עניין של סגנוןנשאלנו: האם אפשר לומר ‘נמנע מללכת’ או שאפשר לומר רק ‘נמנע מלכת’; ובמילים אחרות: האם אפשר להוסיף מילת יחס לפני שם הפועל הפותח בל’ או שיש להשמיט את הל’?
המשך קריאה >>
עניין של סגנוןרבים פונים אלינו בשאלה מה נכון: סעיף 2 בחוק או סעיף 2 לחוק? מומחית במחשבים או מומחית למחשבים? תרופה אחת ביום או תרופה אחת ליום?
המשך קריאה >>
שגיאות נפוצותכיום נפוצים למדי משפטים כמו ‘ניפגש שבוע הבא’, ‘שבוע שעבר דיברנו’. דרך הביטוי התקנית היא: ‘ניפגש בַּשבוע הבא’; ‘בַּשבוע שעבר דיברנו’.
המשך קריאה >>
מה ההבדלדוברי עברית רבים שמים לב שמילות היחס אל ול־ עשויות להתחלף ביניהן במשפטים רבים, אך לא תמיד. מה התנאים לבחירה בין שתיהן?
המשך קריאה >>
מטבעות לשוןהמילה ‘לדידי’ מקורה בארמית של התלמוד הבבלי, ושם היא משמשת במקום מילות יחס שונות – שלי, לי, בשבילי, לדעתי וכדומה. בעברית החדשה נתייחדה המילה למשמעות ‘לשיטתי’, ‘מבחינתי’.
המשך קריאה >>
הגייהההגייה התקנית של מילת היחס אֵצֶל היא במלעיל. לפי זה יש לומר: ‘הספר נמצא אֵ֫צֶל הספרנית’ (ולא אֵצֶ֫ל הספרנית). המילה שייכת לקבוצת השמות הסגוליים, המוטעמים בצורת הנפרד שלהם במלעיל.
המשך קריאה >>
שגיאות נפוצותנטיית מילת היחס מִן בעברית היא מן הקשות והמוזרות: בחלק גדול מצורות הנטייה מילת היחס מוכפלת, כגון מִמֶּנִּי (מִן+מִן+נִי), אבל לא בכינויי הנוכחים והנוכחות: מִכֶּם, מִכֶּן.
המשך קריאה >>
שגיאות נפוצותרבים אינם מסתפקים בתואר הפועל ‘מזמן’ ומשתמשים בצורה ‘ממזמן’ שבה יש שתי מילות מִ־ זו אחר זו. צורה זו אינה תקנית.
המשך קריאה >>
עניין של סגנוןבלשון חכמים המילה אחראי מצריכה את מילת היחס ל־, כגון “אין אנו אחראין לרמאין”. זה הניסוח המומלץ בכתיבה מוקפדת.
המשך קריאה >>
רגע של עבריתבעברית לא את המשחק או את הבחירות מנצחים אלא את היריב: קבוצה מנצחת את יריבתה ומפלגה מקווה לנצח את המפלגות האחרות.
המשך קריאה >>
עניין של סגנוןמעיון בתולדות הביטוי נוכל לומר שהגרסה המומלצת היא נוסף על כמו שמקובל בקרב מתקני הלשון בימינו.
המשך קריאה >>
עניין של סגנוןבדרך כלל רצוי לחזור על מילת היחס, אך בהחלט יש מקום לשיקול דעתו של הכותב ולנתונים כמו אורך המשפט ומידת הקרבה בין השמות.
המשך קריאה >>
עניין של סגנוןמן השורש אח”ר מוכרות לנו מילות היחס הנפוצות: אַחַר (“ויהי אחר הדברים האלה”), אַחֲרֵי (“אחרי מות”), מֵאֲחוֹרֵֵי (מאחורי הקלעים).
המשך קריאה >>
עניין של סגנוןאחת משאלות הניסוח המתגלגלות שוב ושוב לפתחנו היא אם נכון לומר ‘החל מ־‘ או ‘החל ב־‘ – יש מקום לשני הניסוחים, ואין סיבה להעדיף דווקא אחד מהם.
מאמריםמתולדותיהם של שלושה שימושי לשון אפשר ללמוד על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי לשון בהכוונת העברית ועל מעמדם של קווי לשון לא קלסיים בשיח הנורמטיבי.
המשך קריאה >>
עניין של סגנוןהביטוי הנדון מתועד בעיקר למן ספרות ההשכלה, וכבר אז אנו מוצאים את שני הניסוחים: מדובר על ומדובר ב. עיון במקורות מלמד כי יש יסוד לשניהם, אך כפי שנראה יש עדיפות מסוימת למדובר ב.
המשך קריאה >>
מה ההבדלהצירוף נמנֶה עם (בהווה) פירושו ‘נספר עם’ – כלומר נחשב עם שאר הפרטים ונכלל אתם באותה הקבוצה. הצירוף נמנה על משמעו אחר. ‘להימנות על דבר’ פירושו להיעשות מָנוי עליו – כלומר להיות שותף בו.
המשך קריאה >>
שאלות נפוצותמילות היחס נחלקות בנטייתן לשתי קבוצות: נטייה על דרך שמות עצם ביחיד ונטייה על דרך שמות עצם ברבים.
המשך קריאה >>
שאלות נפוצותמבנה הכלאיים ‘הסכים לו לעשות’ איננו מומלץ, ומוטב לנקוט תמורתו את אחד המבנים הרגילים בלשוננו – ‘הרשה לו לעשות’, ‘הסכים שהוא יעשה’.
המשך קריאה >>
עניין של סגנוןההבדל בין נגד לכנגד הוא ביסודו הבדל של רובד לשון: נגד בלשון מקרא, כנגד בלשון חז”ל. ואולם בשני רובדי הלשון האלה לא הייתה לביטויים אלו משמעות של ניגוד כבלשון ימינו. משמעות זו התפתחה לאורך הדורות ונעשתה עיקר רק בעברית החדשה.
המשך קריאה >>
עניין של סגנוןבעברית בת ימינו רווחים מבנים מעין ‘מורי ותלמידי הכיתה’, ‘העלאת והורדת נוסעים’, ‘הכרעת וגזר הדין’. אלו מבני סמיכות שבהם שתי המילים הראשונות הן במעמד נסמך, ואחריהן בא סומך המשותף לשתיהן. אנשי לשון בני ימינו חלוקים בשאלה אם לפסול מבנים אלו או להתירם.
עניין של סגנוןכמה דרכים שביסודן המילה ‘בין’ משמשות בלשוננו לציון הבחנה וקשר:
בין ובין; בין ל־; בין לבין; בין ו־. האם יש עדיפות לאחת מהן?
המשך קריאה >>
מה הצורה הנכונהבימינו רבים בוחרים לוותר על מילת היחס על ומסתפקים באודות לבדה. למשל: “כאן תוכלו לקבל מידע אודות החברה”. שימוש זה נחשב בקרב מתקני הלשון לא תקני.
המשך קריאה >>
זכר ונקבה‘עליך’ או ‘עלייך’? שני הכתיבים נכונים אלא שכל אחד מהם מכוון למין אחר: ‘עליך’ ו’הישגיך’ – ביו”ד אחת – מכוונים לזכר, ואילו ‘עלייך’ ו’הישגייך’ – בשתי יו”דים – מכוונים לנקבה.
המשך קריאה >>
שאלות נפוצותרוב הערכים המילוניים הארוכים בשפה העברית אינם ערכים עבריים מקוריים, אלא מילים שאולות, כגון אנדרלמוסיה (מילה יוונית שנשאלה לעברית בלשון חז”ל), אנציקלופדיה, גאומורפולוגיה, תרמואלקטרומוטורי, אינטרדיסציפלינריוּת.
המשך קריאה >>
עניין של סגנוןהמקפידים ללכת אחר לשון המקורות נמנעים בדרך כלל מן השימוש בצירוף על ידי לציון עושה הפעולה, ובוחרים ככל האפשר בניסוח פעיל, כגון ‘התושבים הזועמים חסמו את הכניסה ליישוב’.
המשך קריאה >>
בגדכפ”ת בראש תיבה דגושות גם כשהתיבה באה אחרי נסמך או אחרי מילת יחס או אחרי מילית המסתיימים בתנועה. למשל: כְּלֵי בַּיִת, לִפְנֵי בּוֹאוֹ, דּוּ־כִּוּוּנִי, אִי־בְּהִירוּת, לֹא־פָּעִיל.
יוצאים מן הכלל: הצירוף ‘לא כלום’ וצירופים כגון ‘לפני כן’, ‘אחרי כן’, ‘כמו כן’, ‘אף על פי כן’, ‘(ה)לא כן’.
עברית לשבתשמות המורכבים ממילת יחס ומשֵם או מתחילית ומשֵם – מומלץ לכותבם בשתי תיבות ומקף ביניהן, ולא בתיבה אחת. למשל: עַל־מִפְלַגְתִּי, תַּת־קַרְקָעִי, בֵּין־עִירוֹנִי, חַד־מַשְׁמָעִי, דּוּ־כָּנָף, דּוּ־קֶרֶן,[1] רַב־תַּכְלִיתִי, קְדַם־צְבָאִי, אִי־תְּלוּת, אַל־מִינִי.
במקרים ספורים נשתגרה הכתיבה בתיבה אחת, כגון אַלְחוּטִי, חַדְגּוֹנִי.
הערת המזכירות המדעית: בישיבה ריז החליטה האקדמיה לדחות הצעה לכללי יידוע וריבוי של צירופים בעלי תחיליות (ולפיהם היידוע יהיה בראש הצירוף והריבוי יהיה בסופו). השתמעות ההחלטה היא שאין האקדמיה קובעת עמדה בשאלת היידוע והריבוי של צירופים בעלי תחיליות כגון ‘תת־אלוף’ (‘התת־אלוף’ / ‘תת־האלוף’; ‘תת־אלופים’ / ‘תתי־אלופים’ וכיו”ב).
[1] צורת הרבים של דּוּ־קֶרֶן (שם מין מצמחי ארץ ישראל) – דּוּ־קַרְנִים.
מה ההבדלמילות היחס ‘לפנֵי’ ו’בפנֵי’ קרובות זו לזו, ובהקשרים מסוימים קשה להכריע איזו מהן מתאימה יותר; אף על פי כן אפשר להצביע על הבחנה סדירה למדי ביניהן.
המשך קריאה >>
