מילים וגלגוליהן

מדברים בשפת הגוף

איברי גוף האדם הם מקור רב השראה למילים, לפעלים, לניבים ולשימושי לשון. כשהתבונן האדם על סביבתו הוא תיאר את הנוף במושגים הלקוחים מגופו. כך אנו מוצאים בתנ"ך את הצירופים 'ראש ההר', 'צלע ההר', 'כֶּתֶף ההר', 'שן הסלע', 'שפת הנחל', 'לב הים' ו'לשון ים', ובספרות ימי הביניים 'רגלי ההר'. בעברית החדשה הצטרפו אליהם הצירופים 'גב ההר',…
המשך קריאה נעימה >>

אֲקַדֵּם – ידיעון האקדמיה

אקדם 13

תוכן העניינים ישיבה חגיגית באקדמיה בהשתתפות שר החינוך (יצחק לוי), עמ' 1 בחירות באקדמיה: אהרן ממן, אלישע קמרון, שמעון זנדבנק, אפרים חזן, קציעה כ"ץ, עמ' 1 הרצאות במכון מזי"א, עמ' 2 מה זה 'היאטוס' (קטע) מאת וילי י' אליאס, עמ' 2 ישיבה חגיגית בוועדת החינוך בכנסת, עמ' 2 פורסמו ברשומות החלטות האקדמיה (דקדוק), עמ' 3 הפעלה…
המשך קריאה נעימה >>

1.4 הצירי

כלל ו – משקל פָּעֵל

1. במשקל פָּעֵל רבים השמות שהצירי מתקיים בהם, וכך צריך לנהוג בכל שם המתחדש במשקל זה. למשל: אָבֵל אֲבֵלִים אֲבֵלֵי־ אֲבֵלָה אֲבֵלַת־ אֲבֵלָתוֹ, אָשֵׁם אֲשֵׁמֵי־, בָּצֵק בְּצֵקְךָ בְּצֵקְכֶם בְּצֵקָם, דָּשֵׁן דְּשֵׁנֵי־, חָפֵץ חֲפֵצִים חֲפֵצֵי־(חיים), יָעֵן יְעֵנֵי־, יָרֵחַ יְרֵחַ־ יְרֵחֲךָ יְרֵחֲכֶם יְרֵחֵיהֶם, יָשֵׁן יְשֵׁנֵי־(עפר), כָּבֵד [האיבר] כְּבֵדֵי־, סָפֵק סְפֵקוֹתֵיהֶם, קָמֵעַ[1] קְמֵעוֹתַי קְמֵעַי, שָׁכֵן שְׁכֵנִי שְׁכֵנְכֶם־ן שְׁכֵנֵיהֶם…
המשך קריאה נעימה >>