הענקת תואר עמיתי כבוד של האקדמיה ללשון העברית

   

למד לשונך

למד לשונך 76

לקט מונחי חירום שאושרו באקדמיה בשנת תשס"ז

1.1 הקמץ

כלל א – דין הקמץ בצורת הנסמך ולפני כינויי הנוכחים

כל קמץ הבא בשם הנפרד בהברה מוטעמת שהיא ההברה האחרונה, משתנה לפתח בנסמך היחיד ולפני כינויי הנוכחים ־כֶם,־כֶן. למשל: דָּבָר דְּבַר־ דְּבַרְכֶם, מַלְכָּה מַלְכַּת־ מַלְכַּתְכֶם, סוֹלְלָה סוֹלְלַת־(תותחים)[1], רָץ רַץ־ רַצְכֶם, כְּתָב כְּתַב־ כְּתַבְכֶם, תְּשׂוּמָה תְּשׂוּמַת־(לב,[2] ליבו). יוצאים מכלל זה השמות המסתיימים ב־ָא, שהקמץ בהם מתקיים בנסמך היחיד. למשל: מוֹצָא מוֹצָא־, תָּא תָּא־ (אבל מוֹצַאֲכֶם, תַּאֲכֶם).…
המשך קריאה נעימה >>

עברית לשבת

פרשת אמור – על שְׁאֵר ושארית

"כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו, לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו" (ויקרא כא, ב) בפסוק שלפנינו המילה שְׁאֵר מציינת בן משפחה, כמו ברוב ההיקרויות שלה במקרא. במקומות אחדים המילה שְׁאֵר משמשת במשמע 'בשר', כגון "כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי" (תהלים עג, כו), ולעיתים ההקשר הוא בשר למאכל: "הֲגַם לֶחֶם יוּכַל תֵּת אִם יָכִין שְׁאֵר לְעַמּוֹ" (שם עח, כ).…
המשך קריאה נעימה >>