הענקת תואר עמיתי כבוד של האקדמיה ללשון העברית

   

למד לשונך 76

לקט מונחי חירום שאושרו באקדמיה בשנת תשס"ז

כלל א – דין הקמץ בצורת הנסמך ולפני כינויי הנוכחים

כל קמץ הבא בשם הנפרד בהברה מוטעמת שהיא ההברה האחרונה, משתנה לפתח בנסמך היחיד ולפני כינויי הנוכחים ־כֶם,־כֶן. למשל: דָּבָר דְּבַר־ דְּבַרְכֶם, מַלְכָּה מַלְכַּת־ מַלְכַּתְכֶם, סוֹלְלָה סוֹלְלַת־(תותחים)[1], רָץ רַץ־ רַצְכֶם, כְּתָב כְּתַב־ כְּתַבְכֶם, תְּשׂוּמָה תְּשׂוּמַת־(לב,[2]…
המשך קריאה >>

פרשת אמור – על שְׁאֵר ושארית

"כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו, לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו" (ויקרא כא, ב) בפסוק שלפנינו המילה שְׁאֵר מציינת בן משפחה, כמו ברוב ההיקרויות שלה במקרא. במקומות אחדים המילה שְׁאֵר משמשת במשמע 'בשר', כגון "כָּלָה שְׁאֵרִי
המשך קריאה >>