WP_Post Object
(
    [ID] => 42827
    [post_author] => 21
    [post_date] => 2020-08-02 15:56:59
    [post_date_gmt] => 2020-08-02 12:56:59
    [post_content] => 

 	
 מהי צורת הרבים התקנית של המילה זוּגִיּוּת?


 	
זוּגִיּוֹת
 	
זוּגִיּוּיוֹת
 	
צורת היחיד יכולה לשמש גם ברבים
 	
אין למילה צורת רבים, כיוון שמי שבזוגיות הוא ממילא לא לבד.

לפי החלטת האקדמיה ללשון העברית, צורת הרבים של שמות בסיומת ־יוּת, כגון אישִיוּת, אחרָיוּת, נגזרת בדרך הרגילה בעברית: אישיוּיוֹת, אחריוּיוֹת, וכך גם זוגיויות. המבקשים להימנע מן הצורה הזאת יכולים לנקוט צירופים דוגמת 'מערכות זוגיות', 'מערכות יחסים', 'קשרי זוגיות'.

 	
 מה הייתה המשמעות המקורית של המילה זוּג?


 	
מילה נרדפת לתאומים
 	
החוזה שנחתם בברית הנישואין
 	
העול שנושאים שני שוורים בשעת החרישה
 	
יחידת מידה עתיקה ששימשה רק בכפולות של שתיים

המילה זוג מקורה ביוונית, והיא נשאלה לעברית בתקופת חז"ל. מן המשמעות היסודית 'עול'  התפתחה ההוראה המציינת שני שוורים הנושאים בעול יחד, ומכאן ההוראה הכללית של כל שניים הקשורים זה בזה. דומה ל'זוג' המילה 'צמד', המציינת את העול שהבקר מושך בו וגם את שני השוורים.

 	
 אתם רוצים לצאת לדייט עם שוחרת לשון. אך אבוי, דייט זה בלעז! לְמה תזמינו אותה?


 	
פְּגִישָׁה
 	
פְּגִישִׁית
 	
מִקְרָב
 	
גִּשּׁוּשִׁית

הוועדה למילים בשימוש כללי של האקדמיה דנה בעבר באפשרות לחדש מילה מיוחדת ל"דייט" במובן של פגישת היכרות לתכלית רומנטית. המילים 'פגישית', 'מקרב' ו'גישושית' היו בהצעות שהתקבלו מן הציבור, אך בסופו של דבר סברו רוב חברי הוועדה שדי במילה 'פגישה' ובצירופים כגון 'פגישת היכרות', 'פגישה רומנטית'.

 	
 שפת האהבה מזמנת לנו פעלים מפעימים. איזה מן הפעלים אינו מופיע בתנ"ך?


 	
נכסף
 	
כמה
 	
התגעגע
 	
ערג

שלושת הפעלים נכסף, כמה וערג נמצאים בתנ"ך: "נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי..." (תהלים פד, ג), "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי, כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְעָיֵף בְּלִי מָיִם" (תהלים סג, ב), "כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים" (תהלים מב, ב). בימי הביניים נוצר הפועל 'התגעגע' בעקבות המילה 'געגועים' מלשון חז"ל.

 	
 האוהבים מבלים 'בשניים' או 'יחד' או 'בצוותא'. איזו עוד מילה יכולה לתאר זאת? 


 	
בַּלָּאט
 	
צַמְדִּיד
 	
טַנְדּוּ
 	
מִלְּבַר

מקור המילה טַנְדּוּ בדברי התלמוד "טָב לְמֵיתַב טַן דּוּ מִלְּמֵיתַב אַרְמְלוּ" – 'טוב לשבת בשניים מלשבת אלמנה', כנראה מן פרסית 'טן דו' = 'גופים שניים'.

בלאט = 'חרש, בהיחבא'; צמדיד – מילה מומצאת; מלבר = 'מבחוץ' (ההפך מן מלגו – 'מבפנים', שתיהן מן הארמית).

 	
 אוהבים רומנטיים במיוחד שרים סרנדות מתחת לחלון אהובתם. מהי החלופה העברית של סרנדה?


 	
מַאֲהָב
 	
רַמְשִׁית
 	
רֶנֶן
 	
זַמְרִיר

במילון למונחי מוסיקה של האקדמיה ללשון העברית משנת תשט"ו (1955) נקבעה לצד המילה הלועזית 'סֵרֵנָדָה' החלופה העברית רַמְשִׁית. 'סרנדה' מקורה באיטלקית ומשמעה שיר ערב. ומכאן גם המילה 'רמשית': היא גזורה מן המילה הארמית רַמְשָׁא שפירושה 'ערב'.

 	
 ויש שאוהבים לשיר יחד... מהי החלופה העברית של דואט?


 	
דו־שיר
 	
זוגית
 	
ממזג
 	
דואית

'דואט' הוא יצירה מוזיקלית לשני כלי נגינה או לזמרה בשני קולות. 'דואית' היא צורה עברית של המילה הלועזית דואט. בדומה לכך עוברתה גם המילה קלרינט – קְלַרְנִית.

 	
 לכל זוג כינויי חיבה מתקתקים משלו. איזה מכינויי החיבה להלן מתועד בתנ"ך (בנטייה)?


 	
מֹתֶק
 	
חֹמֶד
 	
חָבוּב
 	
דֻּבְשָׁן

במשל יותם נאמר: "וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?" (שופטים ט, יא). הצורה הנוטה מָתְקִי מלמדת על צורת הנפרד מֹתֶק (כמו חָדְשִׁי מן חֹדֶשׁ) – צורה אחרת של מֶתֶק במשמע 'מתיקות'.

 	
 "ואהבת לרעך כמוך" – ואיך אומרים רֵעַ בנקבה?


 	
רֵעָה
 	
רְעוּת
 	
רַעֲיָה
 	
כל התשובות נכונות

בתנ"ך מתועדות שלוש צורות שונות בנקבה: רֵעָה – "וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ" (שופטים יא, לח); רְעוּת – "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב" (שמות יא, ב); רַעֲיָה – "פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי" (שיר השירים ה, ב).

 	
 מה מקור המילה שושבין?


 	
מילה מקראית, כנראה ממקור פרסי
 	
מילה משנאית, כנראה ממקור אכדי
 	
מילה מלשון ימי הביניים, מן הערבית
 	
המילה שושבין שאולה מן הטורקית שם משמעותה בכלל "רווק מבוגר"

שׁוֹשְׁבִין, ובנטייה שׁוֹשְׁבִינָה, משמעותו חבר, ידיד, בן לוָויה, בעיקר מי שמלווה חתן או כלה לחופה. המילה מתועדת בעברית לראשונה במשנה.

 	
 "לנֶצח את אהובתי!" – איזו נטיית עתיד בגוף ראשון של הפועל אָהַב איננה נחשבת תקנית?


 	
אֹהַב
 	
אֵהַב
 	
אֶאֱהַב
 	
אֶאֱהֹב

רבים מבטיחים לאהוביהם שימשיכו לאהוב אותם גם בעתיד ואפילו לנצח, אך אם מישהו מבטיח "אֶאֱהֹב אותך לתמיד", זה הזמן לחשוד. הצורה אֶאֱהֹב אינה תקנית. הצורות אֹהַב, אֶאֱהַב וגם אֵהַב יסודן במקרא: "וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב" (מלאכי א, ב); "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" (משלי ג, יב); "אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב" (משלי ח, יז).

 	
 איזו חלופה מוצעת בדברי הנביא הושע למילה "בעלי"?


 	
רעי
 	
זוגי
 	
אישי
 	
 אלופי

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי" (הושע ב, יח). דברי הושע מכוונים כמובן נגד עבודת הבעל, אך אפשר להשתמש בחלופה הזאת גם בהקשר של בני זוג נשואים כיום, וכך אף הציע דוד בן־גוריון להנהיג בטפסים רשמיים של המדינה.

 	
 את הצבוֹע כנראה לא נמצא כדימוי בשיר אהבה, אבל חיות רבות אחרות כן. איזה מבעלי החיים אינו משמש דימוי לאהוב או לאהובה בתנ"ך?


 	
אריה
 	
יונה
 	
סוסה
 	
צבי

היונה, הצבי והסוסה מוכרים כולם בהקשר זה משיר השירים: "יונתי תמתי", "דומה דודי לצבי או לעופר האיילים", "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי", ואילו האריה בתנ"ך הוא תמיד סמל לחוזק ואינו נזכר כדימוי לדמות האהוב או האהובה.

 	
 מהי החלופה העברית ל"קראש"?


 	
אהבת־חלוף
 	
אפשר לומר פשוט התאהבות, להבדיל מאהבה
 	
אין חלופה עברית למילה זו
 	
מקור המילה הוא באופן מפתיע בתנ"ך. שם מופיעה מילה זו פעם אחת ויחידה.

המילה קראש שייכת ללשון העגה (סלנג). האקדמיה ללשון העברית אינה מתערבת בתהליכי ההתפתחות הטבעיים של רובד זה.

 	
 "אֲהָבִים" היא צורת הרבים של "אַהַב", והיא משמשת לתאר קשר אהבה בין בני זוג. איזו מהמילים הבאות לא באה בצירוף עם המילה אהבים?


 	
איילה
 	
להתנות
 	
פרשה
 	
צמד

'איילת אהבים' הוא כינוי חיבה לאישה אהובה. 'התנה אהבים' פירושו 'התעלס'. 'פרשת אהבים' היא 'קיום קשרי אהבה ומין זוגיים שלא במסגרת נישואים ולרוב בסתר'. 'צמד' ו'אהבים' אינם באים בצירוף.

 	
 זה הזמן להציע! הפועל נִשָּׂא משמעותו 'מתקשר עם בן זוג קֶשר של נישואים', אך לפועל הזה משמעויות נוספות. איזו מן המשמעויות הבאות אינה משמעות של 'נִשָּׂא'?


 	
גבוה ורם
 	
הוכבד משקלו
 	
נאמר, מושמע
 	
נלקח, מובא

כאמור לפועל 'נישא' כמה משמעויות: במשמעות 'גבוה', למשל 'הר נישא'; במשמעות 'נאמר, מושמע' – אדם נושא דברים או נאום, ו'הנאום נישא'; במשמעות 'נלקח' או 'מובא' – למשל 'הפצוע נישא באלונקה'. כמובן 'נישא' הוא מי שבא בברית הנישואים – 'הם נישאו בחוג המשפחה'.

 	
 איזה משמות הירקות והפירות הבאים קשור ביותר לזוגיות ואהבה?


 	
אבטיח – שקיבל את שמו בגלל המנהג הקדום לשבור אבטיח לאחר ששני בני זוג נשבעים ("מבטיחים") אמונים זה לזה.
 	
דובדבן – הלחם של דוב ודבן, זוג האלים הממונים על הזוגיות במיתולוגיה היוונית
 	
עגבנייה – מן השורש עג"ב בהשראת השם הגרמני שתרגומו 'תפוח אהבה'
 	
שסק – את השם הזה קיבלנו מהערבית ושם משמעותו היא "חשק"

את המילה 'עגבנייה' חידש ככל הנראה הרב יחיאל מיכל פינס, מראשוני ועד הלשון העברית. הוא בחר בשורש עג"ב המציין אהבה ותשוקה מינית. ההשראה לכינוי זה לירק בעל הלחיים האדומות באה משמה של העגבנייה בכמה מלשונות אירופה, כמו בגרמנית Liebesapfel שתרגומו "תפוח אהבה".

 	
 "מאורסת לגבר הכי חתיך בעיר" – אבל רגע, איך נכון לכתוב את שמו של האירוע?


 	
אירוסין
 	
אירושין
 	
אירוסים
 	
כל הצורות אפשריות

מלשון המקרא מוכרת הצורה "מְאֹרָשָׂה" בשי"ן ובעקבות זאת אפשר למצוא בספרות 'אירושין'. בלשון חז"ל המילים מן השורש הזה נכתבות בסמ"ך: אָרוּס, אֲרוּסָה, להתארס, ומכאן גם אירוסים. שתי סיומות הרבים אפשריות: על דרך העברית אירוסים, ועל דרך הארמית אירוסין.

 	
 "החתן לכלה שם טבעת". באיזו מילה אפשר להחליף את "שָׂם"?


 	
הטביע
 	
הרכיב
 	
עטה
 	
ענד

בלשון המקרא אפשר לשים תכשיטים. כך מספר עבד אברהם על פגישתו עם רבקה: "וָאֶשְׁאַל אֹתָהּ וָאֹמַר בַּת מִי אַתְּ וַתֹּאמֶר בַּת בְּתוּאֵל בֶּן נָחוֹר אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ מִלְכָּה, וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל אַפָּהּ וְהַצְּמִידִים עַל יָדֶיהָ" (בראשית כד, מז). הפועל לענוד נדיר במקרא וגם לאחריו, ומצוי בעיקר בלשון הפיוט והשירה. בעברית החדשה הוא הפועל המיוחד לשימת תכשיטים על הגוף.

 	
 ואם כבר טבעת, מה היה התפקיד הראשון של הטבעת בתנ"ך?


 	
המילה טבעת אינה מופיעה בתנ"ך
 	
הטבעת שימשה אמצעי לקידושי אישה
 	
הטבעת שימשה מלכים לצורך חתימה
 	
הטבעת שימשה הֶתקן להשחלת קורות בבניין

בספר בראשית מסופר: "וַיָּסַר פַּרְעֹה אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אֹתָהּ עַל יַד יוֹסֵף" (בראשית מא, מב), וממגילת אסתר למדנו שהמלך חותם בטבעתו על צווים. בספר שמות בהוראות לבניית המשכן ולהכנת בגדי הכהונה, הטבעות משמשות להשחלה. למשל כדי לשאת את הארון יצקו טבעות זהב משני צידיו ובתוכן השחילו את הבַּדִּים "לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם" (כה, יד). רק רק בימי הביניים הפכה הטבעת לאמצעי הקידושין.
חלק ב
טובים השניים – מילים נרדפות
גם מילים מקיימות ביניהן זוגיות, או כפי שאנחנו קוראים לזה – "מילים נרדפות". קיבצנו כמה נרדפויות מפתיעות – התוכלו לזהות?

 	
 איזו מילה נרדפת למילה אֶבְרָה?


 	
ענן
 	
כנף
 	
בשומת
 	
תקווה

אברה היא מילה תנ"כית הנרדפת לכנף: "כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵף, יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ" (דברים לב:, יא). לצד המילה אֶבְרָה יש בתנ"ך גם צורת הזכר "אֵבֶר" במשמעות זו:

 	
 איזו מילה נרדפת למילה גְּבִינִים?


 	
גבות
 	
גדילים
 	
הרים
 	
חביתיות

לא, אין קשר לגבינה. המילה גַּבָּה מוכרת מן המקרא (ויקרא יד ט) והיא קרובה למילה גַּב; המילה גְּבִינִים מוכרת מלשון חז"ל.

 	
 איזו מילה נרדפת למילה תְּלִי?


 	
אשפה
 	
מחיצה
 	
הדום
 	
מכמורת

תְּלִי היא מילה נרדפת לאשפה, אך לא במשמעות של פסולת אלא של נרתיק לחיצים. כך אומר יצחק לעשו בנו: "וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי (צידה) [צָיִד]" (בראשית כז, ג).

 	
 איזו מילה נרדפת למילה חָגָו?


 	
חגב
 	
מעמסה
 	
נחשול
 	
נקיק

וכך כתוב בשיר השירים: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה" (ב, יד) – המילה מוכרת רק בצורת הנסמך רבים שלה), ומקובל לפרשה 'נקיק', 'סדק עמוק בסלע'.
אומרים שניגודים נמשכים... – הפכים בשפה
זוגיות לא חייבת להיות רק של דומים. להפך! גם בין הפכים אפשר למצוא זוגיות, לעיתים הם משלימים זה את זה. התכירו את ההפכים?

 	
 מה ההפך של פריטת כסף?


 	
גְּרִיטָה
 	
צירוף
 	
המרה
 	
הֶדְבֵּק

כך נאמר במשנה: "פודין מעשר שני בשער הזול כמות שהחנווני לוקח לא כמות שהוא מוכר, כמות שהשולחני פורט ולא כמות שהוא מצרף" (מעשר שני ד, ב).

 	
 מהו היחס ההפוך לקרבת המשפחה נֶכְדָּן?


 	
דוד רבא
 	
אחסב
 	
סבדוד
 	
דודאי

הנכד של האח או האחות הוא נֶכְדָּן (בנקבה נֶכְדָּנִית). ליחס ההפוך נקבעו הצירופים דּוֹד רַבָּא ודוֹדָה רַבְּתָא ולצידם גם דּוֹד גָּדוֹל ודוֹדָה גְּדוֹלָה.

 	
 מה ההפך של לפרוף?


 	
לכפתר
 	
להתיר
 	
לרכוס
 	
לתפור

פרף פירושו 'חיבר בקרס', 'רָכַס' – מן המילה היוונית prope 'קרס', 'וו'. יש הטועים לחשוב כי פָּרַף מציין פתיחה והתרה – למשל של כפתורים. הטעות נובעת מדמיונו של השורש פר"ף לקבוצת שורשים עבריים הפותחים באותיות פר ומציינים ניתוק ופיזור: פרד, פרט, פרם, פרס, פרע, פרק, פרר ועוד.

 	
 מה ההפך התקני של שדרוג?


 	
שנמוך
 	
שדרוד
 	
שגרוע
 	
שדרוג יורד

המילה שדרוג נוצרה מלכתחילה תמורת regrading – 'דירוג מחדש', אך בפועל היא משמשת בעיקר כאשר הדירוג מחדש הוא כלפי מעלה – upgradinig. המונח המלא בהקשר זה הוא שִׁדְרוּג עוֹלֶה או שִׁדְרוּג מַעְלָה, והיפוכו שִׁדְרוּג יוֹרֵד או שִׁדְרוּג מַטָּה. המילה שנמוך הנשמעת לעיתים לא קיבלה את אישור האקדמיה.‍‍‍‍‍‍

 
    [post_title] => חידון לט"ו באב – הפתרונות המלאים
    [post_excerpt] => 
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%97%d7%99%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%9c%d7%98%d7%95-%d7%91%d7%90%d7%91-%d7%94%d7%a4%d7%aa%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%9c%d7%90%d7%99%d7%9d
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2020-08-04 14:55:04
    [post_modified_gmt] => 2020-08-04 11:55:04
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => https://hebrew-academy.org.il/?p=42827
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 44
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2011-05-01 12:19:16
    [post_date_gmt] => 2011-05-01 09:19:16
    [post_content] => לעיתים נשאלת השאלה בדבר השימוש במילה בַּעַל לציון מעמד הגבר בקשר הנישואין. הקשר בין המילה בַּעַל למושגים בעלות ובעילה מרתיע רבים, ויש המבקשים שהאקדמיה תפעל נגד השימוש במילה, תאסור או "תחליף" אותה.

ייאמר מראש כי אין זה מתפקידה של האקדמיה לקבוע את השימוש המועדף מבחינה ערכית כאשר יש כמה מילים נרדפות לדבר בסגנונות שונים מתקופות שונות (כגון מילים ב'לשון נקייה' ומקבילותיהן המפורשות יותר). ואולם בתשובה על שאלות שנשאלנו בעניין המילה בעל נוכל לברר את הקיים בלשון, ומאחר שלשון היא קודם כול המוסכם על דובריה, הדוברים והדוברות הם שצריכים להכריע, והמובן שייוחד בפי דוברי ימינו למילה מסוימת הוא שיתקבל. גם באנגלית מילות politically correct נוצרו בפי הדוברים המעוניינים בכך ונתקבלו ככל שנתקבלו.

למי שאינם חפצים להשתמש במילה בַּעַל מצויות בעברית כמה וכמה חלופות אפשריות, ונמנה כמה מהן שעלו על דעתנו מן המקורות:

1. ידועה שבהן היא זו שמציע הנביא הושֵע: "והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב, יח). כל החפץ בכך יכול לקיים נבואה זו, וכך גם הציע דוד בן־גוריון להנהיג בטפסים רשמיים של המדינה (ראו בתמונה). אכן, מאחר שרוב גדול של דוברי העברית הישראלית אינו מקפיד על הגיית המפיק, לא יוכל הגבר להציג את עצמו בנקל כ'אִישָׁהּ' של רעייתו, אבל בלשוננו אפשר לומר 'האיש שלה'. זו חלופה מקראית מפורשת למילה 'בעל'.

2. גם המילה רַעְיָה מוצאה במקרא, בשיר השירים. ספק אם כוונתה שם לציין אשת איש, אולם שימוש זה שגור כידוע בעברית שלנו ('רעיית השר' וכדומה). בשיר השירים ישנו גם המקביל הזכרי לרַעְיָה, והוא רֵעַ: "זה דודי וזה רעי" (שיר השירים ה, טז). אומנם המילה רֵעַ משמשת בלשון הספרותית במשמעות חבר וידיד, אולם מכיוון שאיננה רגילה בעברית המדוברת, אין מניעה לייחדה בעיקר לקשר של נישואין, וההקשר יסייע בידינו (כשם שלצירוף בן זוג יש משמעות רחבה שאינה קשורה לזוגיות, ומשמעות מצומצמת יותר). אם יהיה רֵעַ בשימוש חלק גדול של הדוברים, יבינו גם שאר הדוברים את המילה.

3. כינוי אחר לאישה בלשון המקרא הוא חֲבֵרָה, כאמור במלאכי "וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ" (ב,יד). בעבר ציינה המילה בחוגים מסוימים בת זוג, וחָבֵר ציין בן זוג (נשואים או לא נשואים), ואולם המילים חָבֵר וחֲבֵרָה מציינות כיום בהקשר הזוגי boyfriend ו־girlfriend, ולכן קשה להציען כחלופה ממשית לבעל ואישה.

4. על פי הפסוק הנזכר לעיל ממלאכי אפשר להציע את צמד הצירופים איש ברית ואשת ברית.

5. מלשון חכמים יש בידינו בן זוג ומימי הביניים בת זוג, והם משמשים כבר עתה בפי חלק מן הדוברים שאינם רוצים להשתמש במילה בעל. צירופים אלו אף משמשים בלשון החוק ומופיעים בתעודת הזהות, והכוונה לבני זוג נשואים.

6. בלשון חכמים (בהשפעת הארמית) אנו מוצאים לעיתים שכל אחד מבני הזוג נקרא זוג: הגבר הוא זוגהּ של האישה, והאישה זוגו (ובלשון מאוחרת יותר זוגתו) של הגבר. אין כל מניעה אפוא שמי שמואס במילה בעל ישתמש בחלופה זו, שהיא מקבילה מוכנה מן המקורות ל־spouse (בן זוג נשוי) האנגלי. המילה זוּגָה (בעיקר בנטייה, כגון זוּגָתִי) כבר נעשתה חלק מן הלשון העברית במשמעות אשת איש דווקא בתקופות קודמות, ואין סיבה שזוג (ובנטייה זוּגִי וכדומה) לא ישמש לצִידה. המשמעות היסודית של זוג היא עול (מוט על צוואר הבהמה המחובר לרתמה) שנושאים שני בעלי חיים בשווה. ספק אם יכולה להיות מילה שוויונית מזו.

נחזור למילה המשמשת כיום ובעבר – בעל. בלשוננו סתם בעל ('בעל טוב' וכיו"ב) הוא בעל לאישה, ולא לשדה, לבית, לחפץ או לבעל חיים. זהו הבידול בין 'בעל' ל'בעלים' כבר במקורות, ורק בנסמך יש בעל השור (אין 'בעלי השור'), ובימינו 'בעל הנכס' או 'בעלי הנכס'. האומרים בעלהּ, בעלִי וכדומה בעברית של ימינו מכוונים רק לעניין husband ולא לזיקת בעלות, לדירה למשל. בשימוש החי לדורותיו נוצרה אפוא הבחנה ברורה בין 'בעל' במשמעות husband ל'בעל' במשמעות אדון, מי שהדבר שייך לו.

את התפצלות המילה 'בעל' לשתי משמעויות נוכל להשוות למילה הערבית ס'אחב (שנכנסה לסלנג העברי כסחבק). משמעותה גם 'אדוניו של דבר' וגם 'חבר' (friend), ואין עולה על דעת איש שיש משום השפלה באמירה שפלוני הוא ס'אחבי, כלומר 'חברי', ושמא עלול הדבר להתפרש כ'אדוני'. פלוני יכול להיות ס'אחב – אדון – של רכוש או של בעל חיים, וס'אחב – במובן חבר – של אדם (זכר או נקבה). ההקשר הוא המונע כל טעות. ובערבית לא חל הבידול כפי שאירע בעברית, המסיר כל ספק ומפריד בין המשמעויות. מבחינה זו אין הצדקה לשונית להמציא מילה חדשה ולדחות את המילה בעל.

ושוב עלינו להזכיר כי הלשון אינה אלא מה שדובריה יוצקים לתוכה. במקרה זה המילים מן המקורות מוכנות, ואין צורך לחדשן. עושרה של העברית מונח במקורותיה, וכל הרוצה ליטול יבוא וייטול. כרגיל, אין מילה אידאלית ונטולת בעיות. ודאי כל זמן שהשימוש בבעל רווח, תהיה רק מילה זו חד־משמעית לציין את היחס המדויק שבין גבר נשוי לאשתו. אם תתרגל האוזן לשמוע רֵעַ או זוּג או בן זוג, יהיו אלה מילים מובנות וברורות. ואולם אם לא יֹאבה קהל דוברי העברית להשתמש בהן, וימשיך להשתמש במילה בעל, ספק אם הסיבה לכך תהיה אידאולוגיה מיננית נסתרת או תפיסה לא שוויונית של מוסד הנישואין.
* * *
הערת המזכירות המדעית: אל האקדמיה הגיעה הצעה (מטעם שתי פונות שונות) להשתמש בצמד נְשׂוּאִי ונְשׂוּאָתִי במקום 'בעלי' ו'אשתי'. לדברי אחת המציעות צמד המילים הללו נושא אופי שוויוני ומרענן, ומייחד את הזוגות הנשואים מן הזוגות שאינם נשואים (למי שנחוץ לו ייחוד). בתשובה הסברנו שאין בכוונת האקדמיה להציע חלופות רשמיות למונחים המשמשים. עם זאת מכיוון שההצעה מתקבלת על הדעת מצאנו לנכון לתת לה פרסום כאן.

 

[caption id="attachment_279" align="aligncenter" width="450"] מכתב של דוד בן־גוריון משנת 1953.[/caption]
התשובה מבוססת על דברים שכתב חבר האקדמיה מנחם קיסטר, יו"ר הוועדה למילים בשימוש כללי בשנים תש"ס–תשס"ד, בתגובה לפנייה בעניין זה.
    [post_title] => בַּעַל – האם ראוי למצוא תחליף למילה
    [post_excerpt] => השימוש במילה בַּעַל לציון מעמד הגבר בקשר הנישואין מרתיע רבים בגלל הקשר בין המילה בַּעַל למושגים בעלות ובעילה. יש המבקשים שהאקדמיה תפעל נגד השימוש במילה.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%91%d7%a2%d7%9c-%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%a8%d7%90%d7%95%d7%99-%d7%9c%d7%9e%d7%a6%d7%95%d7%90-%d7%aa%d7%97%d7%9c%d7%99%d7%a3-%d7%9c%d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%94
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2022-09-29 21:39:28
    [post_modified_gmt] => 2022-09-29 18:39:28
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=44
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 870
    [post_author] => 1
    [post_date] => 2010-07-25 12:26:06
    [post_date_gmt] => 2010-07-25 09:26:06
    [post_content] => שואלים אותנו לא פעם מדוע לא קבעה האקדמיה חלופות עבריות למילים 'טכנולוגיה', 'טלפון', 'טלוויזיה', 'אוטובוס' וכמובן 'אקדמיה'. כל מי שיעיין בשמות מילוני האקדמיה ימצא שמות לועזיים רבים: 'אלקטרוניקה', 'מטאורולוגיה', 'מתמטיקה', 'פסיכולוגיה', 'פיזיקה' ועוד. מונחים לועזיים לרוב ימצאו המעיינים גם בתוך המילונים עצמם.

קשה להציב כלל או כללים מתי מניחים למונח הלועזי בלועזיותו ומתי מציעים לו חלופה עברית. בשיקולים המובאים בחשבון: עד כמה המונח הלועזי מושרש, האם הגייתו נוחה או זרה לעברית, האם נגררים אחריו פעלים ושמות תואר, באיזו מידה הוא תלוי תרבות (למשל שמות מאכלים), וכמובן האם החלופה העברית נוחה, קליטה וקולעת.

לצד השיקולים המעשיים יש לשאלה גם היבט עקרוני־אידאולוגי: האם יש לשאוף שלכל מילה לועזית תימצא חלופה עברית? יש הסוברים שכן, בהם כאלה הפונים אל האקדמיה מדי פעם בפעם ומוחים על מילים לועזיות שגורות שהאקדמיה לא הציעה להן תחליף עברי. לדעתם הכרחי להמיר מילים לועזיות במילים עבריות כדי לחזק את מעמדה של העברית ואת עצמאותה. אחרים סבורים שאין פסול בשילובן של מילים לועזיות בלשוננו, ואף יש בכך מן החיוב – שכן המילים הלועזיות מחברות את העברית ואת דובריה אל תרבות העולם. בעלי דעה זו מסתמכים על מאות המילים ששאלה העברית בתקופות קודמות מלשונות שכנות, החל בתקופת המקרא, כגון איכר, היכל, צי, פתגם; המשך בספרות חז"ל, כגון זוג, מלפפון, ספוג, סנהדרין, אלכסון, עמילן, סנדלר, אסימון, פיוט, קרקס, ואף בימי הביניים בהשפעת הערבית, כגון קוטב, אדיב, מרכז, אופק.

שיקול חשוב הוא האיזון, הפרופורצייה. ריבוין של מילים לועזיות בטקסט כתוב או דבור או ריבוי של מינוח לועזי במקצוע מסוים צורמים לאוזן ומשדרים מסר של התנשאות וזרות.

דרכה של האקדמיה היא דרך האמצע: כל מקרה נדון לגופו – ומוכרע על פי השיקולים שנמנו כאן.
    [post_title] => מילים לועזיות – מתי להמיר בחלופות עבריות
    [post_excerpt] => שואלים אותנו לא פעם מדוע לא קבעה האקדמיה חלופות עבריות למילים 'טכנולוגיה', 'טלפון', 'טלוויזיה', 'אוטובוס' וכמובן 'אקדמיה'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%9e%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%95%d7%a2%d7%96%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%aa%d7%99-%d7%9c%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%a8-%d7%91%d7%97%d7%9c%d7%95%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%a2%d7%91%d7%a8
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2023-09-07 13:24:39
    [post_modified_gmt] => 2023-09-07 10:24:39
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=870
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)

WP_Post Object
(
    [ID] => 898
    [post_author] => 40
    [post_date] => 2010-03-25 12:56:31
    [post_date_gmt] => 2010-03-25 10:56:31
    [post_content] => בדרך כלל בצירופי סמיכות – כגון 'אנשי המושב', 'אוכלוסיית היישוב', 'ארגון המורים' – גרעין הצירוף הוא הרכיב הראשון, ולפי זה מתאימים את הפועל או את האוגד: 'אנשי המושב התכנסו', 'אוכלוסיית היישוב גדלה', 'ארגון המורים הכריז...', 'מועצת תלמידים היא גוף מייצג'.

ואולם מה הדין בצירופים כמו 'רוב האנשים', 'חצי האוכלוסייה', 'מיטב המורים'? בצירופים אלו הרכיב הראשון הוא כַּמָּת, כלומר הוא מציין כמות או חלק מתוך שלם, ולכן אפשר לראות דווקא ברכיב השני את גרעין הצירוף. במילים אחרות: בצירופים שרכיבם הראשון כַּמָּת – כל אחד משני הרכיבים יכול להיתפס כגרעין הצירוף, ואפשר אפוא להתאים את הפועל הן לרכיב הראשון (הכַּמּת) הן לרכיב השני: 'רוב האנשים הצביע' או 'רוב האנשים הצביעו'; 'מיטב המורים ילמדו' או 'מיטב המורים ילמד'.

לפי החלטת האקדמיה אין לפסול גם התאם לפי תוכן הצירוף. למשל: 'חצי האוכלוסייה הצביעו' – הפועל אינו מתאים למילה 'חצי' (זכר) וגם לא למילה 'אוכלוסייה' (נקבה) אלא לתוכן הגלום בצירוף – אנשים (רבים).

דוגמאות אחרות לצירופים מן הסוג הנדון: 'רבע המשכורת ישולם / תשולם', 'עשירית משטח הדירה נפגעה / נפגע', 'עיקר הבעיה ייפתר / תיפתר', 'זוג הנשרים נצפה / נצפו', 'כלל התלמידים ייהנה / ייהנו'.
הרחבה
לכַּמָּתים יש מעמד מיוחד בתחביר העברי, והדבר ניכר בהצטרפותם לשמות. שלא כמו שם התואר הבא אחרי השם שאותו הוא מתאר – 'ילד גדול', 'נרות דולקים', 'מילים יפות', הכמת בא לפני השם: 'עשר אצבעות', 'שמונת הנרות', 'כל המילים'.

כפי שכבר ראינו, הכמת יוצר מבנה של סמיכות עם השם שאחריו: הצירופים 'שמונת הנרות' 'שְׁלושֶׁת הדובים', 'אַרְבַּעַת המינים' בנויים במבנה סמיכות מובהק בדומה לצירוף כמו 'משפחת הזאבים'. אלא שבצירופי סמיכות רגילים כמו 'משפחת הזאבים', 'נשות עסקים', 'ארגון המורים' – גרעין הצירוף הוא תמיד הרכיב הראשון, ולפי זה מתאימים את הפועל: 'משפחת הזאבים ניצלה', 'נשות עסקים הוזמנו', 'ארגון המורים הכריז'. לעומת זאת בצירופים של כמת ושם, גרעין הצירוף הוא בעצם הרכיב השני, השם. לכן הגיוני שהפועל יותאם אליו. כך תמיד בכמת כָּל־: 'כל האנשים  הלכו' ולא 'כל האנשים הלך', וכך ברגיל בכמתים רוב וחצי: 'רוב האנשים נשארו', 'חצי כיתה לא הגיעה' וכיו"ב. עם זאת – כמו שראינו – גם הֶתאם לכמת אינו פסול, כגון 'רוב הכיתה נכשל במבחן', 'חצי החופשה בוזבז על סידורים'.

בלשון המקורות ההתאם הוא כמעט תמיד לשם ולא לכמת. כך למשל במקרא אנו מוצאים: "וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף" (שמות טו, ד), "וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה" (איוב לב, ז), "חֲצִי נְעָרַי עֹשִׂים בַּמְּלָאכָה" (נחמיה ד, י). ובמשנה: "עד שיהלכו רוב בני אדם" (מקוואות א, ד). גם כאשר מצטרף לכמת כינוי (במקום שם) הפועל מתאים לכינוי: "וְחֶצְיָם מַחֲזִיקִים בָּרְמָחִים" (נחמיה ד, טו). ובספרות העברית החדשה: "כנפיו חציָן שחורות וחציָן אדומות" (מנדלי, תולדות הטבע, 1866), "מחציתם מתו ומחציתם נשבו חיים" (גינצבורג, תולדות בני האדם, 1835).

אפשר גם למצוא התאם לכמת אך הוא נדיר מאוד. בזכריה מצאנו "וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה" (יד, ב), ויש ששתי הדרכים משמשות זו לצד זו, כגון "רביעית דם שפרש... רביעית דם שפירשה..." (תוספתא אהלות ג, א).

גם התאם לתוכן הצירוף – ולא לאף אחד משני רכיבי הצירוף – אפשר למצוא בספרות העברית העתיקה. במגילת המקדש ממגילות ים המלח נאמר: "ומחצית העם לוא יכרתו מעריהמה [=מעריהם]" – הפועל אינו מתאים למילה 'מחצית' (נקבה) ולא למילה 'העם' (זכר) אלא לתוכן – אנשי העם (עוד על התאם לפי התוכן ראו כאן).
    [post_title] => רוב האנשים הצביע או הצביעו – התאם תחבירי של כַּמָּת
    [post_excerpt] => בצירופים שרכיבם הראשון כַּמָּת – אפשר להתאים את הפועל הן לרכיב הראשון הן לרכיב השני: 'הרוב הצביע' או 'הרוב הצביעו'.
    [post_status] => publish
    [comment_status] => closed
    [ping_status] => closed
    [post_password] => 
    [post_name] => %d7%a8%d7%95%d7%91-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a2-%d7%90%d7%95-%d7%94%d7%a6%d7%91%d7%99%d7%a2%d7%95-%d7%94%d7%aa%d7%90%d7%9d-%d7%aa%d7%97%d7%91%d7%99
    [to_ping] => 
    [pinged] => 
    [post_modified] => 2024-03-05 10:27:02
    [post_modified_gmt] => 2024-03-05 08:27:02
    [post_content_filtered] => 
    [post_parent] => 0
    [guid] => http://hebrew-academy.org.il/?p=898
    [menu_order] => 0
    [post_type] => post
    [post_mime_type] => 
    [comment_count] => 0
    [filter] => raw
)