הענקת תואר עמיתי כבוד של האקדמיה ללשון העברית

   

1.1 הקמץ

כלל א – דין הקמץ בצורת הנסמך ולפני כינויי הנוכחים

כל קמץ הבא בשם הנפרד בהברה מוטעמת שהיא ההברה האחרונה, משתנה לפתח בנסמך היחיד ולפני כינויי הנוכחים ־כֶם,־כֶן. למשל: דָּבָר דְּבַר־ דְּבַרְכֶם, מַלְכָּה מַלְכַּת־ מַלְכַּתְכֶם, סוֹלְלָה סוֹלְלַת־(תותחים)[1], רָץ רַץ־ רַצְכֶם, כְּתָב כְּתַב־ כְּתַבְכֶם, תְּשׂוּמָה תְּשׂוּמַת־(לב,[2] ליבו). יוצאים מכלל זה השמות המסתיימים ב־ָא, שהקמץ בהם מתקיים בנסמך היחיד. למשל: מוֹצָא מוֹצָא־, תָּא תָּא־ (אבל מוֹצַאֲכֶם, תַּאֲכֶם).…
המשך קריאה נעימה >>

1.1 הקמץ

כלל ז – משקל פְּעָל

הקמץ מתקיים במשקל פְּעָל. למשל: כְּלָל כְּלָלֵי־ כְּלָלֵיכֶם כְּלָלוֹתַי, נְיָר נְיָרוֹתָיו, פְּרָט פְּרָטֵי־ פְּרָטֵיהֶם, פְּרָס פְּרָסֵי־, אֲוָז אֲוָזֵי־ [1], אֲתָר אֲתָרֵי־, בְּדָל בְּדָלֵי־, חֲתָךְ חֲתָכֵי־. יוצאים מן הכלל: גְּזָר גִּזְרֵי־(דין), כְּתָב כִּתְבֵי־, פְּסָק פִּסְקֵי־, שְׁטָר שִׁטְרֵי־ שִׁטְרוֹת־. צורת הרבים של שְׂלָו –…
המשך קריאה נעימה >>