4.3 השימוש בשם המספר

1. לפני שם לא מיודע

• המספר 2 בא בצורת הנסמך: ‘שני חודשים’, ‘שתי שנים’.
• שאר המספרים באים בצורת הנפרד: ‘שלושה חודשים’, ‘ארבעים וְחָמש שנים’, ‘עשרים ושתיים ילדות’, ‘אלף ושניים שקלים’.
• לפני מאות ואלפים (עד 10) באה צורת הנסמך: ‘חֲמֵשׁ מאות’, ‘ארבַּעַת אלפים’, אבל ‘עשרים וארבעה אלף’.

2. לפני שם מיודע

• שמות המספר 2–10 באים בצורת הנסמך: ‘שני המלאכים’, ‘שתי דלתותיו’, ‘שְׁלוש הערים’, ‘עשרת הילדים’.
• מספר הגדול מ־10 בא בצורת הנפרד: ‘ארבעים הימים’, ‘ארבעים ושתיים האגודות’, ‘מאתיים חמישים וחמישה המשתתפים’, ‘שלוש מֵאות השופרות’, ‘עשרים וחמישה אלף יחידות הדיור’.
• המספר מאה בא בנפרד או בנסמך: ‘מֵאָה השולחנות’ או ‘מְאַת השולחנות’.

3. שם מספר שרכיבו האחרון אלפים

• שמות מספר שהרכיב האחרון שלהם הוא אלפים יכולים לבוא הן בצורת הנפרד הן בצורת הנסמך: ‘ששת אלפים דירות’ וגם ‘ששת אלפי דירות’, ‘ששת אלפי הדירות’ וגם ‘ששת אלפים הדירות’.

4. מניין לא מדויק

• מנהג הלשון בעברית בת ימינו הוא להביע את המניין הלא־מדויק במבנה סמיכות: ‘עֶשְׂרוֹת (ה)דירות’ או ‘עַשְׂרוֹת (ה)דירות’,[1] ‘מְאוֹת (ה)ציפורים’, ‘אַלְפֵי (ה)מהגרים’.

5. שמות מספר שבהם הרכיבים מיליון, מיליארד וכדומה

• שמות מספר שבהם המילים מיליון, מיליארד וכדומה יכולים לבוא בצורות אחדות, כגון ‘שלושה מיליונים בני אדם’, ‘שלושה מיליוני בני אדם’, ‘שלושה מיליון בני אדם’; ‘שלושת מיליוני בני האדם’.
• במספר מעורב המצטרף למילים מיליון, מיליארד וכדומה יינקט המבנה ‘שלושה וחצי מיליון איש’ וכיוצא בו.[2]

זכר נסמך: אַחַד־, שְׁנֵי־, שְׁלֹשֶׁת־, אַרְבַּעַת־, חֲמֵשֶׁת־, שֵׁשֶׁת־, שִׁבְעַת־, שְׁמוֹנַת־, תִּשְׁעַת־, עֲשֶׂרֶת־.
נקבה נסמך: אַחַת־, שְׁתֵּי־, שְׁלוֹשׁ־, אַרְבַּע־, חֲמֵשׁ־, שֵׁשׁ־, שֶׁבַע־, שְׁמוֹנֶה־, תֵּשַׁע־, עֶשֶׂר־.

הצורות שְׁבַע־, תְּשַׁע־ (בשווא) באות רק לפני ־עֶשְׂרֵה ומאות.[1]

אחרי המספרים 2­­–10 השם הנמנה בא ברבים: ‘שלושה אחוזים’, ‘חמישה שקלים’, ‘שבע אגורות’.
אחרי המספרים מ־11 ומעלה השם הנמנה יכול לבוא ביחיד או ברבים.

הערות
1. השימוש ביחיד רווח בשמות שרגילים למנותם, כגון ‘שנים עשר אחוז’, ‘שבעים איש’, ‘שלושים שנה’, ‘מאתיים שקל’ (לעומת ‘עשרים חולצות’, ‘שלושת אלפים בניינים’).

2. שמות לועזיים המציינים מידות ומשקלות יכולים לבוא בצורת היחיד גם לאחר המספרים 2­–10: ‘שני מטר’, ‘שלושה קילוגרם’, ‘שבעה דונם’, ‘ארבעה דולר’ (השוו: ‘שלושה מיליון’, ‘שלושה מיליארד’);[1]
אבל: ‘שָלוש רגליים’, ‘ארבעה מִילִים’ (מִיל – יחידת מרחק).

במספר המעורב ממספר שלם ומשבר – השם הנמנה בא בין המספר השלם לשבר, כגון ‘שני אחוזים ורבע’ (ביידוע: ‘שני האחוזים ורבע’), ‘שלושה שקלים וחצי’. מותרת גם הבאת השם הנמנה בסוף המספר, כגון ‘שניים ורבע אחוזים’ (וביידוע: ‘שניים ורבע האחוזים’), ‘שלושה וחצי שקלים’.
הדרך הראשונה היא הרגילה בספרות העברית לדורותיה ויש לראות בה את הדרך המועדפת.

במקרא ברוב המקרים חוזר השם הנמנה ונזכר גם לאחר השבר, כגון “לתשעת המטות וחצי המטה” (במדבר לד, יג), “ואמה וחצי האמה רֹחב הקרש האחד” (שמות כו, טז).

1. מספרים סתמיים (בתרגילי חשבון, במספרי טלפון וכיו”ב) – יש להביעם בלשון נקבה.
כמספר סתמי מובעים גם שמות המספר הבאים בצירופים כגון ‘אוטובוס (מספר) אחת’, ‘בית (מספר) שתיים’.

בצירופים מעין אלו אין לראות בשמות המספר לוואי אלא תמורה – שאינה תלויה במינו הדקדוקי של שם העצם.

2. שבר פשוט המבוטא על ידי ציון המונה והמכנה – מובע כמספר סתמי הן במונה הן במכנה, וביניהם באה המילה ‘חֶלְקֵי’ (כצורה קפואה). למשל: ‘אחת חלקי שתים עשרה’ (1/12), ‘שמונֶה עשרה חלקי שבעים ושש’ (18/76).

שמות המספר בלשון נקבה – שלוש, ארבע, חמש וכדומה – באה בהם תי”ו כאשר חבור להם כינוי. למשל: שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אַרְבַּעְתְּכֶן, חֲמִשְׁתָּן וכיו”ב.