ישיבה קנד

י”ד במרחשוון התשמ”ב, 11 בנובמבר 1981

קובץ מצורף

החלטות בדקדוק שהתקבלו או עודכנו בישיבה

.

א. התנועה שלפני סיומת ־ָן

קמץ וצירי שאינם מתקיימים בנטייה משתנים לשווא בסמוך לסיומת ־ָן, למשל: תּוֹתְחָן (מן תּוֹתָח, השוו תּוֹתְחֵי־), מִשְׁפְּטָן, מַדְּעָן, מוֹקְדָן.
ואילו קמץ וצירי המתקיימים בנטייה, מתקיימים גם לפני הסיומת ־ָן, למשל: תַּיָּרָן (השוו תַּיָּרֵי־), אָצָן, בַּרְוָזָן, פַּרְדֵּסָן, מַלְגֵּזָן (מן מַלְגֵּזָה). בשמות אלו הקמץ או הצירי מתקיימים גם בנטייה, כגון תַּיָּרָנִים,  בַּרְוָזַן־, פַּרְדֵּסָנִים, מַלְגֵּזָנֵי־, וכן סְבִיבָתַן־.

יוצאים מכלל זה השמות כַּלְכְּלָן, פְּסַנְתְּרָן, מַהְפְּכָן (שבא בהם שווא כנגד קמץ או צירי מתקיימים בשמות כַּלְכָּלָה, פְּסַנְתֵּר, מַהְפֵּכָה).

.

ב. משפט זיקה ממשיך

המבקש למסור התרחשויות שהיו זו אחר זו, ינקוט משפט איחוי ולא משפט מורכב.
כך למשל במקום לומר ‘נפגשתי ברחוב עם ידידי, שהמשיך אחר כך בדרכו’ יש לומר: ‘נפגשתי ברחוב עם ידידי, והוא המשיך אחר כך בדרכו’.

הפסוקית במשפט הראשון נקראת משפט זיקה ממשיך, דהיינו משפט זיקה לא מצמצם המוסר עובדה שהתרחשה אחרי האמור במשפט העיקרי. אין השימוש בה יאה בעברית.

ההחלטה – על פי הערה למונח ‘משפט זיקה ממשיך‘ במונחי דקדוק לבתי ספר.

.

ד. הדגש בתי”ו בסיומת ־תָן

בשמות המסתיימים ב־ְתָן התי”ו מנוקדת בלא דגש אם (א) לפני השווא בא רצף של שתי תנועות קטנות והראשונה בהן בהברה פתוחה או (ב) לפני השווא באה תנועה גדולה. למשל: גַּאַוְתָן, נֶהֶנְתָן, תַּאַוְתָן; נִיבְתָן (בעל חיים), תְּבוּסְתָן. כך גם עַנְוְתָן וכיוצא בו.

לעומת זאת התי”ו מנוקדת בדגש אם לפני השווא באה תנועה קטנה (למעט רצף של שתי תנועות קטנות והראשונה בהן בהברה פתוחה כאמור לעיל). למשל: גְּבַרְתָּן, כְּרַסְתָּן, פְּעַלְתָּן, רְעַבְתָּן, שְׂכַלְתָּן; זְנַבְתָּן, כְּנַפְתָּן (שמות בעלי חיים).