הדף בטעינה

על המילה רַב

במילון

 (ללא ניקוד: רב)
חלק דיברשם תואר
שורשרבב (הרבה)
נטייהרַבָּה (בספרות גם עבר: רַב) לכל הנטיות

הגדרה

  • גדול, כגון בביטוי תודה רבה
  • מרובה
  • (בצירופי סמיכות שם תואר) הרבה מאוד, גדול מאוד, כגון בצירופים 'רב־מידות', 'רב־עניין', 'רב־פְּעָלים'
  • תחילית בהוראת הרבה, כגון 'רב־צדדי', 'רב־שנתי'(בלועזית: מוּלטי־)
  • תחילית לציון דרגה גבוהה יותר במִדרג, כגון 'רב־סרן', 'רב־פקד'
  • [בצורת זכר יחיד] די (ספרותי), כגון במשפט 'רב לך'
  • רַבִּים קיצור של אנשים רבים, כגון 'רבים סבורים ש־'; (בדקדוק) צורה המציינת יותר מאחד (כנגד: יחיד), כגון 'ילדים' (כנגד 'ילד'), 'הלכנו' (כנגד 'הלכתי')
  • רַבּוֹת (תואר הפועל) הרבה
  • רַבָּה שם לוואי לעיר גדולה על פרווריה, כגון 'צידון רבה', 'תל־אביב רבה' (לעניין זה משמש בימינו: רַבָּתִי)

צירופים

לכל הצירופים


 (ללא ניקוד: רב)
מיןזכר
שורשרבב (הרבה)
נטייהרַבָּנִים, רַבָּנֵי־ וגם רַבּותיי, רַבּותיהם וכו' לכל הנטיות

הגדרה

  • גדול בתורה
  • ראש עֵדה יהודית בחיי הדת, מוסמך לִפסוק הלכה
  • מורה
  • רַבּוֹתֵינוּ מורֵינוּ הקדמונים; חכמי ישראל מימי המִשנה והתלמוד [ראו גם: רַבִּי, רַבָּנִית]

צירופים

    לכל הצירופים
    על יסוד מילון ההווה

    בתשובות באתר

    רב ורבנים

    חכם יהודי מכונה בעברית רַב – מהיכן אפוא צצה הנו"ן בצורת הרבים רַבָּנִים? ואיך זה קשור ללשון הפנייה המוכרת "גבירותיי ורבותיי"?
    המשך קריאה >>
    ילד שוכב על רצפה ולידו המון צעצועים והכיתוב: הרבה דברים או דברים רבים?

    הרבה דברים או דברים רבים?

    המבנים הקלסיים בעברית הם דברים רבים, דברים הרבה (מן המקרא) ודברים מרובים (מן המשנה), אך כבר בתלמודים מצוי המבנה הרבה דברים (תחילה רק בראש משפט).


    המשך קריאה >>
    גם וגם

    רַב תודות ורוב תודות

    ביטויים רבים משמשים בלשוננו להבעת תודה, ובהם הביטוי 'רַב תודות' או 'רוב תודות'. ביטוי זה על שתי נוסחאותיו נתחדש בעברית החדשה.
    המשך קריאה >>

    רַב בנקבה

    צורת הנקבה של רַב המשמשת זה דורות היא רַבָּנִית (בדומה לצורת הרבים 'רבנים'). מילה זו משמעותה 'אשת הרב' ויכולה לשמש גם ל'אישה־רב'.  נראה שהמילה רַבָּה מצאה לה אף היא מהלכים בציבור כצורת הנקבה של רַב.
    המשך קריאה >>
    תת או תתי ועדות - אתם שאלתם? אנחנו עונים!

    תת־ועדה, דו־משמעי – על תחיליות וסופיות

    WP_Post Object
    (
        [ID] => 16794
        [post_author] => 7
        [post_date] => 2016-09-07 11:22:14
        [post_date_gmt] => 2016-09-07 08:22:14
        [post_content] => 

    בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. צירופים אלו נוצרו על פי מקבילות לועזיות ובראו בריאה חדשה בלשוננו. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים.

    קצת היסטוריה

    בלשונות אירופה אפשר למצוא מונחים רבים שנוצרו מהדבקת רכיבים זה לזה. למשל: electroencephalogram (כלומר electro-encephalo-gram, ובעברית רִשְׁמַת מוֹחַ חַשְׁמַלִּית), anthropogeomorphology (כלומר anthropo-geo-morpho-logy, ובעברית גֵּאוֹמוֹרְפוֹלוֹגְיָה אֱנוֹשִׁית). את דרך הבנייה הזאת של מונחים ואף את רכיביהם שאלו לשונות אירופה המודרניות מן הלשונות הקלסיות – היוונית והלטינית. מהן גם ירשו שפע של מיליות המשמשות רכיבים תחיליים כמו hyper ,inter ,mono ,per ,sub.

    הצורך במינוח עברי בתחומי המדע והטכניקה הציב אתגרים רבים לפני קובעי המונחים, ובהם גם מציאת פתרון לרכיבים התחיליים הללו. את אחד הגישושים הראשונים אפשר למצוא במונחי כימיה שקבע ועד הלשון בסוף שנות העשרים של המאה העשרים כעולה מן ההסבר לשמות החומצות שם:

    [...] שמות יתר החמצות נוצרים ע"י הוספת שמות התארים "תחתית" (hypo, sub) ו"עלָאִית" (super, per), ממש כברומית ושאר השפות האירופיות. במקום "תחתית" ו"עלאית" אפשר להשתמש בקצור גם ב"תָּת" וב"עָל". ("מֻנְּחֵי הַחִימִיָּה", זכרונות ועד הלשון, מחברת ו [תרפ"ח], עמ' 54–55)

    נקל לראות שברשימת מונחים זו עדיין לא התגבש השימוש בתחיליות. כך למשל נקבע המונח חֻמְצַת־עָל גָּפְרִיתָנִית (לצד חֻמְצָה גָּפְרִיתָנִית עִלָּאִית) ולא כמצופה: 'חֻמְצָה עַל־גָּפְרִיתָנִית' (והשוו ללעז: Acidum persulfuricum). מצד שני כלולים ברשימה מונחים המוכרים עד היום: חַד־עֶרְכִּי, דּוּ־עֶרְכִּי.[1]

    עם השנים התגבשה רשימה של מיליות המקבילות לרכיבים התחיליים הלועזיים. לשם כך גויסו המילים הארמיות תַּת־ (=תחת), חַד־ (=אחד), תְּלַת־ (המקבילה הארמית של שלוש) וכן מילות יחס כמו עַל־, בֵּין־. רשימת התחיליות מפורטת בהמשך.

    היידוע והריבוי

    הצירופים בעלי התחיליות הם כאמור בעלי מבנה חדש וזר ללשוננו – מבנה שהרכיב הראשון בו הוא ספק מילה העומדת לעצמה ספק רכיב דקדוקי. הקושי שהם מעלים בא לידי ביטוי ביידוע ובריבוי שלהם.

    כדי להבין עד כמה זר המבנה הזה לעברית הינה רקע קצר: בלשונות אירופה לכל סוגי הצירופים התנהגות דומה. למשל באנגלית הן צירוף סמיכות כגון focus group, הן צירוף של שם ותואר כגון free group - מקבלים את היידוע בראשם ואת הריבוי בסופם, ובשניהם גרעין הצירוף הוא הרכיב האחרון. הוא הדין לצירוף בעל רכיב תחילי כגון sub-group – יידועו בראש וריבויו בסוף: the sub-groups. לעומת זאת בעברית הן בצירוף סמיכות הן בצירוף שם ותוארו המילה הראשונה היא הגרעין, כגון 'קבוצת מיקוד', 'קבוצה חופשית'. בסמיכות ה' הידיעה באה לפני המילה השנייה (קבוצת המיקוד) והריבוי בא במילה הראשונה (קבוצות מיקוד), ואילו בצירוף שם ותואר מיידעים ומרבים את שני הרכיבים (הקבוצה החופשית, קבוצות חופשיות). ומה דין היידוע והריבוי של צירוף כמו 'תת־קבוצה'? לכאורה צירוף זה דומה לסמיכות, אך שלא כבסמיכות גרעין הצירוף הוא דווקא המילה השנייה, והרכיב הראשון אינו מילה של ממש.

    אם נבחר לראות ברכיב 'תת־' צורן דקדוקי, הגיוני שניידע את הצירוף בראשו – 'התת־קבוצה', ונרבה אותו בסופו – 'תת־קבוצות'. ואולם לאוזן העברית 'התת־קבוצה' נשמע כמו שיבוש היידוע בצירופי סמיכות ("הבית ספר"), ולכן אך טבעי שיש המיידעים 'תת־הקבוצה' על דרך היידוע התקני של הסמיכות ('בית הספר'). יתר על כן, בצורות הריבוי יש הנוקטים 'תתי־קבוצה' או 'תתי־קבוצות' ובכך הופכים את הרכיב 'תת' למעין שם עצם נוטה.

    דברים אלו אמורים בצירופי שם עצם בעלי תחיליות. לעומת זאת צירופי שם תואר בעלי תחיליות, כמו 'חד־ערכי', 'בין־עירוני', הולכים בדרך הלעז: יידועם בראש וריבוים בסוף – החד־ערכיים, הבין־עירוניים.[2]

    מכיוון שמדובר כאמור במבנה חדש לעברית, החליטה ועדת הדקדוק של האקדמיה שלא להתערב בשאלת היידוע והריבוי של צירופים מסוג זה, והותירה לדוברים ולהתפתחות הטבעית לפעול את פעולתם.

    וכך נוסחו הדברים בהערת המזכירות המדעית בהחלטות האקדמיה בדקדוק בסעיף הדן בצירוף של מילית ושם:

    השתמעות ההחלטה היא שאין האקדמיה קובעת עמדה בשאלת היידוע והריבוי של צירופים בעלי תחיליות כגון 'תת־אלוף' ('התת־אלוף' / 'תת־האלוף'; 'תת־אלופים' / 'תתי־אלופים' וכיו"ב).

    כתיבה בשתי תיבות

    בדבר אחד התערבה האקדמיה: היא ממליצה לכתוב את הצירופים הללו בשתי תיבות – בין־לאומי (ולא בינלאומי), וקבעה שראוי לתת מקף בין שתי התיבות הללו. מכלל זה הוציאה ועדת הדקדוק של האקדמיה שני צירופים – חדגוני ורבגוני – בנימוק "שנשתגרה כתיבתם בתיבה אחת".

    הערות והרחבות

    א. כפי שראינו, כאשר גרעין הצירוף הוא שם עצם יש שהרכיב בא בסוף הצירוף, כגון מחשב־על (supercomputer), מהפכת־נגד (counter-revolution), וגם כשהרכיב לועזי כגון מְעַבֵּד־מִיקְרוֹ (microprocessor)ׁ. מבנה זה עולה בקנה אחד עם מבנה הצירוף העברי הקלסי, והוא נוהג כצירוף סמיכות לכל דבר: ביידוע – מחשב־העל, בריבוי – מחשבי־על.

    ב. במקרא ובספרות חז"ל יש צירופים אחדים המזכירים את הצירופים בעלי התחיליות של העברית החדשה. כך הוא השם "אי כבוד" שאשת פנחס נותנת לבנה לאחר הילקח ארון הברית: "וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִיכָבוֹד לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל" (שמואל א ד, כא). ואולם כלל לא ברור מה פשר הרכיב 'אי' בשם זה. בספרות חז"ל הרכיב 'אי' נפוץ לציון שלילה, והוא קרוב בתפקודו למילה 'אין', כגון בצירוף 'אי אפשר' – אך צירוף זה אינו צירוף שמני. הצירוף אַל־מָוֶת (וגם במילה אחת: אַלְמָוֶת) יסודו בפסוק "בְּאֹרַח צְדָקָה חַיִּים וְדֶרֶךְ נְתִיבָה אַל מָוֶת" (משלי יב, כח). בצירופים המקראיים 'רב החובל', 'רב סריס', 'רב טבחים', 'רב מג' ועוד המילה 'רב' אינה תחילית אלא שם עצם המציין בעל תואר או תפקיד בכיר, מעין ראש, ממונה.

    ג. השימוש ברכיבים תחיליים על דרך לשונות לעז החל עוד לפני המינוח העברי הרשמי – לפחות מן המאה הי"ט. כך אפשר למצוא שימוש ברכיב 'אי' כתחילית בצירוף לשמות עצם כגון "אי־הפירוד" (=אטום; אהרן פורייס, תורת החיים, 1875); "אי־ניקיון" (מנדלי מו"ס, 1868; ד' גורדון, דרכי הרפואה, 1870); "אי־סדרים" (ד' גורדון, שם); אי־רצון (סוקולוב, 1882; פרנקל, 1890). על בסיס הצירוף דו־פרצופין שנשאל ללשון חז"ל מן היוונית נוצר הצירוף "דו־קרב" (מנדלי מו"ס, 1897) ומאוחר יותר "דו־אופנים" (ברנר, 1919). (הדוגמאות נלקטו מ"מאגרים" של מפעל המילון ההיסטורי.)

    ד. מכיוון שמקצת התחיליות הן מילים קיימות בעברית עשויה לעיתים להיווצר דו־משמעות שפתרונה נשען כולו על השימוש במקף. למשל הצירוף 'ויכוחים בין דתיים' יכול להיות ריבוי של 'ויכוח בין דתיים' או ריבוי של 'ויכוח בין־דתי', וההבדל כמובן גדול.

    ה. לעיתים שתי אפשרויות עומדות לפני קובעי המונחים – צירוף עברי רגיל או צירוף בעל תחילית. לדוגמה, בתחום התחבורה נקבע תמורת multi-lane המונח 'רַב נְתִיבִים' (סמיכות שם תואר) ולא רַב־נְתִיבִי, ולפי זה 'דרך רבת נתיבים' (ולא 'דרך רב־נתיבית'). כך גם 'היריון רב עוברים' (ולא 'היריון רב־עוברי'). לעיתים נקבעו שתי חלופות זו לצד זו, כגון חֲצִי־נִסְיוֹנִי לצד נִסְיוֹנִי לְמֶחֱצָה; (שֶׁ)מִּחוּץ לָרֶחֶם לצד חוּץ־רַחְמִי.

    רשימת התחיליות (ולעיתים הסופיות)

    תחיליות נפוצות לפי משמעות:
    • מספר: חַד־ (mono), דּוּ־ (bi), תְּלַת־ (tri), אַרְבַּע־ (quadr; וכך שאר המספרים), חֲצִי־ (semi)
    • כמות: רַב־ (multi, poly), תַּת־ (hypo), יֶתֶר־ (hyper), כָּל־ (pan) , כְּלַל־
    • מיקום: בֵּין־ (inter), תּוֹךְ־, פְּנִים־ (intra, infra), חוּץ־ (extra, exo), תַּת־ (sub)
    • זמן: קְדַם־, טְרוֹם־ (pre), בָּתַר־ (post)
    • שלילה: אַל־ (a), אִי־ (dis, un, non, in), אֵין־ (in),
    • שונות: כְּמוֹ־, מֵעֵין־ (quasi)
    יש רכיבים המשמשים רק כסופיות:
    • ־יַחַד (co), ־אַחַר (post), ־נֶגֶד (anti, counter)
    יש שתחילית אחת בעברית מתרגמת כמה רכיבים לועזיים, למשל:
    • עַל־ = super, hyper, macro, archi, ultra, per
    • יֶתֶר־ = over, hyper, poly
    יש רכיבים לועזיים שלא נמצאו להם חלופות עבריות והם נותרו בלועזיותם:
    • מֵטָא־, מקרו־ (לעיתים 'ענק'), מיקרו־ (לעיתים 'זעיר')
    במונחי אנטומיה הוצעו כמה חלופות עבריות שלא הפכו לנחלת הכלל:
    • מֵצַד (para), מֵסַב (peri; מאוחר יותר נקבע סַב־), מְתוֹךְ (meta)
    יש שתמורת תחיליות לועזיות באות מילים עבריות רגילות:
    • מדומה (pseudo), למחצה (semi)

    ----------------------------

    [1] כנגד המונחים בגרמנית ובאנגלית: einzwertig, monovalent (חד־ערכי); zweiwertig (דו־ערכי). וגם שְׁוֵה־עֶרְכִּי כנגד equivalent, gleichwertig – שלימים שונה ל'שָׁקִיל'.

    [2] במונחי ועד הלשון והאקדמיה נמצא בנדיר גם יידוע באמצע הצירוף, כגון הַצִּנּוֹר חֲצִי הַמַּעְגָּלִי הַצִּדִּי (ductus semicircularis lateralis) במילון למונחי אנטומיה (תשי"ז).

      כתבה רונית גדיש. [post_title] => תת־ועדה, דו־משמעי – על תחיליות וסופיות [post_excerpt] => בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%aa%d7%aa%d6%be%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%94-%d7%93%d7%95%d6%be%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%95 [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2023-01-21 17:08:29 [post_modified_gmt] => 2023-01-21 15:08:29 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=16794 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

    בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים.
    המשך קריאה >> המשך קריאה >>
    איור של ילדים לבושים במדים ישובים על שום ובצל - מילים בסולם הדרגות

    מילים בסולם הדרגות

    WP_Post Object
    (
        [ID] => 1018
        [post_author] => 40
        [post_date] => 2011-12-13 12:30:00
        [post_date_gmt] => 2011-12-13 10:30:00
        [post_content] => שמות הדְּרגות בצבא הם דוגמה מאלפת למתן לבוש עברי מקורי למערכת שלמה של מונחים השאולה מן הלעז. הצורך בקביעת שמות הדרגות, שהתעורר בייחוד לקראת קוּם המדינה, היה יכול לבוא על סיפוקו בשאילת השמות כצורתם מלשונות זרות. אך הנאמנות לעברית הולידה סולם של דרגות עבריות – מהן לקוחות מן המקורות ומהן מחודשות.
    
    המִדרג הצבאי מתחלק לשניים: דַּרגות החוגרים (מטוראי עד רב־נגד) ודרגות הקצינים (מסֶגֶן־משנה ומעלה). המילה חוֹגֵר לקוחה מן התנ"ך. במקורה היא מציינת את קשירת חגור החרב על המותניים, ומכאן גם את הלוחמים: "וְכָל מוֹאָב שָׁמְעוּ כִּי עָלוּ הַמְּלָכִים לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּצָּעֲקוּ מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה וַיַּעַמְדוּ עַל הַגְּבוּל" (מלכים ב ג, כא).
    
    גם המילה קָצִין מקורה בתנ"ך. קָצִין הוא מנהיג – אם במלחמה, כגון בדברי זקני גלעד ליפתח: "לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן" (שופטים יא, ו), ואם בהקשרים אחרים, כגון "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל" (משלי ו, ו–ז). יש הקושרים את המילה קָצִין למילים הערביות קַדַא (שָׁפַט) וקַאדִי (שופט).
    
    הדרגות הצבאיות הבסיסיות הן טוּרַאי, סַמָּל, נַגָּד, סֶגֶן, סֶרֶן ואַלּוּף, והדרגות האחרות נוצרות בהוספת מילים דוגמת רַב־, תַּת־, רִאשׁוֹן, מִשְׁנֶה.
    החייל הפשוט נקרא טוּרַאי משום שהוא עומד בטוּר, אחד מן השורה. שם זה הושפע כנראה מן הדרגה המקבילה ברוסית.
    סַמָּל אינו אלא ראשי תיבות של 'סגן מחוץ למניין' (על פי האנגלית: non-commissioned officer ובראשי תיבות NCO).
    הצורה סֶגֶן היא מסורת הגייה אחרת של המילה סְגָן. בתנ"ך סְגָנִים הם מושלים ושליטים, ובלשון חכמים סְגָן או סֶגֶן הוא המשנֶה לכוהן הגדול. מקור המילה באכדית, ומאותו מקור התגלגלה ללשוננו גם המילה סוֹכֵן.
    
    המילה נַגָּד חודשה במשקל בעלי המקצוע, וכמוה פַּקָּד במשטרה. השורש נג"ד במשמעות הובלה והנהגה מוכר מן המילה המקראית נָגִיד – שפירושה שליט.
    
    חמשת סַרְנֵי פלשתים (הנזכרים למשל בשמואל א פרק ו) תרמו ללשוננו את הדרגה סֶרֶן. יש הסוברים שמילה זו – הנזכרת רק בהֶקשר של הפלשתים – קשורה למילה היוונית tyrannos (בצורתה העברית: טִירָן) שפירושה היסודי הוא מושל.
    
    אַלּוּף בתנ"ך הוא מנהיג וראש של שבט או משפחה, כגון אלופי אדום הנמנים ברשימת יוחסין בספר בראשית. ייתכן שמשמעותה המקורית של המילה היא מעין 'שר אלף' – מי שממונה על אלף איש. ואולי אַלּוּף הוא ראש של אֶלֶף במשמעות 'משפחה', 'חלק משבט', כגון בדברי גדעון "הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי" (שופטים ו, טו) ובביטוי "רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר א, טז ועוד). בתקופות מאוחרות יותר שימשה המילה אַלּוּף תואר כבוד לגדול בתורה ובהמשך גם תואר שְׂרָרָה ואצולה, כגון בסיפורו הידוע של ביאליק 'אלוף בַּצְלוּת ואלוף שׁוּם'. המילה אַלּוּף רווחת בימינו גם במשמעות של champion – מנצח בענף של ספורט, וכן במשמעות של 'אדם המצטיין בתחום מסוים'.
    
    לא באחת נוצרה רשימת שמות הדרגות. במסמכים של ועד הלשון נמצאו הצעות אחרות, ובהן שר עשרה (טוראי ראשון), שר עשרים (רב טוראי), שר חמישים (סמל), נַגָּשׂ (סמל), מִשְׁנֶה (סגן).
    
    לצד הדרגות הצבאיות נקבעו בראשית שנות המדינה שמות דרגות גם במשטרה, בשירות בתי הסוהר ובשירותי הכיבוי וההצלה, וכולם עבריים מקוריים.
    

    כתבו: רונית גדיש ותמר כץ

    קובץ מעוצב (להדפסה) [post_title] => מילים בסולם הדרגות [post_excerpt] => שמות הדְּרגות בצבא – ובהם אַלּוּף, סְגָן ונַגָּד – הם דוגמה מאלפת למתן לבוש עברי מקורי למערכת שלמה של מונחים השאולה מן הלעז. [post_status] => publish [comment_status] => closed [ping_status] => closed [post_password] => [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%a1%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%92%d7%95%d7%aa [to_ping] => [pinged] => [post_modified] => 2024-01-15 14:33:09 [post_modified_gmt] => 2024-01-15 12:33:09 [post_content_filtered] => [post_parent] => 0 [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=1018 [menu_order] => 0 [post_type] => post [post_mime_type] => [comment_count] => 0 [filter] => raw )

    שמות הדְּרגות בצבא – ובהם אַלּוּף, סְגָן ונַגָּד – הם דוגמה מאלפת למתן לבוש עברי מקורי למערכת שלמה של מונחים השאולה מן הלעז.
    המשך קריאה >> המשך קריאה >>

    במבט היסטורי

    שכיחות הערך רַב 2 (אדון, מורה, שר) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
    ערכים נוספים: , ,
    שכיחות 1=1%
    • 1
    • 0.9
    • 0.8
    • 0.7
    • 0.6
    • 0.5
    • 0.4
    • 0.3
    • 0.2
    • 0.1
    • 0
    • 200- עד 0
    • 0 עד 300
    • 300 עד 600
    • 600 עד 800
    • 800 עד 1100
    • 1100 עד 1300
    • 1300 עד 1500
    • 1500 עד 1750
    • 1750 עד 1918
    • 1919 ואילך
    לצפייה במובאות >>

    במבט היסטורי

    שכיחות הערך רַב 4 (יורה חצים) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
    שכיחות 1=0.001%
    • 1
    • 0.9
    • 0.8
    • 0.7
    • 0.6
    • 0.5
    • 0.4
    • 0.3
    • 0.2
    • 0.1
    • 0
    • 200- עד 0
    • 0 עד 300
    • 300 עד 600
    • 600 עד 800
    • 800 עד 1100
    • 1100 עד 1300
    • 1300 עד 1500
    • 1500 עד 1750
    • 1750 עד 1918
    • 1919 ואילך
    לצפייה במובאות >>

    במבט היסטורי

    שכיחות הערך רַב 1 (מרובה, גדול, די) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
    שכיחות 1=1%
    • 1
    • 0.9
    • 0.8
    • 0.7
    • 0.6
    • 0.5
    • 0.4
    • 0.3
    • 0.2
    • 0.1
    • 0
    • 200- עד 0
    • 0 עד 300
    • 300 עד 600
    • 600 עד 800
    • 800 עד 1100
    • 1100 עד 1300
    • 1300 עד 1500
    • 1500 עד 1750
    • 1750 עד 1918
    • 1919 ואילך
    לצפייה במובאות >>

    במבט היסטורי

    שכיחות הערך רַב 3 (לפני שם פרטי) ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
    שכיחות 1=1%
    • 1
    • 0.9
    • 0.8
    • 0.7
    • 0.6
    • 0.5
    • 0.4
    • 0.3
    • 0.2
    • 0.1
    • 0
    • 200- עד 0
    • 0 עד 300
    • 300 עד 600
    • 600 עד 800
    • 800 עד 1100
    • 1100 עד 1300
    • 1300 עד 1500
    • 1500 עד 1750
    • 1750 עד 1918
    • 1919 ואילך
    לצפייה במובאות >>