גם וגם

גם וגם

אבותם ואבותיהם

שתי הצורות אבותם ואבותיהם הן צורות תקניות, ולשתיהן תיעוד בתנ"ך, למשל: "אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתָם" (שופטים ב, כ); "וּמִקְוֵה אֲבוֹתֵיהֶם" (ירמיהו נ, ז).
המשך קריאה >>

דונלד טראמפ אוחז בדגך ארה"ב והכיתוב: אמריקאי או אמריקני?

אמריקאי או אמריקני?

בדיון שהיה בעבר בוועדת הדקדוק של האקדמיה הוחלט שלא להתערב בסוגיה זו. לפיכך אפשר לומר גם השגרירות האמריקנית וגם השגרירות האמריקאית.
המשך קריאה >>

שחקן מחזיק גולגולת - הכיתוב: יהיה, יהי או יהא... זו השאלה?

יהיה, יהי או יהא?

צורות העתיד הרגילות של הפועל הָיָה הן יִהְיֶה, תִּהְיֶה וכדומה, אך לעיתים משמשות במקומן הצורות יְהִיתְּהִי או יְהֵא, תְּהֵא. מה מקורן של צורות אלו ומתי נכון להשתמש בהן? יְהִי הצורות יְהִיתְּהִי (נסתרת וגם נוכח ונוכחת) וכן אֱהִי ונְהִי (בגוף ראשון) הן צורות עתיד מקוצר (יוסיב) השייכות למערכת הזמנים של לשון המקרא. צורות…
המשך קריאה >>

נחש - מכיש או נושך?

נחש מַכּיש או נושך?

את מסענו המפותל בעקבות הנחש נפתח בספר הספרים. בתנ"ך הנחש נוֹשַׁךְ, למשל בברכת יעקב לדן "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ… הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר" (בראשית מט, יז). כך גם במימרה הידועה של קהלת "וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ" (י, ח). ‍‍בלשון חכמים הנחש יכול…
המשך קריאה >>

שתי מסיכות - הכיתוב: שני פנים או שתי פנים?

שני פנים או שתי פנים?

המילה פָּנִים שייכת לקבוצת המילים שמינן הדקדוקי כפול – זכר וגם נקבה. לפיכך אפשר לומר "שתי פנים" וגם "שני פנים" – בין בהוראה מוחשית ובין בהוראה מושאלת ('צדדים', 'היבטים'). עם זאת כאשר משתמשים במפורש במילה פָּנִים כריבוי של פָּן מוטב לנקוט לשון זכר: "יש כאן שני פנים:…
המשך קריאה >>

אתם שאלתם? אנחנו עונים! בקיא או בקי?

בָּקִי או בָּקִיא?

רבים שואלים כיצד יש לכתוב – בקי או בקיא? נקדים ונאמר ששני הכתיבים נכונים. המילה בָּקִי מתועדת לראשונה בספרות חז"ל. למשל במשנה במסכת עירובין (ד, ח) מדובר על מי שאינו בקי בהלכה, וכך כתובה המילה (בלי אל"ף) בכל כתבי היד ובדפוסים. גם בצורת הרבים מצוי…
המשך קריאה >>

איור של שני מטענים. טוענים את הטלפון או מטעינים?

טען והטעין

שאלת לשון שחוזרת ועולה במציאות ימינו היא אם צריך לטעון את הטלפון הנייד (בעזרת מַטְעֵן) או להטעינו. השאלה הזאת נשאלת לא רק על טלפונים ניידים, אלא גם על תוכנוֹת ועל מִטענים רגילים: האם לטעון את המִטען על המשאית (בבניין קל) או להטעין אותו (בבניין הפעיל)?…
המשך קריאה >>

סכנת חיים או סכנת מוות - אתם שאלתם? אנחנו עונים!

סכנת מוות וסכנת חיים

הצירופים 'סכנת מוות' ו'סכנת חיים' נראים הפוכים זה מזה, ואף על פי כן הם משמשים באותה משמעות. הא כיצד? מבנה הסמיכות נפוץ מאוד בעברית, והוא עשוי להביע יחסי משמעות שונים: שייכות – 'של' (כבשת הרש, כספי ציבור), חומר (כף עץ, נעלי בד), תוכן (כף סוכר,…
המשך קריאה >>

איור שני תרמילי אפונה והכיתוב אפון או אפונה?

אפון ואפונה

רַק אָפוּן הַמִּסְכֵּן עָמַד מִן הַצַּד / עַל מַטֵּהוּ נִשְׁעַן וְלֹא נָע וְלֹא נָד (ח"נ ביאליק, בגינת היָרָק – הגרסה המורחבת). אֲפוּנָה וְגֶזֶר יָשְׁבוּ בַּמְּקָרֵר / וְיַחַד עִם בָּטָטָה הִתְחִילוּ לְקַטֵּר (אבנר קנר ויואל לרנר, תנו לגדול בשקט). האפונה והאפון מוכרים שניהם לדוברי העברית. ומה…
המשך קריאה >>

קָצָר וקָצֵר

שְׂעָרוֹ גֻּלַּח כְּשֶׁבָּא לַמַּחֲנֶה שְׂעָרָהּ נִשְׁאַר אָרֹךְ וּבְלִי מַעֲנֶה אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ בָּרַעַשׁ הַגּוֹבֵר שְׂעָרֵךְ הָאָרֹךְ, נַעֲרָה, שְׂעָרְךָ הַקָּצֵר (יהודה עמיחי, הבלדה על השער הארוך והשער הקצר) המילה קָצָר היא משמות התואר הרגילים ביותר בלשוננו, ונראה שכיום איש אינו מתלבט כיצד להגותה. גם המילונים בני…
המשך קריאה >>

לוט רצ"ב ומצ"ב

הביטויים לוט, רצ"ב ומצ"ב משמשים שלושתם בלשון של תכתובות לציון דבר המצורף למכתב. לוּט לוּט פירושו 'עטוף', 'מכוסה', 'נתון בתוך'. מקור המילה בתנ"ך, בדברי אחימלך הכוהן לדוד: "חֶרֶב גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי אֲשֶׁר הִכִּיתָ בְּעֵמֶק הָאֵלָה – הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה אַחֲרֵי הָאֵפוֹד" (שמואל א כא, י).…
המשך קריאה >>

רַב תודות ורוב תודות

ביטויים רבים משמשים בלשוננו להבעת תודה, ובהם הביטוי 'רַב תודות' או 'רוב תודות'. ביטוי זה על שתי נוסחאותיו נתחדש בעברית החדשה. בימינו המילה רוב רגילה בעיקר במשמעות 'החלק הגדול', 'ההפך ממיעוט' כרגיל בלשון חז"ל, ואולם בצירוף 'רוב תודות' משמעה הוא כבלשון המקרא – 'שפע', 'הרבה'.…
המשך קריאה >>

ראש עיר וראש עירייה

הצירופים ראש עיר וראש עירייה משמשים בלשוננו זה לצד זה, ואנו נשאלים לעיתים קרובות אם יש עדיפות לאחד מהם. מדובר בשני צירופים עבריים כשרים, והבחירה ביניהם איננה שאלה של דקדוק אלא שאלה של דיוק במינוח. מבחינה זו יש עדיפות מסוימת לצירוף ראש עירייה – היושב…
המשך קריאה >>

איור של אוזן המן ותוכה צמחי פרג הכיתוב: פֶּרֶג ופָּרָג

פֶּרֶג ופָרָג

הפרג מוכר מפריחתו בשדות, אך גם מן השימוש בגרגיריו במטבח – למשל במילוי אוזני המן. בשני ההקשרים אפשר לומר פֶּרֶג וגם פָּרָג. בעשורים הראשונים של המאה העשרים נפוצה הצורה פֶּרֶג, וכך נוקד במילונים. במאמר משנת תש"ו (1946) שכתב זאב בן־חיים, לימים נשיאה של האקדמיה ללשון…
המשך קריאה >>

איור של המפתלצות מרחוב סומסום והכיתוב אני רוצה להיות שם!

שמה במשמעות שם

האם נכון לומר בלשון התקנית שָׁמָּה במשמעות שָׁם ולְשָׁמָּה במשמעות לְשָׁם? כדי להשיב שאלה זו נבדוק את המצוי במקורותינו. כידוע ה"א המגמה היא אחת הדרכים לציין כיוון בעברית. כאשר היא באה בסוף המילה היא מקבילה להוספת מילית היחס ל' לפנֶיה: מצרימה = למצרים, צפונה = לצפון. על…
המשך קריאה >>

שתי טבעות זהב והכיתוב על נישואין ונישואים

נישואין ונישואים – על סיומת הרבים ־ִין

בלשוננו יש כמה צורות בריבוי הרווחות בעיקר בסיומת ־ִין (לצד מקבילותיהן בסיומת ־ִים). למשל: אירוסין, נישואין, גירושין, תימוכין, (יחסי) גומלין, וכן תוארי הפועל בעקיפין, לסירוגין. הסיומת ־ִין היא סיומת הרבים הרגילה בארמית, וממנה היא חדרה אל העברית. בעברית המקרא מזדמנות רק צורות מעטות בסיומת זו,…
המשך קריאה >>

כמוך וכמותך

שתי הצורות – כָּמוֹךָ וגם כְּמוֹתְךָ – טובות ותקניות. כמו במקרים רבים אחרים אף כאן מדובר בשתי צורות חלופיות – הראשונה מלשון המקרא והשנייה מלשון חכמים. נטיית כ' היחס (כְּ) שונה מזו של מילות היחס בְּ, לְ. בעוד האחרונות נוטות בתוספת הכינוי בלבד (בִּי, בָּכֶם,…
המשך קריאה >>

איני ואינני

מה ההבדל בין 'איני' ל'אינני' ומתי נכון להשתמש בכל אחת מן הצורות? הצמד אינני ואיני מצטרף לצמדים נוספים של נרדפים שמקורם בהבדלים שבין לשון המקרא ללשון חז"ל, כגון אנחנו ואנו, זאת וזוֹ, אלה ואלו, איך וכיצד, פה וכאן, איפה והיכן (בכל צמד המילה הראשונה מלשון המקרא והשנייה מלשון חז"ל).…
המשך קריאה >>

הַלְוָיָה ולְוָיָה

הבאת מת לקבורה נקראת בעברית של ימינו הלוויה או לוויה. כינויים אלו אינם נזכרים לא בלשון המקרא ולא בלשון חז"ל. בספרות חז"ל משמש הצירוף הוצאת המת, למשל: "תנו רבנן: מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת הכלה" (בבלי מגילה כט ע"א ועוד). עם זאת בספרות התלמודית…
המשך קריאה >>

נר? דולק או דלוק? - אתם שאלתם אנחנו עונים (איור של נר)

דולק ודלוק

כבר בספרות חז"ל משמשות שתי דרכי ההבעה: נרות דּוֹלְקִים וגם נרות דְּלוּקִים, ואולם הראשונה היא הצורה השלטת. דּוֹלֵק היא צורת ההווה (בינוני) של הפועל דָּלַק. לדוגמה: "נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקין" (משנה תמיד ו, א), "לְמה משה דומה? לאבוקה שדולקת – הדליקו ממנה כמה…
המשך קריאה >>

איור של ילד עם פלסטר על הפה והכיתוב: מה רצית לומר או לאמר?

לומר ולאמור

לשם הפועל של אָמַר שתי צורות – האחת מן המקרא והאחרת מלשון חכמים. במקרא משמשת הצורה לֵאמֹר (באל"ף נחה), והיא רווחת מאוד כפתיחה של דיבור ישיר, בדומה לסימן הפיסוק נקודתיים, כגון בנוסחה הנפוצה בתורה "וידבר ה' אל משה לֵאמֹר". בימינו צורה זו של שם הפועל…
המשך קריאה >>

זיכרונו לברכה, זכרו לברכה

לאחר הזכרת שם אדם שנפטר נוהגים להוסיף ביטויים כגון 'עליו השלום', 'מנוחתו עדן', ונפוצים במיוחד הביטויים 'זיכרונו לברכה' ו'זכרו לברכה'. רבים מתלבטים איזה מן השניים האחרונים נכון יותר, ותשובתנו ששניהם מבוססים על שימושי לשון עתיקים, ונראה שאין להעדיף אחד מהם על חברו. את הביטוי 'זכרו…
המשך קריאה >>

חצוף וחוצפן

שאלה חצופה: מה ההבדל בין חצוף לחוצפן? המילים אינן נבדלות במשמעותן אלא במקורן. המילה חצוף נוצרה בלשון חכמים (והיא מקבילה למילה הארמית 'חציף'). חוצפן היא יצירה של העברית החדשה: למילה 'חוצפה' (שגם היא מימי חז"ל) נוספה הסיומת ־ָן לציון אדם הנוהג בחוצפה. בכתיבה העברית של…
המשך קריאה >>

איור רוח רפאים והכיתוב פוחד או מפחד?

פוחד ומפחד

בימינו פּוֹחֲדִים – בבניין קל, וגם מְפַחֲדִים – בבניין פיעל, ללא הבחנת משמעות. מה המקור לכפל הצורות האלה? בתנ"ך (על פי ניקוד המסורה) משמשות בעיקר צורות בבניין קל – בעבר ובעתיד בלבד, בסך הכול עשרים ושתיים היקרויות. למשל: "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה…
המשך קריאה >>

איור של בית והכיתוב הולכים לבית, הביתה או הבית?

הביתה או לבית?

שני הניסוחים 'הגעתי הַבַּיְתָה', 'הגעתי לַבַּיִת' כשרים. הצורה 'הביתה' מקבילה לצורה 'לבית' בדומה לזוגות מצרימה–למצרים, ירושלימה–לירושלים. ה"א זו, המכוּנה ה' המגמה, באה בסופם של שמות מקומות וכדומה לציון כיוון – 'אל', 'ל'. ה' המגמה שכיחה מאוד בלשון המקרא, ומשמשת בלשון ימינו בעיקר במילות כיוון, כגון…
המשך קריאה >>

ילדה אוחזת במטריה בגשם והכיתוב: נרטבה או התרטבה?

נרטב והתרטב

הצמד נרטב והתרטב מצטרף לצמדים אחרים של פעלים בבניין נפעל והתפעל המשמשים ללא הבדל של ממש במשמעות:  נרפא והתרפא, נעצב והתעצב, נצבר והצטבר, ניבָּא והתנבא.
המשך קריאה >>

יושב הראש או היושב ראש?

שאלה שמתלבטים בה רבים היא מה דרך היידוע של הצירוף יושב ראש. בעבר נהגו ללמד כי אין לראות בו צירוף סמיכות, שכן המילה 'ראש' היא תיאור הפועל: 'יושב ראש' הוא 'היושב בראש' או 'היושב ראשונה', ולכן צריך לומר 'היושב ראש', 'יושבים ראש' וכדומה. ואולם ברבות…
המשך קריאה >>

איור של בחורה ממתינה ליד תחנת אוטובוס והכיתוב חיכיתי או חכיתי?

חִכִּיתִי וחִכֵּיתִי

מדוע לא פסלה האקדמיה את הצורות חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי, הצורמות לאוזני חלק מן הציבור? במקרא יש כשבעים וחמש צורות פועל בבניין פיעל בגוף ראשון (יחיד) מגזרת ל"י (ל"ה בפי העם). מתוכן כשליש(!) בצירי, ובהן גִּלֵּיתִי, צִוֵּיתִי, עִנֵּיתִי, כִּלֵּיתִי, פִּתֵּיתִי, כִּסֵּיתִי, נִקֵּיתִי, קִוֵּיתִי. ויוזכר הפסוק המפורסם: "מַדּוּעַ קִוֵּיתִי…
המשך קריאה >>

זאת וזו, אלה ואלו

כינויי הרמז זאת וזו (בחולם, כלומר בתנועת o) נרדפים, כלומר אין הבדלי משמעות ביניהם. הכינוי זאת מלשון המקרא (בעיקר ביידוע, כגון 'האישה הזאת', אבל יש גם גֶּפֶן זֹאת בלא יידוע בתהלים פ, טז) והכינוי זו מלשון חכמים. ואולם גם הצורה זֹה (בה"א) מצויה במקרא פעמים אחדות, בעיקר בספר קהלת.…
המשך קריאה >>

מדרגות ועליהן הכיתוב הידרדר והתדרדר

הִדַּרְדֵּר או הִתְדַּרְדֵּר?

שתי הצורות הִדַּרְדֵּר (בלי ניקוד: הידרדר) והִתְדַּרְדֵּר הן צורות תקינות, וכך גם שמות הפעולה הִדַּרְדְּרוּת והִתְדַּרְדְּרוּת. בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו…
המשך קריאה >>

רוֹפְאַת ילדים או רוֹפֵאת ילדים?

המילה רוֹפְאָה היא צורת הנקבה של הבינוני (הווה) בבניין קל לצד הצורה רוֹפֵאת (כמו קוֹרְאָה, קוֹרֵאת). ועדת הדקדוק של האקדמיה התלבטה בשאלה מה תהיה צורת הנסמך של רוֹפְאָה. האפשרות שהועדפה בעבר היא להשתמש לצורך הנסמך בצורה־האחות רוֹפֵאת – ולפי זה נהגו המקפידים על לשונם לומר
המשך קריאה >>

איור של שתי בחורות ליד שולחן עם מחשב האחת צוהלת והשנייה זועפת והכיתוב: מקנאה או מקנאת?

קוֹרֵאת וקוֹרְאָה – צורת הבינונית בפועלי ל"א

סיומת הנקבה של צורות הבינוני (ההווה) יכולה להיות ־ת או ־ָה, אלא שלרוב בכל בניין מבנייני הפועל נעשתה סיומת אחת לסיומת השגורה, ואילו הסיומת האחרת או שאינה משמשת כלל או שמוצאים אותה רק בלשון ספרותית או בצירופים כבולים. ברוב הבניינים הסיומת השגורה היא ־ת, ואילו…
המשך קריאה >>