קטגוריה: צורת בינוני

11 תשובות ורשימות

יום העצמאות

הומייה וצופייה

כָּל עוֹד בַּלֵּבָב פְּנִימָה נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה, וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה במילים האלה נפתח ההמנון הלאומי של מדינת ישראל "הַתִּקְוָה", המבוסס על שני בתיו הראשונים של השיר "תִּקְוָתֵנוּ" שחיבר המשורר העברי נפתלי הרץ אימבר, יליד גליציה, בשנת תרל"ח (1878/1877) בעת שישב ברומניה. בשורות השנייה והרביעית נחרזות המילים הוֹמִיָּה וצוֹפִיָּה המוכרות לנו למן המקרא. הומייה היא הוֹמָה,…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

נראָה ונראֶה

האם נכון לומר נִרְאֶה או נִרְאָה? התשובה היא כי שתי הצורות נכונות – אך לא באותו הזמן. נִרְאֶה היא צורת ההווה: 'נראֶה לי שאת צודקת', 'אתה נראֶה ממש טוב', 'נראֶה לכם שאמרתי את זה?' הגייה זו של נראֶה בהווה רגילה בפי כול בביטויים כגון 'כנראֶה', 'ככל הנראֶה', 'רואה ואינו נראֶה'. נִרְאָה היא צורת העבר: 'הוא נראָה…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

סיומת נקבה לבעלות מקצוע וכדומה

לעיתים דוברי העברית מתלבטים מה צורת הנקבה של תפקיד, מקצוע, תואר, דרגה וכדומה הרגילים בלשוננו בצורת זכר. דרכה של העברית היא שצורת הנקבה נוצרת על ידי הוספת סיומת לצורת הזכר, שהיא לרוב צורת היסוד. ואלו שלוש סיומות הנקבה העומדות לרשותנו: ־ָה, כגון מֶלֶךְ–מַלְכָּה, קָצִין–קְצִינָה, שַׁגְרִיר–שַׁגְרִירָה, מַכָּר–מַכָּרָה, חָבֵר–חֲבֵרָה. סיומת הנקבה ־ָה מוכרת גם מנטיית הפועל, כגון…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

כן או כנה?

יש האומרים על אדם גלוי וישר שהוא "כֵּנֶה", ואולם המילה התקנית היא כֵּן. מילה זו שייכת לשורשי ע"ו (את הווי"ו השורשית אפשר לראות למשל בצורה נָכוֹן בבניין נפעל), וצורתה כצורות בינוני אחרות משורשי ע"ו במשקל פָּעֵל: עֵר, עֵד, מֵת. נטיית המילה כֵּן: כֵּנָה, כֵּנִים, כֵּנוֹת. הצורה "כֵּנֶה" נוצרה בהשפעת צורות כמו גֵּאֶה, זֵהֶה, כֵּהֶה, אולי…
המשך קריאה נעימה >>

יום הכיפורים

ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה

בפיוט הידוע 'ונתנה תוקף', שנוהגים לאמרו בקהילות רבות בראש השנה וביום הכיפורים, נאמר: "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה". מעטים שמים לב כי הצורה 'מעבירין' איננה הצורה המתבקשת מצד הדקדוק. הלוא תשובה, תפילה וצדקה הן כולן מילים ממין נקבה, ולפיכך הניסוח המתבקש הוא 'מעבירות את רוע הגזרה'. מדוע אפוא משמשת צורת הזכר 'מעבירין'? ומדוע…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

הוא לא מבין, הוא אינו מבין – על שלילת הבינוני

ניסוחים כגון 'אני לא מבין', 'את לא יודעת', 'כסף לא מבטיח אושר' טבעיים לגמרי לדוברי העברית בימינו. אך מתקני הלשון ממליצים להימנע מהם בלשון הכתובה ובדיבור בנסיבות רשמיות, ולנקוט 'אינני מבין', 'אינך יודעת', 'כסף אינו מבטיח אושר'. בעברית הקלסית מעמדן של צורות הבינוני (צורות הפועל בהווה) כמעמד של שמות, ולפיכך במבני שלילה חלה עליהן דרך…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

כלי לקילוף ירקות

שאלה: איך נקרא הכלי לקילוף ירקות – מַקְלֵף או קוֹלְפָן? תשובה: המונח התקני שקבעה האקדמיה ללשון העברית הוא מַקְלֵף. השם מַקְלֵף שקול במשקל מַפְעֵל, משקל המכשירים, כמו מַצְפֵּן, מַגְהֵץ, מַפְסֵק, מַחְשֵׁב ועוד. בציבור רווחת גם המילה קוֹלְפָן הבנויה מהוספת הסיומת ־ָן לצורת הבינוני קוֹלֵף, בדומה למילים כגון פּוֹתְחָן, רוֹכְסָן, אוֹגְדָן. ויש גם המכנים את הכלי קוֹלֵף…
המשך קריאה נעימה >>

חנוכה

דולק ודלוק

כבר בספרות חז"ל משמשות שתי דרכי ההבעה: נרות דּוֹלְקִים וגם נרות דְּלוּקִים, ואולם הראשונה היא הצורה השלטת. דּוֹלֵק היא צורת ההווה (בינוני) של הפועל דָּלַק. לדוגמה: "נכנס ומצא שני נרות מזרחיים דולקין" (משנה תמיד ו, א), "לְמה משה דומה? לאבוקה שדולקת – הדליקו ממנה כמה נרות, אבל אורה של אבוקה לא חסרה כלום" (ספרי זוטא…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

גָּדֵל או גּוֹדֵל? יָשֵׁן או יוֹשֵׁן?

הפעלים גדל וישן שייכים לבניין קל. בבניין זה יש שלושה משקלים, והם ניכרים – כיום – בעיקר בצורת הבינוני (ההווה). המשקל הרווח הוא משקל פָּעַל (כָּתַב, אָכַל). בצורות הבינוני פּוֹעֵל, כגון כּוֹתֵב, אוֹכֵל. משקל אחר הוא משקל פָּעֵל, כגון דָּבֵק, חָפֵץ; צורות אלו משמשות בימינו בעיקר לבינוני, אך בלשון המקרא הן משמשות גם לזמן עבר. המשקל השלישי והנדיר מאוד הוא משקל…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל. כמו תּוֹקְפָן יש להגות את השמות הנגזרים תּוֹקְפָנִי, תּוֹקְפָנוּת – בפ"א רפה. בעברית החדשה נגזרות לא מעט מילים בדרך דומה…
המשך קריאה נעימה >>

עברית לשבת

פרשת תולדות – הולך וגדל או גדל והולך?

"וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד" (בראשית כו, יג) במכתב לעיתון דבר משנת 1928 קָבַל איש הלשון יצחק אפשטיין על המשפט "הולך ונשלם קו הטיליפון למושבות כפר סבא, מגדיאל, כפר מלל, רענניה והסביבה". קוראים בני ימינו יתמהו אולי על הכתיב 'טיליפון' או על שם המושבה 'רעננִיָּה' (לימים רעננה), אך לאפשטיין הפריע סדר…
המשך קריאה נעימה >>

לא מצאתם תשובה לשאלתכם? שאלו כאן