הדף בטעינה

על המילה זֶה

במילון

 (ללא ניקוד: זה)
חלק דיברכינוי

הגדרה

  • כינוי רמז לזכר יחיד – שמדברים עליו או שמצביעים עליו ולא אחר, כגון 'האיש הזה', 'איש זה'
  • משמש להבעת פעולה הנעשית בִּשניים – גם כשאחד מהם אינו זכר, כגון 'משה וחנה אוהבים זה את זה', 'עובדים זה עם זה', 'יושבים זה על יד זה'
  • משמש להדגשת מילת שאלה, כגון 'מי זה בא?' (וכן בנקבה: 'מה זֹאת עשיתָ?')
  • זמן מסוים עד עכשיו, כגון 'זה שנתיים' (לא: מזה שנתיים), זה לא כבר לפני זמן לא רב

צירופים

לכל הצירופים
על יסוד מילון ההווה

בתשובות באתר

איור של בוב ספוג. טקסט: גפילטע פיש הוא מאכל מאתגר

זֶה בתפקיד אוגד

לא פעם אנו נשאלים על תקניותם של משפטים שבהם בא כינוי הרמז זֶה בתפקיד אוגד, דוגמת "הוראה זה מקצוע מאתגר", "הכלי העיקרי שאני מנגן עליו זה חליל".


המשך קריאה >>

עם זה, עם זאת, יחד עם זאת

בכתיבה העברית בת ימינו יש המקפידים לנקוט 'עם זה' על פי הכתוב בנחמיה. ואולם אי אפשר לפסול את המקבילה 'עם זאת', שהרי רמיזות סתמיות יכולות להיות גם בנקבה.
המשך קריאה >>

במבט היסטורי

שכיחות הערך זֶה ביחס לכלל המילים בתקופה (לפי מאגרי האקדמיה)
שכיחות 1=4%
  • 1
  • 0.9
  • 0.8
  • 0.7
  • 0.6
  • 0.5
  • 0.4
  • 0.3
  • 0.2
  • 0.1
  • 0
  • 200- עד 0
  • 0 עד 300
  • 300 עד 600
  • 600 עד 800
  • 800 עד 1100
  • 1100 עד 1300
  • 1300 עד 1500
  • 1500 עד 1750
  • 1750 עד 1918
  • 1919 ואילך
לצפייה במובאות >>