WP_Post Object
(
    [ID] => 45048
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-10-19 12:58:58
    [post_date_gmt] => 2020-10-19 09:58:58
    [post_content] => 
שומה היא בליטה או כתם בעור. ברם, המילה ידועה גם מהקשר אחר לגמרי – למשל היא באה בצירוף פְּקִיד שׁוּמָה שמובנו 'פָּקיד במשרד האוצר המעריך הכנסות של אזרחים לשם חישוב מס ההכנסה'.
מה עניין נגעי העור אצל רשויות המס? ובכן – אין שום קשר. מדובר בשתי מילים שונות לחלוטין.

שׁוּּמָה בעור
שׁוּמָה היא בליטה קטנה בעור שמוכרת יותר בכינוי 'נקודת חן' (מיידיש: 'חן־פינטל', בהשפעת לשונות אירופה – בגרמנית: Schönheitsfleck, באנגלית: beauty mark או beauty spot). לאמיתו של דבר 'שומה' בעברית בת ימינו היא שם כללי למגוון בליטות וכתמים שעשויים להופיע בעור.

המילה שומה, שנשאלה ללשוננו מן הארמית וידועה גם מן הערבית (شَامَة, 'שַׁאמַה'), משמשת בספרות חז"ל בתחומים הלכתיים שונים והיא מופיעה כבר במגילות מדבר יהודה. בלהגי הארמית היא משמשת (גם בצורת הנקבה שומתא/שומתה) בכמה משמעויות קרובות: 'כתם בעור', 'נגע' או 'צלקת'. כך למשל בתרגומים הארמיים יונתן ונאופיטי לפסוק מפרשת הצרעת שבספר ויקרא: "וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר" (יג, י) – המילה 'שאת' שמובנה 'נגע' מיתרגמת 'שומא' (או 'שומה'). בפסוק אחר המתאר את מראיהם המגוונים של בני הצאן – "עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" (בראשית לא, י) – 'עֲקֻדִּים' בתרגום יונתן הוא 'שומא בריגליהון'.
שׁוּּמָה בתחום הכספי
לבד מהוראתה של המילה שׁוּם כיָרָק, כמו במקרא, שׁוּם בלשון חכמים פירושה גם 'הערכה', 'אומדן': "ואלו כותבין במועד: קידושי נשים, גיטין ושוברין... אגרות שום ואגרות מזון..." (משנה מגילה ג, ג). איגרת שׁוּם היא שטר אומדן של נכסי בעל חוב או נכסי יורשים. במקורות אחדים באה גם המילה שׁוּמָה במשמעות זהה או קרובה: "עושין אותו שומה ביניהן" (תוספתא כתובות יא, ב), ומן הארמית – בעיקר זו של התלמוד הבבלי – מוכרת המילה שומא. לצד אלו נקרים בספרות חז"ל – בעברית ובארמית – פעלים בשורש שו"ם במובן 'העריך', 'אמד': "אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בבית דין" (משנה כתובות י, ב), ומקובל להסביר כי השורש שו"ם התגלגל אל העברית בתיווך הארמית משורש אכדי מקביל שהוראתו 'קבע מחיר' (אך יש מי שמפקפק בכך).

כך או כך, נראה כי שומה היא צורת משנה של שום, אולי בהשפעת הארמית, ואם כן היא שייכת למילים ארמיות שנשאלו לעברית אך שינו את מינן הדקדוקי: ביסודן היו אלה מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא (או ־ָה), אך משעה שחדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה, כגורלן של המילים סברה וקושיה.

בעברית החדשה אומצה המילה (הנדירה יחסית) שׁוּמָה תמורת assessment בשלל הקשרים משפטיים וכלכליים, ומכאן גם פְּקִיד שׁוּמָה תמורת assessing officer. נראה כי שומה גברה על שום בהקשר הזה, לא רק כדי להבחינהּ מירק המאכל, אלא גם הודות לצורה הארמית שומא הרווחת יותר בהקשר הזה.

שַׁמַּאי ונִשּׁוֹם

מן השורש שו"ם נקבעו גם בעל המקצוע שַׁמַּאי תמורת assessor ונִשּׁוֹם לציון 'מי שהוערך רכושו או שכרו לצורך מס הכנסה'. שתי המילים מוכרות מרבדים קדומים של העברית: נישום מספרות חז"ל ושמאי מספרות ההלכה בימי הביניים.

הצורה 'שמאי' ידועה כבר מלשון חז"ל אך אין היא אלא שם פרטי לאדם.[1] מצופה היה שבשורש שו"ם יחודש שם בעל המקצוע שַׁיָּם, כמו בעלי מקצועות אחרים השייכים לגזרת ע"ו: דַּיָּג (מן השורש דו"ג) וטַיָּס (מן השורש טו"ס), ולא שַׁמַּאי הנוטה על דרך שמות בעלי מקצוע מגזרת ל"י כגון כַּבַּאי ו־בַּנַּאי. ואולם המילה שמאי מסורה מספרות ההלכה ונראה כי היא נקלטה כמות שהיא ללא קושי.
שׂוּמָה עליו ולא "שׁוּמָה עליו"
הביטוי 'שׂומה עליו' (וכן 'שומה עליך' וכיו"ב) פירושו  'מחובתו', 'הדבר מוטל עליו', כמו במשפט: "שומה עליו לבדוק את לחץ האוויר בצמיגי הרכב לפני החורף". בפי רבים היא נהגית בטעות "שׁומה עליו" בשי"ן ימנית, אלא שהמילה 'שׂומה' קשורה אל הפועל שָׂם וכמוהו היא נכתבת בשי"ן שמאלית.

------------------------------
[1] במקרא בא השם שַׁמַּי. בספרות חז"ל הכתיב הארץ־ישראלי הוא שמי או שמיי, והכתיב הבבלי הוא שמאי. כידוע, על פי המסורת היה שמאי אחד מזוג התנאים המפורסם – הלל ושמאי.
    [post_title] => שומה ושומה
    [post_excerpt] => שׁוּמָה היא בליטה או כתם בעור, ואולם המילה ידועה גם מהקשר אחר כגון בצירוף פְּקִיד שׁוּמָה. מה עניין נגעי העור אצל רשויות המס? ובכן מדובר בשתי מילים שונות לחלוטין.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%94-%d7%95%d7%a9%d7%95%d7%9e%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2021-09-17 22:58:36
    [post_modified_gmt] => 2021-09-17 19:58:36
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=45048
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 35361
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2019-06-11 15:54:29
    [post_date_gmt] => 2019-06-11 12:54:29
    [post_content] => בקרב רבים מדוברי העברית בת ימינו הצירוף אף אחד נתפס כמקביל לצירוף nobody או no one, והגדילו לעשות אלה הנוהגים לכתוב אותו בצורה המקוצרת "אפחד". עם זאת דוברי העברית הילידיים לא יטעו בשבצם את הצירוף במשפט ותמיד יוסיפו מילת שלילה: "אף אחד לא הגיע" (לעומת nobody came) – ללמדנו ש'אף אחד' הוא בכל זאת מישהו.

מניין צמח הצירוף 'אף אחד', ומה הן הדרכים הנוספות להבעת שלילה מוחלטת של "משתתף" במשפט? נסקור את דרכי ההבעה שמעמידה העברית המוּרשת לרשותנו, ונעקוב אחריהן עד לימינו.
1. איש לא...
במקרא דרך המלך לשלילת קיומו של גורם כלשהו היא במשפטי שלילה שנושאם או אחד ממשלימיהם הוא הכינוי הסתמי 'איש':[1]

 	
וּבִלְעָדֶיךָ לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם (בראשית מא, מד)
 	
וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל (שמות ב, יב)
 	
וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם (יהושע ב, יא)

שימוש זה בכינוי הסתמי 'איש' משמש גם בימינו, והוא רווח בעיקר בלשון הכתובה ובלשון הרשמית. לדוגמה:

 	
את סופו אין איש יודע, את קיצו אין איש מכיר. (המפוזר מכפר אזר, לאה גולדברג)
 	
איש בל ייעדר!
 	
איש לא העיר למרצה על הטעות.
 	
לאיש לא אכפת.
 	
עליכם לעמוד איתן על דעתכם ולא לחשוש מפני איש.

2. שום אדם
בלשון חז"ל עולה השימוש ברכיב 'שום' במשפטי שלילה, ואפשר למצוא אותו בהיקף מצומצם בהקשר של שלילה מוחלטת של משתתף. כך בצירוף 'שום אדם':

 	
שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לשום אדם. (תוספתא כיפורים ב, ז)
 	
בנה וסָתַר פרץ וגָדַר ולא עירער עליו שום אדם בעולם – נתחזק. (הלכות קצובות)

שימוש זה הלך וגבר בלשון ימי הביניים, ובימינו הוא חי בכל רמות הלשון. לדוגמה:

 	
שום מנהיג לא יוכל לבסס את מנהיגותו על סמכות רשמית בלבד.
 	
התנהגות כזו אינה מצופה משום מדינה.

על 'שום' ראו עוד כאן.

3. לא... אחד
דרך הבעה נוספת שמציע המקרא לשלילה המוחלטת היא במשפט שנושאו או אחד ממשלימיו הוא צירוף של שם עצם + 'אחד':

 	
לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם (שמות י, יט)
 	
כִּי לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵיכֶם עֲלֵיכֶם... (יהושע כג, יד)

ולעיתים 'אחד' מופיע במעמד שם עצם:

 	
וַיַּעַשׂ ה' כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיָּסַר הֶעָרֹב מִפַּרְעֹה מֵעֲבָדָיו וּמֵעַמּוֹ, לֹא נִשְׁאַר אֶחָד (שמות ח, כז)
 	
וַיָּמָת כֹּל מִקְנֵה מִצְרָיִם וּמִמִּקְנֵה בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא מֵת אֶחָד (שמות ט, ו)
 	
שֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה (תהלים לד, כא)
 	
וַיְכַסּוּ מַיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר. (תהלים קו, יא)

בעברית החדשה השימוש במבנים הללו נדיר למדי, אבל פה ושם אפשר למוצאו, בעיקר בספרות. למשל:

 	
אין לו נפש אחת בעולם שאיתה יוכל להתייעץ.
 	
היא לא השאירה אבן אחת שלא נהפכה.
 	
לא היה שם אחד שעיניו נותרו יבשות.

4. אף... לא
את מקומם של המבנים שנזכרו בסעיף הקודם ממלא בעברית החדשה המבנה המודגש שבראשו הרכיב 'אף'. ניצנים לו יש כבר במקרא – בצירופים 'גם אחד', 'עד אחד':

 	
וְלֹא נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ גַּם אֶחָד (שמואל ב יז, יב)
 	
אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד (תהלים יד, ג; נג, ד)
 	
וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד. (שופטים ד, טז, כך גם שמות יד, כח)

♦ אף + שם עצם + אחד
הופעתו של 'אף' במבנים דומים עולה בספרות העברית של העת החדשה:

 	
גם ראו שם מקוה מים הנגרים ארצה לא יעמדו תחתם אף רגע אחת [כך במקור]. (אהרן עמריך גומפרץ, מאמר המדע, 1765)
 	
והמה שומרים את משמרתם מבלי לשנות את תפקידם אף פעם אחת בשנה. (ברוך לינדא, ראשית לימודים א, 1788)[2]
 	
ולא מצאנו בהתיבה של ר' מאיר בעל הנס אף פרוטה אחת. (יוסף פרל, מגלה טמירין, 1819)
 	
לא אוכל לצעוד אף צעד אחד הלאה בטרם אבחון אם בדרך המלך אלך. (אליעזר ליפמן זילברמן, המגיד, 1856)
 	
אין אף מושבה אחת שאפשר יהיה לאמור עליה, כי שם העברית היא השפה הרגילה על לשון הגדולים ובה ידברו הילדים מראשית הולדם. רק בבתי {המורים} לבדם נראה החזיון הזה. (אחד העם, על פרשת דרכים ב, 1903)
 	
ימים הרבה שלא שמעה ממנו אף מלה אחת. (עגנון, עגונות, 1908)
 	
[...] מפני שתורת הפה והלב לא בטלה באמת אף רגע אחד. (ח"נ ביאליק, הלכה והגדה, 1917)

♦ אף + שם עצם
המבנה 'אף + שם עצם + אחד' משמר את המשמעות היסודית של המילה אף – 'גם' או 'אפילו'. ואולם בעברית בת ימינו מבנה זה עבר התפתחות נוספת – והוא רווח מאוד בלי הרכיב 'אחד'. כך למשל אפשר למצוא:

 	
אף תלמיד לא הגיע בזמן.
 	
לפי שעה אף חברה לא הגישה הצעה למכרז.

מצד ההיגיון אי אפשר להסתפק ב'אף תלמיד' או ב'אף חברה' אלא יש לומר במפורש: 'אף תלמיד אחד', 'אף חברה אחת'. המוותרים על הרכיב 'אחד' כאילו נקטו את הניסוחים הלא קבילים 'אפילו תלמיד לא הגיע', 'אפילו חברה לא הגישה הצעה' – במקום 'אפילו תלמיד אחד לא הגיע', 'אפילו חברה אחת לא הגישה הצעה'.

אלא שנראה שבקרב הדוברים קיבלה המילה 'אף' בצירופים אלו את המשמעות של המילה 'שום' שבצירופים המקבילים 'שום אדם', 'שום דבר' – והיא גם נהגית בהטעמה. נראה שאביה מולידה של דרך הבעה זו הוא הצירוף 'אף אחד'.
♦ אף אחד

אומנם כבר בספרות העברית מימי הביניים ואחר כך בראשיתה של העת החדשה אפשר למצוא את הצירוף 'אף אחד' במשפטי שלילה, אך עדיין הוא נושא את המשמעות המילולית של 'אפילו (אדם) אחד' (מתוך כמה). למשל:

 	
[בעניין עדות של אב ובנו] "אבל אב ובנו לא הלכו על דעת שיצטרפו שניהם לעדות אחת, וכשהוכחש הראשון – עדותו של שני עדות אחרת היא, ואם לא כן אף אחד מהם לא היה ראוי להעיד" [כלומר אפילו אחד מן השניים!] (המאירי, בית הבחירה)
 	
שמתחלה הי' נראה לנו שזאת הוא דבר פשוט להשיג איש ישר ובכל עיר ועיר קווינו להשיג יותר מאחד, וכעת היית בכמה קהלות ולא מצאת אף אחד... (יוסף פרל, 1838)
 	
ואם כי לא נרפא אף אחד מאלף מכל החולים אשר באו לדרוש לו... (פרץ סמולנסקין, 1869)[3]
 	
...בדעתם היטב, כי אף אחד מאלף קוראים לא יטריח עצמו לשוב ולקרוא את מאמרי, כדי לראות אם כך או כך נאמר שם, לא חשבו הסופרים האלה גם הם לנחוץ לדקדק הרבה, במסרם את תוכן דברי, ויחסו לי דברים שלא חשבתי מעולם ושלא ימצא במאמרי שום אדם היודע לקרוא עברית כהלכה. (אחד העם, על פרשת דרכים א, 1895)

וגם שלא לבני אדם:

 	
לדאבון לב אין אף אחד בכל שירי משוררנו הנשגב הזה, שיהיה בו אפילו רמז קל על חפץ המשורר בתחית האומה. (מ"ל ליליינבלום, ביקורת לכל שירי יל"ג, 1885)

ואולם עם השנים נשחקה המשמעות הבסיסית של הצירוף 'אף אחד' – והוא הפך בתודעת הדוברים לכינוי סתמי, אולי בהשראת צירופים מקבילים למחצה בלשונות אירופה, מעין הצירופים באנגלית שנזכרו בראשית הדברים. כך או כך, במעמדו זה הוא החל לשמש במקום 'איש' או 'שום אדם' שבמבנים הקלסיים. הרכיב 'אף' נהגה בהדגשה בצירוף זה – בדומה למה שראינו בסעיף הקודם (4א). כך נוהגים לומר:

 	
אף אחד לא יגיד לי מה ללבוש.
 	
עד כה לא נרשם אף אחד.

אף כי אין סיבה לפסול את הצירוף 'אף אחד' השחוק, הרי שבעברית הכתובה ובלשון המוקפדת יש לתת מקום גם לחלופות הקלסיות – כגון 'שום אדם לא יגיד לי מה ללבוש' או 'איש לא נרשם לאירוע'.
עוד על צירופי 'אף'
א. צירופי 'אף' ומילות יחס
שאלה לעצמה היא מה דינם של צירופים מעין 'אף אחד' הבאים עם מילת יחס. מצד המבנה הדקדוקי מילת היחס צריכה לבוא לפני שם העצם ולא לפני המילית 'אף'.[4] למשל:

 	
עברתי את המבחן בלי לטעות אף בשאלה אחת.
 	
בעולם ההפכפך הזה אסור לחדול אף לרגע אחד מן הכוננות וההתכוננות.
 	
הוא לא הצליח להשפיע אף על מדינה אחת לשנות, ולו במעט, את מדיניותה.
 	
אחר כך עבד בעשרות מקומות, אך לא התמיד אף באחד מהם.

עוד דרך להימנע מהוספת מילת יחס לפני 'אף' היא המרת מבני 'אף...' במבנים האחרים:

 	
הם לא יפגעו באיש (במקום: הם לא יפגעו באף אחד).
 	
כמספר הזה אינו מצוי בשום מדינה (במקום: כמספר הזה אינו מצוי באף מדינה).
 	
לאיש אין בעלות על התחום הזה (במקום: לאף אחד אין בעלות על התחום הזה).

ב. אף לא אחד
בלשון הדיבור הצירוף 'אף אחד' עשוי להופיע כשהוא לעצמו במשפט חסר – למשל בתשובה לשאלה:

 	
מי כבר הגיע? – אף אחד.

בכך מתקרב הצירוף 'אף אחד' מאוד לביטוי דוגמת nobody באנגלית, שכן הוא נושא על עצמו את השלילה. על כן מי שירצה להימנע מכך יוכל לנקוט את הצירוף: אף לא אחד, למשל:

 	
כמה אנשים כבר קנו כרטיסים? – אף לא אחד.

אלא שמבנה זה מתאים רק במשפט חסר, שהרי הוא קיצורו של המשפט 'אפילו אחד לא קנה כרטיס'. כשם שלא נאמר "אפילו לא אחד הזמין כרטיס" שכן מה שאמור להישלל כאן הוא הפועל – כך אין היגיון לומר "אף לא אחד הזמין כרטיס".

 
תודתנו לרות אלמגור־רמון על שחלקה עימנו את תובנותיה בעניינים שנדונו.
_________________________
[1] כמובן 'איש' משמש כינוי סתמי גם במשפטי חיוב. למשל: "וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ [את המן] בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ" (שמות טז, כא); "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג); "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא כה, יד); "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא" (ויקרא טו, ב).
[2] המבנה אף + מילת זמן + אחד דומה למבנה המצוי בספרות חז"ל שבראשו המילה אפילו, כגון "שבכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת. הלילה הזה שתי פעמים".
[3] וגם על דרך החיוב: "הן לא עלמה כמֹך תסב עיניה מאדם המעלה כמֹהו...אשר בין רבבות תבקשי לשוא למצוא אף אחד אשר יאתה לו להיות צלו..." (פרץ סמולנסקין, הירושה, 1877)].
[4] כבר התירה האקדמיה להוסיף מילות יחס לפני המילית 'עוד' בצירופים כמו 'עוד שבוע' (כגון 'בעוד שבוע' לעומת הצורה הקלסית 'עוד בשבוע'), ואולי אפשר ללמוד מן ההיתר הזה גם על צירופי 'אף'.
    [post_title] => אף אחד ודומיו
    [post_excerpt] => דוברי העברית הילידיים לא יטעו בשבצם את הצירוף במשפט ותמיד יוסיפו מילת שלילה: "אף אחד לא הגיע" (לעומת nobody came) – ללמדנו ש'אף אחד' הוא בכל זאת מישהו.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%90%d7%a3-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%95%d7%93%d7%95%d7%9e%d7%99%d7%95
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-03-16 16:23:56
    [post_modified_gmt] => 2023-03-16 14:23:56
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=35361
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 19520
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2017-04-09 15:03:12
    [post_date_gmt] => 2017-04-09 12:03:12
    [post_content] => 

1. לקראת חג הפסח רבים מקרצפים את הארונות במְשׁוּפָה. מהי משופה?
משופה היא כרית לניקוי כלים הידועה בשמות שונים: "ברזלית", "ננס", "צמר פלדה" ועוד. במשופה משפשפים, מקרצפים ומצחצחים. להרחבה
2. איזה צומת (כיום מחלף) קיבל את שמו מצורה דקדוקית מיוחדת בהגדה?
צומת מסובים (כיום מחלף מסובים) קיבל את שמו מן המסופר בהגדה: "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַתת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה". מְסֻבִּין – צורה אחרת של מְסִבִּין (מְסִבִּים), כלומר יושבים בהסבה.
3. 10 המכות, 10 הדיברות – איך אומרים במילים?
עשר המכות (מכה – נקבה), עשרת הדיברות (דיבר – זכר).
4. שלוש רגלים או שלושה רגלים?
שני הצירופים טובים ותקניים: 'שלוש רגלים' על פי הכתוב בתורה "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה" ו'שלושה רגלים' על פי ספרות חז"ל. בתורה 'שלוש רגלים' הן 'שלוש פעמים', ואילו אצל חז"ל המילה רֶגֶל מציינת את החג עצמו, ובמשמעות זו מינה זכר. להרחבה
5. "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה" – מה הן ערי מסכנות?
ערי מסכנות הן ערי אוצרות, מחסנים. המילה מסכנות היא ככל הנראה המילה האכדית maškantum שמשמעה מחסן, בית אוצר (מן הפועל šakānum 'הניח במקום').
6. דרור, חופש, חופשה, חירות – איזו מן המילים נזכרת בהגדה?
מכל המילים האלה רק המילה חירות נזכרת בהגדה: "הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת". המילה חירות נשאלה ללשוננו מן הארמית בתקופת חז"ל. שורש המילה הוא חר"ר, ומכאן גם 'בן חורין' (חֹר פירושו 'אציל', 'אדם חופשי'). גם הפועל שִׁחְרֵר גזור מן השורש חר"ר.
7. מה הקשר בין הלל הזקן ללורד סנדוויץ'?
סנדוויץ' – על שם הלורד מסנדוויץ' שהיה מהמר כפייתי ואכל כריכים כדי שלא לחדול מהימוריו. בהגדה של פסח מסופר איך הלל הזקן קיים את מצוות האכילה: "היה כורך פסח מצה ומרור ואוכל ביחד" – ומכאן כָּרִיךְ.
8. מותניים – זכר או נקבה? ואיך זה קשור לסיפור יציאת מצרים?
מותניים – זכר, כמו שאנו מוצאים בציווי אכילת הפסח בסיפור יציאת מצרים: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'"
9. "וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא... וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד" – מדוע לא כתוב "ותשם בה את התינוק"?
המילה תִּינוֹק – מן השורש ינ"ק – מקורה בלשון חז"ל, והיא מקבילה למילה המקראית יֶלֶד. לכן אפשר למצוא במקרא שגם תינוק קטן כמו משה בתיבה נקרא ילד (ואף נַעַר), ולעומת זאת בספרות חז"ל גם פעוֹט או ילד נקרא תינוק, כגון 'תינוקות של בית רבן' – הילדים הרכים הלומדים תורה.
10. מהו טַפְסָר בהגדה ומהו טפסר בימינו?
טַפְסָר או טִפְסָר הוא תואר פקידות אשורי אשר ציין את ראש הסופרים. הטפסר נזכר בתנ"ך פעמיים – בספר ירמיהו ובספר נחום. בהגדה של פסח "טפסרים" הוא כינוי למלאכים: "טַפְסְרָיו יֹאמְרוּ לוֹ לְךָ וּלְךָ". בימינו המילה טַפְסָר משמשת לציון הדרגות הבכירות בשירות הכבאות וההצלה.
11. הגאלת כלים או הגעלת כלים?
הגעלת כלים. בספרות חז"ל השורש גע"ל מציין טיהור וניקיון. יש הסוברים שמדובר באותו השורש המוכר מן המקרא במשמע מיאוס, כגון "הֲמָאֹס מָאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשֶׁךָ" (ירמיהו). לפי דעה זו נולד משמע הטיהור ממשמע המיאוס: סילוק הדבר המאוס (כמו הקשר בין חֵטְא ובין הפועל חִטֵּא – 'ניקה', 'טיהר').
12. "הכהה את שיניו" או "הקהה את שיניו"?
הקהה את שיניו – מן קֵהֶה 'ההפך מחד' (כמו זווית קהה, קהות חושים).
13. למה אומרים "את פתח לו" ולא "אתה פתח לו"?
בספרות חז"ל רגיל כינוי הנוכח אַתְּ במקום אַתָּה על דרך הארמית. גם בתנ"ך מצוי מעט הכינוי הזה, למשל: "וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג" (במדבר יא, טו).
14. מה פירוש המשפט "מלמד שהיו ישראל מצוינים שם"?
מלמד שהיו ישראל מצוינים שם [במצרים]" – מסומנים, נבדלים. המשמעות היסודית של צִיּוּן היא סימן, כגון 'נקודת ציון', 'ציון דרך'. משמעות זו מקורה בתנ"ך, כגון בירמיהו: "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים".
15. "כְּמָה שנאמר" או "כְּמוֹ שנאמר"?
בהגדות רבות, ובייחוד בהגדות אשכנזיות, בא לפני ציטוטי הפסוקים הביטוי "כְּמָה שנאמר" – לעומת "כְּמוֹ שנאמר"' בהגדות אחרות. שני הביטויים טובים וזהים במשמעם. הביטוי "כְּמָה ש" הוא על דרך הארמית ותיעודו קדום יותר. להרחבה
16. מצה זוּ או מצה זוֹ?
כינוי הרמז הרגיל לנקבה הוא זוֹ בחולם, אך במסורת אשכנז הכינוי הוא זוּ בשורוק. ההגייה הזאת מוכרת מן ההגדה של פסח ("מצה זוּ") ומנוסח הקידושין ("בטבעת זוּ"). רוב מתקני הלשון ממליצים להגות זוֹ בחולם: ילדה זוֹ, מצה זוֹ, לא זוֹ אף זוֹ. אך מי שמסורת אבותיו היא זוּ בשורוק יכול כמובן לדבוק בה, ודאי בהקשר המסורתי של קריאת ההגדה. להרחבה
17. "על שׁוּם מה" – מה פירוש המילה שום כאן?
בספרות חז"ל המילה שׁוּם היא צורה אחרת של המילה שֵׁם. כלומר הפירוש המילולי של "על שום מה" הוא "על שם מה". יש הרואים בצורה שׁוּם השפעה ארמית ויש הסוברים כי התנועה השתנתה מ־e ל־u בהשפעת העיצור השפתי מ"ם. ואולי השפיעו שני הגורמים.

 


חזרה לחידון
גרסה להדפסה
פתרונות להדפסה
    [post_title] => קושיות לשולחן הסדר – פתרונות
    [post_excerpt] => מה הקשר בין הלל הזקן ללורד סנדוויץ'? מצה זוּ או מצה זוֹ? מה הן ערי מסכנות?
מוזמנים לפתור את הקושיות לשולחן הסדר.


    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a7%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9c%d7%a9%d7%95%d7%9c%d7%97%d7%9f-%d7%94%d7%a1%d7%93%d7%a8-%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2019-05-23 16:45:12
    [post_modified_gmt] => 2019-05-23 13:45:12
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=19520
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)