ישיבה רכה

כ"ז במרחשוון תשנ"ו, 20 בנובמבר 1995

קובץ מצורף

ההחלטות בדקדוק שהתקבלו בישיבה

.

ב. צירוף שרכיבו הראשון מציין כמות (כַּמָּת)

בצירוף שרכיבו הראשון מציין כמות (כַּמָּת) – ההתאם של הפועל (או של האוגד) הוא לרכיב הראשון (הכמת) או לרכיב השני, כגון 'רוב האנשים הלכו' או 'רוב האנשים הלך' (כך גם: רבע, עשירית, עיקר, זוג, כלל וכיו"ב).
אין לפסול גם התאם לפי התוכן: 'חלק מן האוכלוסייה לא יוכלו להצביע', לצד 'חלק מן האוכלוסייה לא יוכל להצביע'; 'חלק מן האוכלוסייה לא תוכל להצביע'.

.

כלל א – תשלום דגש בבניינים פיעל פועל והתפעל

אלה הכללים לתשלום דגש בבניינים הדגושים פִּעֵל פֻּעַל והִתְפַּעֵל ובמשקלים פִּעוּל והִתְפַּעֲלוּת:

1. לפני אל"ף ורי"ש פ' הפועל מנוקדת בתנועה גדולה. למשל: פֵּאֵר, פֹּאַר, הִתְפָּאֵר, פֵּאוּר, הִתְפָּאֲרוּת, עֵרֵב, עֹרַב, הִתְעָרֵב, עֵרוּב, הִתְעָרְבוּת. הוא הדין לפעלים נֵאֵף, נֵאֵץ[1] ולשם הפעולה מֵאוּס.

2. לפני חי"ת פ' הפועל מנוקדת בתנועה קטנה. למשל: אִחֵר[2], מְאֻחָר, הִתְאַחֵר, אִחוּר, הִתְאַחֲרוּת.

3. לפני ה"א ועי"ן פ' הפועל מנוקדת בתנועה קטנה בבניינים פִּעֵל והִתְפַּעֵל ובמשקלים פִּעוּל והִתְפַּעֲלוּת, למשל: טִהֵר, הִטַּהֵר, הִטַּהֲרוּת, טִהוּר, שִׁעֵר, שִׁעוּר; ובתנועה גדולה (חולם חסר) בבניין פֻּעַל, למשל: טֹהַר, מְשֹׁעָר.

[1] במקרא נִאֵף, נִאֵץ.
[2] במקרא אֵחַר.

.

4.1.2 יידוע תוארי כבוד

תואר כבוד, דרגה וכדומה הקודמים לשם פרטי, כגון אדון, גברת, דוקטור, סרן – אפשר ליידעם ואפשר שלא ליידעם.[1] לדוגמה: גברת ישראלי, הגברת ישראלי; ד"ר לוי, הד"ר לוי; סרן ישראלי, הסרן ישראלי.

[1] אין הדברים אמורים בתואר הכבוד מר.

.

2.3.3 מינם ומספרם של שמות שאולים אחדים המסתיימים ב־ִין

  • השם מוֹנוֹפּוֹלִין הוא זכר יחיד, כגון 'היה לו מונופולין'. לצידו מתקיימת הצורה מונופול (אף היא זכר יחיד), וברבים מונופולים.
  • השם מוֹנִיטִין הוא זכר יחיד ורבים, כגון 'יצא לו מוניטין' או 'יצאו לו מוניטין'.
  • השם מֶטְרוֹפּוֹלִין הוא נקבה יחידה, כגון 'מטרופולין גדולה'. ברבים: מטרופולינים (גדולות).
  • השם מִסְתּוֹרִין הוא זכר יחיד ורבים, כגון 'מסתורין אפף את המקום' או 'מסתורין אפפו את המקום'.
.

כלל ז – הצירי במשקל הֶפְעֵל ובשמות הרבָעיים והחמָשיים

במשקל הֶפְעֵל הצירי מתקיים. למשל: הֶפְסֵד הֶפְסֵדִי הֶפְסֵדְכֶם הֶפְסֵדִים הֶפְסֵדֵי־, הֶרְכֵּב הֶרְכֵּבֵי־, הֶכְרֵחַ הֶכְרֵחַ־ הֶכְרֵחֲךָ הֶכְרֵחֲכֶם, הֶצֵּעַ הֶצֵּעַ־ הֶצֵּעֲךָ.

הערה: ליד הצירוף הֶסֵּחַ־הַדַּעַת יש גם הֶסַּח־הַדַּעַת.

על פי כלל זה נוטים גם השמות הרבָעיים והחמָשיים שתנועתם האחרונה היא צירי. למשל: אַבְנֵט אַבְנֵטֵי־(הכוהנים), אִזְמֵל אִזְמֵלֵי־, דֶּלְפֵּק דֶּלְפֵּקִים, סַרְגֵּל סַרְגֵּלֵי־, פַּרְדֵּס פַּרְדֵּסֵיהֶם, פְּסַנְתֵּר פְּסַנְתֵּרְכֶם פְּסַנְתֵּרֵיהֶם, צְפַרְדֵּעַ צְפַרְדֵּעִים [1], קְלַסְתֵּר קְלַסְתֵּרֵי־(פניהם). כך נוטים גם השמות מַמְזֵר מַמְזֵרֵיהֶם, מִסְכֵּן מִסְכֵּנֵי־.

אבל שמות בעלי שתי הברות שוות עיצורים נוטים בביטול הצירי (כמו משקל מַפְעֵל), כגון גַּרְגֵּר גַּרְגְּרִים, מִשְׁמֵשׁ מִשְׁמְשִׁים.

[1] במקרא צְפַרְדְּעִים.

.

כלל ח – התנועה בע' הפועל גרונית ולפני ל' הפועל גרונית בבניין קל בעתיד ובציווי

1. אין העיצור הגרוני בע' הפועל מחייב נטייה במשקל יִפְעַל בבניין קל עתיד וציווי. לפי זה:  יִמְחַק וגם יִמְחֹק; דְּחַף וגם דְּחֹף.

2. בבניין קל בעתיד ובציווי – פועלי ל' הפועל גרונית באים במשקל יִפְעַל, כגון יִגְבַּהּ, פְּתַח, שְׁמַע, וכן יִשְׂנָא (באל"ף נחה; בע' הפועל בא קמץ במקום פתח בהברה פתוחה).

במקרא גם טְבֹחַ (בראשית מג, טז), אסלוח (ירמיהו ה, ז; לפי הכתיב).

.

כלל ט – משקל פְּעָלָה

1. משקל פְּעָלָה נוטה בדרך כלל בקיום הקמץ (הראשון). למשל: כְּפָפָה כְּפָפַת־ כְּפָפָתוֹ כְּפָפוֹת־, סְבָרָה סְבָרַת סְבָרוֹתַי, עֲיָרָה עֲיָרַת־, פְּלָדָה פְּלָדַת־, פְּצָצָה[1] פְּצָצַת־ פְּצָצוֹתֵיהֶם.

2. הקמץ מתבטל בנטיית השמות האלה:[2]
אֲדָמָה, אֲמָרָה (הצהרה בתחום המשפט), אֲנָחָה, אֲנָקָה[3], בְּרָכָה[4], גְּעָרָה, דְּאָגָה, דְּהָרָה, דְּמָמָה, הֲדָרָה, הֲלָכָה, זְעָקָה, חֲדָשָׁה, חֲזָקָה, חֲרָדָה, יְלָלָה, יְשָׁרָה, לְבָנָה, לְוָיָה[5], נְאָקָה, נְדָבָה, נְהָמָה, נְמָלָה[6], נְקָמָה, נְשָׁמָה, סְעָרָה, עֲגָבָה, עֲגָלָה, עֲדָשָׁה, עֲזָרָה[7], עֲמָלָה[8], עֲנָוָה, עֲרָבָה, צְדָקָה, צְוָחָה, צְעָדָה, צְעָקָה, קְלָלָה, קְעָרָה[9], רְבָבָה, רְוָחָה, רְחָבָה, רְנָנָה, שְׁאָגָה, שְׁגָגָה, שְׁמָמָה, שְׁעָטָה, שְׂעָרָה [סערה].
נטיית השמות האלה היא על דרך נְדָבָה נִדְבַת־ נְדָבוֹת נִדְבוֹת־.

הערות

  1. כשפ' הפועל או ע' הפועל גרוניות, בא פתח תחת פ' הפועל. למשל: אֲדָמָה אַדְמָתִי, עֲדָשָׁה עַדְשַׁת־, עֲנָוָה עַנְוַת־, גְּעָרָה גַּעֲרָתָהּ, שְׁאָגָה שַׁאֲגוֹתָיו. גם רְוָחָה נוטה בפתח, כגון רַוְחַת־.
  2. השמות אֲנָקָה (אנחה), חֲרָדָה, חֲזָקָה, עֲגָלָה, עֲזָרָה נוטים בסגול: אֶנְקָתִי, חֶרְדַת־[10] עֶזְרַת־ וכו'.
  3. השם הֲלָכָה נוטה בחיריק, אף על פי שפ' הפועל גרונית, כגון הִלְכַת־ הִלְכָתוֹ הֲלָכוֹת הִלְכוֹת־. כך גם אֲמָרָה–אִמְרַת־.

3. שמות אחדים ממשקל פְּעָלָה נוטים על דרך הסגוליים, ואלו הם:
יְבָמָה יְבֶמֶת־ יְבִמְתִּי, עֲטָרָה עֲטֶרֶת־ עֲטַרְתּוֹ, עֲלָטָה עֲלֶטֶת־, עֲצָרָה עֲצֶרֶת־, עֲקָרָה עֲקֶרֶת־, עֲשָׂרָה עֲשֶׂרֶת־ עֶשְׂרוֹת־ וגם עַשְׂרוֹת־, עֲתָרָה עֲתֶרֶת־.

[1] את השם פְּצָצָה אפשר להטות גם בביטול הקמץ, כגון פִּצְצַת־ פִּצְצוֹתֵיהֶם.
[2] הרשימה אינה כוללת צורות נקבה של משקל פָּעָל (כגון חֲכָמָה), ואלה נוטות בביטול הקמץ.
[3} גם במשמעות בעל חיים, ובמשמעות זו הנטייה בפתח (על פי הערה א בסעיף זה).
[4] צורת הנסמך ביחיד בדגש: בִּרְכַּת־. אבל בִּרְכָתִי, בִּרְכַתְכֶם וכו'.
[5] אבל בשם לְוָיָה במשמעות 'לְוָיַת המת' הקמץ מתקיים.
[6] נטיית נְמָלָה: נִמְלַת־ נְמָלִים נִמְלֵי־ או נִמְלוֹת־ וכיו"ב
[7] במסורת הספרדית עֲזָרַת־ (על דרך סעיף ו לעיל), במסורת התימנית עֲזֶרֶת־ עֲזַרְתּוֹ (על דרך סעיף 3 להלן).
[8] הצורה הרווחת עַמְלָה. ראו  עַמְלָה, עֲמָלָה.
[9] במקרא גם קְעָרֹתָיו.
[10] במקרא חֶרְדַּת־.

.

א. סיומת נקבה בראשי תיבות

מומלץ להצמיד את סיומת הנקבה לראשי תיבות המבוטאים כמילה ממש – כאשר מדובר באישה.
למשל: מנכ"לית, מזכ"לית, יו"רית.

ראו גם צורות נקבה של תפקידים, תארים ודרגות.

.

בִּלְעָדִי, בִּלְבַדִּי

שם התואר בִּלְעָדִי מותר בשימוש לצד בִּלְבַדִּי.

.

כלל יב – הקמץ בסיומות ־ָן, ־ָר

1. שמות המסתיימים ב־ָן וסיומת זו היא צורן סופי או חלק של המשקל (כלומר, הנו"ן אינה מן השורש) – הקמץ שבסיומת מתקיים בנטייה. בכלל זה השמות בסיומת ־תָן. למשל: קַבְּלָן קַבְּלָנֵי־, יוֹמָן יוֹמָנֵיהֶם, מַזְגָן מַזְגָנֵיכֶם, אִילָן אִילָנוֹת־(סרק), נוֹגְדָן נוֹגְדָנֵי־; גַּאַוְתָן גַּאַוְתָנֵי־.

יצאו מכלל זה השמות האלה, שאין הקמץ בהם מתקיים בנטייה:

  • שמות במשקל פֻּעְלָן, פָּעְלָן: אָבְדָן, אֻלְפָּן, אֻמְדָּן, חֻרְבָּן, פֻּלְחָן, פֻּרְקָן, קָרְבָּן, שֻׁלְחָן.
  • שמות במשקל פִּעְיָן: בִּנְיָן, מִנְיָן, עִנְיָן, קִנְיָן.
  • שמות שונים: אַלְמָן, בֻּסְתָּן, דּוּכָן, דְּיוֹקָן[1], כִּבְשָׁן, לִפְתָּן, מִזְרָן, מִפְתָּן, פִּשְׁתָּן.[2]

לדוגמה: אֻלְפָּן אֻלְפְּנֵי־, שֻׁלְחָן שֻׁלְחֲנוֹתֵיהֶם; בִּנְיָן בִּנְיְנֵי־; דּוּכָן דּוּכְנֵיהֶם.

הקמץ (הראשון) בשם קַיְטָנָה מתקיים בנטייה, כגון קַיְטָנַת־ קַיְטָנוֹת־.

2. הקמץ מתקיים בשמות המסתיימים בצורן הסופי ־ָר והמציינים עיסוק או תכונה. למשל: סַנְדְּלָר סַנְדְּלָרֵיכֶם, סְמַרְטוּטָר סְמַרְטוּטָרֵי־, בִּימָר בִּימָרֵי־, וכן בשמות לַבְלָר לַבְלָרֵיכֶם, קֵיסָר קֵיסָרֵי־.

אבל: אוֹלָר אוֹלְרֵיכֶם, סוּדָר סוּדְרֵי־, סִינָר סִינְרֵי־, קוֹלָר קוֹלְרֵי־, עַכְבָּר עַכְבְּרֵי־.

[1] ראו עוד דְּיוֹקָן – צורת הרבים.
[2] רשימה זו אינה באה להביע עמדה בשאלת שורשם של השמות המנויים בה.

.

כלל טו -ניקוד ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר

ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נַחַתְּ או נַחְתְּ, הִשְׁבַּעַתְּ או הִשְׁבַּעְתְּ.

התי"ו באה בדגש קל ובשווא בשני המקרים.

.

כלל כ – משקל פֵּעֶל

במשקל הסגולי פֵּעֶל בא בנטיית היחיד חיריק כנגד הצירי. למשל: סֵפֶר סִפְרִי סִפְרְךָ סִפְרָהּ, מֵצַח מִצְחוֹ מִצְחָם.
כשפ' הפועל היא אהח"ע לפי רוב בא סגול כנגד הצירי. למשל: עֵרֶךְ עֶרְכּוֹ, חֵפֶץ חֶפְצוֹ חֶפְצָם, עֵדֶר עֶדְרָם עֶדְרָן.

השמות חֵקֶר, חֵשֶׁק, עֵמֶק, עֵסֶק, עֵשֶׂב, נוטים בחיריק, כגון חִקְרֵי־(מקרא), חִשְׁקִי, עִמְקֵךְ, עִסְקֵיהֶם, עִשְׂבֵי־[1]. (וראו עוד להלן אֵשֶׁת־ בהערה 5.)

הערות

  1. תנו דעתכם: אלה השמות במשקל פֵּעֶל: אֵבֶל, אֵבֶר[2], אֵגֶל, אֵדֶר (פוחלץ), אֵלֶם, אֵסֶל, אֵפֶר, אֵצֶל, גֵּזֶל[3], הֵלֶךְ, זֵכֶר, חֵבֶל (כאב), חֵדֶק, חֵלֶב, חֵלֶף, חֵלֶק, חֵמֶת[4], חֵפֶץ, חֵפֶר, חֵפֶשׂ, חֵפֶת, חֵצִי[5], חֵקֶר, חֵרֶם, חֵשֶׁב, חֵשֶׁק, יֵצֶר, מֵזַח, מֵצַח, נֵבֶךְ, נֵדֶה, נֵזֶר, נֵטֶל, נֵטֶף, נֵכֶל, נֵפֶל, נֵצֶר, נֵתַח, סֵבֶל, סֵבֶר (שֵׂבֶר), סֵדֶר, סֵפֶל, סֵפֶק (שֵׂפֶק), סֵפֶר, סֵתֶר, עֵבֶר, עֵגֶל, עֵדֶן, עֵדֶר, עֵזֶר, עֵמֶק, עֵסֶק (עֵשֶׂק), עֵקֶב, עֵקֶד, עֵקֶל, עֵקֶר, עֵרֶב (למשל: שתי וערב או ערב־רב), עֵרֶךְ, עֵשֶׂב, פֵּשֶׁר, קֵצֶה, רֵבֶץ, שֵׁבֶט, שֵׁמַע, שֵׁפֶל, תֵּמַהּ, תֵּקַע (שופר), תֵּשַׁע.[6]
    כמה שמות באים גם במשקל פֶּעֶל וגם במשקל פֵּעֶל, ואלה הם: אשל, גזע, הפך, זבד, ישע, כסא (כסה), לתך, נבל, נדר, נזק, נכר, נצח, סמל, שׂכל, שמץ.
    במקרא יש גם כֵּסֶל, נֵסֶךְ, נֵשֶׁק, צֵלַע, שֵׁבֶר, שֵׁטֶף.
  2. צורת הרבים באה במשקל פְּעָלִים כבשאר הסגוליים. על נטיית משקל פְּעָלִים ראו משקל פֶּעֶל.
  3. שם המספר תֵּשַׁע בא בשווא לפני ־עֶשְׂרֵה ומֵאוֹת: תְּשַׁע עֶשְׂרֵה, תְּשַׁע מֵאוֹת.
  4. גם השמות שְׁחֵלֶת, תְּכֵלֶת ניקודם בצירי ובסגול – בדומה למשקל פֵּעֶל – ונטייתם על פי הכלל, כגון תְּכִלְתּוֹ.
  5. כמה שמות שאינם סגוליים אך נטייתם על דרך הסגוליים – צורת הנסמך שלהם מנוקדת בצירי ובסגול והם נוטים על דרך משקל פֵּעֶל: (חֲמִשָּׁה) חֲמֵשֶׁת־ חֲמִשְׁתָּם, (שִׁשָּׁה) שֵׁשֶׁת־ שִׁשְׁתָּם, וכן (אִשָּׁה) אֵשֶׁת־ אִשְׁתְּךָ [7].

[1] במקרא עֶשְׂבָּם.
[2] בריבוי של השם אֵבֶר יש אֲבָרִים וגם אֵבָרִים אֵבָרַי אֵבָרֶיךָ. לצד אֵבֶר משמש בעיקר השם אֵיבָר (ברבים אֵיבָרִים). ראו כלל א – הצירי המלא.
[3] ויש גם גָּזֵל. ראו כלל ו – משקל פָּעֵל.
[4] במקרא הנסמך חֵמַת־.
[5] על השם חצי ראו עוד משקל פְּעִי, פֶּעִי.
[6] השם תֶּכֶף שקול במשקל פֶּעֶל.
[7] במקרא אֵשֶׁת גם בנפרד. הנטייה בחיריק כנטיית השמות חֵקֶר, חֵשֶׁק, עֵמֶק, עֵסֶק, עֵשֶׂב (ראו לעיל); פעם אחת במקרא אֶשְׁתְּךָ. ראו עוד דגש חזק באותיות שוואיות, סעיף א.

.

דָּרְבָּן

דָּרְבָּן (שם הכלי). במקרא דָּרְבָן.

.

תַּחַל

תַּחַל (בשני פתחים).