קש וגבבה

גְּבָבָה פירושה זרדים וענפים קטנים שנאספו בשדה, לרוב לצורך הסקה. השורש גב"ב במשמעות איסוף כנראה אינו מתועד במקרא, אך בארמית שבתרגום אונקלוס הוא מקביל לשורש קש"ש. כך למשל המילים "אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים" (במדבר טו, לב)…
המשך קריאה >>

גו וגב

המילה גֵּו משמשת בצירופים כפיפת גו, הטיית גו, גו זקוף, דקת גו וכדומה. גֵּו הוא חלק הגוף שללא הגפיים והראש, והוא מקביל למונח הלועזי טוֹרְסוֹ (מיוונית, באנגלית trunk). המילה במשמעות זו נקבעה כבר ברשימה הראשונה…
המשך קריאה >>

מדברים בשפת הגוף

איברי גוף האדם הם מקור רב השראה למילים, לפעלים, לניבים ולשימושי לשון. כשהתבונן האדם על סביבתו הוא תיאר את הנוף במושגים הלקוחים מגופו. כך אנו מוצאים בתנ"ך את הצירופים 'ראש ההר', 'צלע ההר', 'כֶּתֶף ההר',…
המשך קריאה >>