריק (ראו לעיל); פעם אחת במקרא אֶשְׁתְּךָ. ראו עוד דגש חזק באותיות שוואיות, סעיף א.

.

כלל כא – שמות במשקל פִּעָלוֹן בעלי ע' הפועל א"ר

שמות במשקל פִּעָלוֹן שע' הפועל בהם היא אל"ף או רי"ש, יש בהם צירי לתשלום הדגש, ונטייתם היא במשקל פִּעְלוֹן (פַּעְלוֹן, פֶּעְלוֹן). למשל: גֵּרָעוֹן גִּרְעוֹן־ גִּרְעוֹנוֹת גִּרְעוֹנוֹתֵיהֶם, דֵּרָאוֹן דִּרְאוֹן־(עולם) דִּרְאוֹנָם, פֵּרָעוֹן פִּרְעוֹן־, הֵרָיוֹן הֶרְיוֹנָהּ, רֵאָיוֹן רַאֲיוֹן־ רַאֲיוֹנוֹת, תֵּאָבוֹן תַּאֲבוֹנְךָ.

הערה: בשם זֵרְעוֹן הצירי מתקיים בנטייה: זֵרְעוֹנִים זֵרְעוֹנֵי־(קיץ) זֵרְעוֹנָיו.[1]

על נטיית משקל פִּעָלוֹן ראו פירוט ודוגמאות נוספות בסעיף ב בכלל משקל פִּעְלוֹן ומשקל פִּעָלוֹן.

[1] לפי האמור בכלל כלל ג – צירי הבא לתשלום דגש.