מילים וגלגוליהן

שמות האצבעות

ממתי נקראו האצבעות בשמות? כבר בגן הילדים לומדים הילדים את שמותיהן של חמש האצבעות שביד, מהאגודל ועד הזרת. מי שיעיין במילונים יראה ששמות האצבעות מסומנים כמילים שנתחדשו בלשון חכמים, והן אפוא ותיקות למדי בלשוננו. ברם, נראה שהדברים אינם כה פשוטים. בתנ"ך האצבע היחידה שזוכה לשם משלה היא הבוהן – האצבע הגדולה הן ביד הן ברגל.המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

כּוֹבַע וְקוֹבַע

את המילה כובע אנו רגילים לכתוב בכ"ף, אך פה ושם אפשר לראותה כתובה בקו"ף – בייחוד בצירופים 'קובע מגן' ו'קובע פלדה'. האם יש מקום לכתיב הזה? והאם יש הבדל של משמעות בין כובע לקובע? כבר בתנ"ך המילה באה בשני הכתיבים – שש פעמים כּוֹבַע ופעמיים קוֹבַע. למשל: בתיאור גלית הפלשתי נאמר "וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ…
המשך קריאה נעימה >>

מילים וגלגוליהן

מדברים בשפת הגוף

איברי גוף האדם הם מקור רב השראה למילים, לפעלים, לניבים ולשימושי לשון. כשהתבונן האדם על סביבתו הוא תיאר את הנוף במושגים הלקוחים מגופו. כך אנו מוצאים בתנ"ך את הצירופים 'ראש ההר', 'צלע ההר', 'כֶּתֶף ההר', 'שן הסלע', 'שפת הנחל', 'לב הים' ו'לשון ים', ובספרות ימי הביניים 'רגלי ההר'. בעברית החדשה הצטרפו אליהם הצירופים 'גב ההר',…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

אצבעות הרגל; אגודל ובוהן

בהונות נשאלנו אם נכון לכנות את אצבעות הרגליים בהונות. בהשפעת לשונות אירופה – שבהן יש מונחים נפרדים לאצבעות הידיים ולאצבעות הרגליים (למשל באנגלית: fingers לעומת toes) – יש הנוקטים את המילה 'בוהן' לציון כל אחת מאצבעות כף הרגל, וכך אפשר למצוא ברישומים רפואיים (בוהן 1, בוהן 2 וכדומה). בעיקר רווח השימוש בצורת הרבים 'בהונות' כשם…
המשך קריאה נעימה >>

1.2 הפתח

כלל ה – דין הפתח בשמות מלרעיים שסופם ־ַע

בשמות שבסופם ־ַע וטעמם מלרע הפתח משתנה בנטייה לקמץ (והקמץ משתנה לשווא בריחוק מן הטעם). למשל: אֶמְצַע אֶמְצָעוֹ אֶמְצְעֵיכֶם [1], אֶצְבַּע אֶצְבָּעוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו, כּוֹבַע כּוֹבָעִים כּוֹבְעֵי־, קַרְקַע קַרְקָעוֹת קַרְקְעוֹת־.