ישיבה שלג

א' בכסלו תשע"ד, 4 בנובמבר 2013

קובץ מצורף

ההחלטות בדקדוק שהתקבלו בישיבה

.

כלל ג – פתח המשתנה לקמץ קיים

בשמות הבאים הפתח בהברתם האחרונה (או היחידה) משתנה לקמץ קיים:

1. בנטיית שמות שרי"ש בסופם, בא קמץ לתשלום דגש[1] בהברה פתוחה.[2] למשל: בַּר[3] בָּרִים בָּרֵי־, הַר הָרִי הָרְךָ הָרִים הָרֵי־, פַּר פָּרִים, צַר צָרָהּ צָרֶיהָ, שַׂר שָׂרֵיהֶם, מֶלְצַר מֶלְצָרִים, סוּגַר סוּגָרוֹ, פַּרְפַּר פַּרְפָּרִים פַּרְפָּרֵיכֶם, סְמָדַר סִמְדַר־ סִמְדָרִים סִמְדָרֵי־, צְרָצַר צִרְצָרִים צִרְצָרֵי־. בדרך זו נוטה גם שם התואר רַע: רָעָה רָעִים רָעֵי־.

הערה: אחרי ה' הידיעה ינוקדו השמות הַר, עַם, פַּר בקמץ: הָהָר, הָעָם, הַפָּר. המילה חַג תנוקד בפתח גם אחרי ה' הידיעה: הַחַג[4].

2. בשמות המסתיימים ב־ַי־ַאי, ואינם מגזרת הכפולים, הפתח משתנה בנטייה לקמץ קיים.[5] למשל: זַכַּאי זַכָּאִים זַכָּאֵי־, חַשְׁמַלַּאי חַשְׁמַלָּאִים, כִּילַי כִּילָיִים, לְוַאי לְוָאוֹ לְוָאִים לְוָיוֹ לְוָיִים, תְּנַאי תְּנָאוֹ תְּנָאֵיכֶם.

אבל מן הכפולים: דַּי דַּיּוֹ דַּיְּכֶם, חַיִּים חַיַּי חַיֵּיכֶם, שַׁי שַׁיּוֹ; בנסמך היחיד: דֵּי־, חֵי־/חַי־, שַׁי־.

[1] ראו קמץ הבא לתשלום דגש.
[2] בצורות יחיד לפני הכינויים ־כֶם, ־כֶן בא פתח, כגון הַרְכֶם, פַּרְפַּרְכֶן (לפי הכלל: קמץ משתנה לפתח בצורת הנסמך ולפני כינויי הנוכחים).
[3] במשמעות נקי, תבואה, שדה, חוץ, אך לא במשמעות בן (במקרא בְּרִי [=בְּנִי, משלי לא, ב]); על השימוש בימינו ראו בר במשמעות בן.
[4] במקרא הֶחָג.
[5] אין הדברים אמורים בצורת הנסמך ביחיד, כגון חַשְמַלַּאי־(רכב). על נטיית הרבים ראו גם קמץ לפני ־אֵי, ־יֵי.

 

.

2.1.10 משקל תְּפוּלָה

על דרך משקל תְּפוּלָה – האופייני למילים מגזרת ע"ו – ינוקדו גם מילים מגזרות אחרות, כגון תְּאוּטָה, תְּעוּזָה (מגזרת ע"ע), תְּאוּנָה (מגזרת ל"י).
המילה תְּלוּנָה גם היא שקולה במשקל זה (במקרא תְּלֻנָּה).

.

ג. צירוף שמות המחוברים בו'

צירוף של שני שמות המחוברים בו' והמציין מושג אחד אפשר ליידעו בראשו. למשל: 'הדין ודברים', 'הדין וחשבון', 'המשא ומתן', 'הנושא ונותן', 'המוציא ומביא', 'המיקח וממכר'. אפשר גם ליידע כל אחד מן השמות, למשל: 'המיקח והממכר', 'המשא והמתן'.
צירוף מעין זה נתפס כמושג אחד בין שהוא מיודע בראשו ובין שה"א הידיעה באה בראש כל אחת ממילות הצירוף, ועל כן ייאמר: 'הדין וחשבון הוגש'; 'המשא והמתן הארוך'.
סיומת הרבים באה תמיד בשני השמות. למשל: 'דינים וחשבונות', 'משאים ומתנים'.

.

כלל ד – ניקוד הנו"ן בבניין נפעל והה"א בבניין הפעיל לפני גרונית

בבניין נפעל בעבר ובבינוני ובבניין הפעיל בעבר – התחילית שלפני אהח"ע מנוקדת בסגול: נֶהֱרַס, נֶחְשָׁב, הֶעֱלִים, הֶחְבִּיא.

פעלים אחדים בבניין נפעל יוצאים מכלל זה:

  1. בפעלים נענה, נעשה הנו"ן מנוקדת בפתח: נַעֲנָה נַעֲנֵיתִי, נַעֲשָׂה נַעֲשֵׂיתָ.
    צורת הנסתרת (כשע' הפועל מנוקדת שווא): נֶעֶשְׂתָה, נֶעֶנְתָה (לצד נַעַשְׂתָה, נַעַנְתָה).
  2. כן מנוקדת הנו"ן בפתח בשם התואר נַעֲרָץ (לצד נֶעֱרָץ).
  3. בפועל נהיה – הנו"ן מנוקדת בחיריק: נִהְיָה נִהְיְתָה.

הערה: בגזרת ע"ו וע"ע הנו"ן לפני אהחע"ר באה בהברה פתוחה, והיא מנוקדת בקמץ או בחיריק או בצירי (כתשלום דגש), כגון נָחֹג, נִחַר, נֵחַן, נֵעוֹר, נֵאוֹת.[1]

.

2.3.9 צורת הרבים של שמות תואר המסתיימים ב־יִי

ִצורת הרבים של שמות תואר המסתיימים ב־יִי, כגון נִסּוּיִי, רִפּוּיִי, היא בשלוש יו"דים: נִסּוּיִיִּים, רִפּוּיִיִּים (גם בכתיב המלא).

.

כלל טז – קמץ המשתנה בנטייה לפתח ואחריו דגש

בנטיית השמות האלה בא פתח ודגש אחריו:[1]

1. ממשקל פָּעָל: גָּמָל גְּמַלִּי גְּמַלִּים גְּמַלֵּי־, חָרָךְ חֲרַכִּים, עָצָב עֲצַבָּיו, קָטָן קְטַנִּים, שָׁלָב שְׁלַבֵּיהֶם, שָׁפָן שְׁפַנִּים.

2. ממשקל מִפְעָל / מַפְעָל: מַאֲמָץ מַאֲמַצִּים מַאֲמַצֵּי־, מַחְמָד מַחְמַדִּי, מַחְמָץ מַחְמַצִּים, מַחְצָב מַחְצַבִּים, מַחְשָׁךְ מַחְשַׁכִּים, מַטְעָם מַטְעַמִּים, מִכְמָן מִכְמַנִּים, מַמְתָּק מַמְתַּקִּים, מַנְעָם מַנְעַמִּים, מָסָךְ מָסַכִּים, מַעֲדָן מַעֲדַנִּים, מַעֲמָק מַעֲמַקִּים, מַעֲקָשׁ מַעֲקַשִּׁים, מַרְבָד מַרְבַדִּים, מֶרְחָק מֶרְחַקִּים, מַשְׁאָב מַשְׁאַבִּים, מִשְׁבָּת מִשְׁבַּתִּים, מִשְׂגָּב מִשְׂגַּבִּי, מִשְׁלָב מִשְׁלַבִּים, מִשְׁמָן מִשְׁמַנִּים;[2] ועל דרך זו מִבְטָח מִבְטַחִים (בפתח).

3. בשמות: צָב צַבִּי צַבִּים צַבֵּי־, תָּם תַּמָּה, יָם יַם־[3] יַמִּים, אֶשְׁנָב אֶשְׁנַבִּים, חַרְצָן חַרְצַנִּים, חַשְׁמָן חַשְׁמַנִּים, מוּסָךְ מוּסַכִּים, סַרְעָף סַרְעַפִּים (שַׂרְעָף שַׂרְעַפִּים), עַקְרָב עַקְרַבִּים, רַעֲנָן רַעֲנַנִּים, שַׁאֲנָן שַׁאֲנַנִּים, שֶׁנְהָב שֶׁנְהַבִּים, אוּלָם[4] אוּלַם־[5] אוּלַמִּים אוּלַמּוֹת; ועל דרך זו חָח חַחִים (בפתח).

נטיית השם שַׁבָּת ביחיד – שַׁבַּתּוֹ שַׁבַּתְּכֶם; ברבים – שַׁבָּתוֹת שַׁבְּתוֹת־ שַׁבְּתוֹתַי; וכן שַׁבָּתוֹן.
נטיית השם מַתָּת ביחיד – מַתַּתּוֹ מַתַּתְּכֶם; ברבים מַתָּנוֹת.
בשם בָּחוּר הקמץ משתנה בנטייה לפתח, כגון בַּחוּר־(חמד) בַּחוּרָה בַּחוּרִים בַּחוּרֵי־.

[1] ראו גם פתח ודגש בנטייה.
[2] על דרך שמות אלו נקבע ניקוד המונח מִדְגַּנִּים.
[3] במקרא גם בסמיכות יָם־, אבל יַם־סוּף.
[4] וכן במקרא צורת המשנה אֵילָם: אֵילַמִּים אֵילַמּוֹת.
[5] במקרא באה צורת הנסמך: אוּלָם־.