קטגוריה: שם ייחוס

7 תשובות ורשימות

פורים

המן האגגי

"אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי" (אסתר ג, א). מיהו הָאֲגָגִי? לפי צורת השם – ה"א הידיעה בראשו ויו"ד בסופו – זהו שם ייחוס, כלומר שם תואר המציין השתייכות למשפחה, לשבט, לעם או למקום מסוימים, כמו למשל "לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי, אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי" (במדבר ג, כא) או…
המשך קריאה נעימה >>

לתקנת הלשון

דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו

במאמר מקיף זה המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

רוסייה אבל סורית – סיומת ־ִית לעומת סיומת ־ִיָּה בשמות ייחוס

מבחינה דקדוקית אין כלל מחייב בבחירת סיומת הנקבה בשמות ייחוס (שמות תואר המציינים שייכות לעם, לארץ, לעיר וכדומה). שתי הסיומות כשרות כפי שעולה מלשון המקרא: מוֹאֲבִיָּה (רות א, כב ועוד) וגם מוֹאָבִית (דברי הימים ב כד, כו). למה בכל זאת דוברי העברית מעדיפים לומר רוסִייה, ספרדייה, צרפתייה, יוונייה, אנגלִייה, גרמנייה ועוד, אבל סורית, לבנונית, יפנית, סינית, שוודית,…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

דתית או דתייה – סיומת ־ִית לעומת סיומת ־ִיָּה

מבחינה דקדוקית אין כלל מחייב בבחירת סיומת הנקבה – ומכאן ששתי הסיומות כשרות: דתית וגם דתייה. בימינו מקובלת הבחנה ולפיה בהקשר של תואר מובהק, במיוחד כשאינו מוסב אל אדם, אומרים דתית, כגון 'שכונה דתית', 'אוכלוסייה דתית', 'השקפה דתית'. ואילו כאשר שם התואר מוסב אל אדם ממין נקבה משמשת הצורה דתייה, כגון 'אישה דתייה' (לצד 'אישה דתית'), ובעיקר…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

בדואי ובדווי

יש המקפידים – ובעיקר הקפידו בעבר – על הכתיב בדווי, ונימוקם עימם: כתיב זה מתאים לכתיב המילה בערבית (بدوي, בדוי). ואולם הכתיב הרווח יותר הוא בדואי. בירור מעלה שהגייתה של המילה בעברית לא הגיעה אלינו ישירות מן הערבית. בערבית אחת המילים המציינות מדבר היא بَدْو (בַּדְו) וממנה נגזר שם הייחוס بَدَوِيّ  (בַּדַוִי) – איש המדבר,…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

חרדים וחרדיים, חילונים וחילוניים – סיומת ־ִים לעומת סיומת ־ִיִּים

כינויי הייחוס לעמים (כגון יהודי, צרפתי, סיני) ועוד כמה מילים המציינות קבוצות שייכות (כמו חרדי) יכולים לשמש הן שמות תואר הן שמות עצם. תפקידם כשם עצם יכול לבוא לידי ביטוי רק כשמדובר בבני אדם, למשל 'חרדי חיכה לאוטובוס בתחנה' או 'צרפתי נכנס לבית הקפה'. ריבוי מילים אלו כשמות עצם הוא ביו"ד אחת: יהודים, צרפתים, סינים, חרדים.…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

איטלקי

מן ההיגיון לגזור משם הארץ איטליה את שם הייחוס איטלי. מניין אפוא הגיעה הקו"ף לשֵם הייחוס הנוהג בעברית? הצורה איטלקי מצויה כבר בלשון חכמים. היא נכנסה לעברית מן הרומית (italicus) או מן היוונית (italikos). למשל במשנה אנו מוצאים "יין האיטלקי" (סנהדרין ח, ב), "איסר האיטלקי" (קידושין א, א). במקום הסיומת os/us באה בלשון חכמים סיומת…
המשך קריאה נעימה >>

לא מצאתם תשובה לשאלתכם? שאלו כאן