יעקב כהן

תרמ"א–תשכ"א, 1881–1960

  • נבחר לחבר בי"ב בכסלו תשי"ד.
  • חבר ועד הלשון משנת תרצ"ו.
  • היה סגן נשיא האקדמיה בשנים תשט"ז-תשכ"א, חבר ועד המינוח והוועדות לתעתיק ולדקדוק.

יעקב כהן נולד בסלוצק שברוסיה הלבנה. בשנת 1909 קיבל תואר דוקטור באוניברסיטת ברן על עבודתו "לביקורת מושג הגאוניות".

היה ממייסדי הסתדרות "עבריה" ומנהלה שנה אחת, היה ראש "ההסתדרות לשפה ולתרבות עברית" בברלין, ממייסדי "הברית העברית העולמית", ערך כתבי עת ובהם "העברי החדש" ו"התקופה". בשנים 1927–1933 שימש מרצה לספרות עברית במכון לחכמת ישראל בוורשה. עלה לארץ בשנת 1934, וערך עם פישל לחובר את מאספי "כנסת".

י' כהן קיבל פעמיים את פרס ישראל לספרות יפה והיה חתן פרס ביאליק ופרס טשרניחובסקי.

יצירתו מקיפה סוגות רבות: שירה לירית, חזיונות שיריים על נושאים היסטוריים ואגדיים, פואמות דרמתיות ותאוריות, אלגוריות ודברי חזון, סיפורים קצרים ומחזות. הוא אף תרגם מיצירות גתה. יצירתו כונסה במהדורות שונות ובהן מהדורת היובל בת שנים עשר כרכים.