אבנר הולצמן

אבנר הולצמן נולד בו' בתשרי תשי"ז (1956) ברמת־גן. בשנת 1978 החל ללמוד בחוגים לספרות עברית ולתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, ובה קיבל את שלושת תאריו (1981, 1985, 1989). את עבודת הדוקטור כתב בהדרכת פרופ' נורית גוברין, וכותרתה 'ממשכיל תורני למהפכן ספרות: מיכה יוסף ברדיצ'בסקי – שנות הצמיחה (תרמ"ז–תרס"ב)'.

ב-1981 החל ללמד בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב, והתקדם בו עד דרגת פרופסור מן המניין (2001). במהלך השנים לימד והדריך תלמידים גם באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטה הפתוחה. בשנים 2000–2004 כיהן כראש מכון כ"ץ לחקר הספרות העברית באוניברסיטת תל אביב, ולמן 1987 הוא מופקד על 'גנזי מיכה יוסף', ארכיון מיכה יוסף ברדיצ'בסקי בחולון.

אבנר הולצמן חיבר חמישה עשר ספרים, ערך כחמישים ספרים ופרסם מאות מאמרים, מסות ורשימות ביקורת בתחום עיסוקו – הספרות העברית של הדורות האחרונים. על פועלו המחקרי זכה בפרס לנדאו למדעים ולמחקר מטעם מפעל הפיס (2005), בפרס אסרף מטעם האקדמיה ללשון העברית (2012) ובפרס ס' יזהר לחקר הספרות והוראתה מטעם מכללת לוינסקי לחינוך (2013). בשנת 2015 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלים למדעים. באותה שנה הופקד על הקתדרה לתרבות עם ישראל בזמננו ע"ש יעקב ושושנה שרייבר באוניברסיטת תל אביב.

לעיון ברשימת הפרסומים לחצו כאן.