נושא: סגוליים – על דרך הסגוליים

.

כלל א – פתח ודגש בנטייה

בשמות המלרעיים שתנועתם האחרונה (או היחידה) פתח, מתקיים בדרך כלל הפתח בנטייה, ודגש בא באות שלאחריו. למשל: גַּל גַּלִּי גַּלְּךָ גַּלְּכֶם גַּלִּים גַּלֵּי־, זַג זַגִּים, זַן זַנִּים [1], צַו[2] צַוִּים, קַו[2] קַוִּים, אַף אַפַּיִם אַפֵּיכֶם, אֲגַם אֲגַמִּים אֲגַמֵּי־ [3], אֲגַף אֲגַפָּיו, הֲדַס הֲדַסִּים, זְמַן זְמַנִּים זְמַנְּכֶם זְמַנֵּיהֶם, כְּרַךְ כְּרַכִּים כְּרַכֵּי־, לְשַׁד לְשַׁדּוֹ, מְעַט מְעַטִּים, אוֹפַן אוֹפַנִּים, דּוֹנַג דּוֹנַגִּי, יוּבַל יוּבַלִּים, שׁוֹשַׁן שׁוֹשַׁנִּים, אֶתְנַן אֶתְנַנָּהּ, גַּנְזַךְ גַּנְזַכֵּי־, דַּרְדַּק דַּרְדַּקֵּיהֶם, חַשְׁמַל חַשְׁמַלִּי, כַּרְפַּס כַּרְפַּסִּי, קַרְנַף קַרְנַפֵּי־, מַחֲבַת מַחֲבַתּוֹת, צְלָצַל צִלְצַלִּים (מין חֶרֶק), כְּלַבְלַב כְּלַבְלַבִּים כְּלַבְלַבֵּי־, שְׁרַפְרַף שְׁרַפְרַפִּים, אֲדַמְדַּם[4] אֲדַמְדַּמּוֹת, יְרַקְרַק יְרַקְרַקָּה, קְטַנְטַן קְטַנְטַנִּים, דּוּכִיפַת דּוּכִיפַתִּים, ועל דרך זו מַאֲוַיִּים מַאֲוַיֵּי־.
בכלל זה שמות מרובעים בעלי שתי הברות דומות; שמות אלו נשקלים במשקל פַּלְפַּל, ובנטייה בא דגש. למשל: זַלְזַל זַלְזַלִּים, זַמְזַם זַמְזַמִּים, כַּלְכַּל כַּלְכַּלִּים, לַבְלַב לַבְלַבִּים, עַפְעַף עַפְעַפַּיִם, צַמְצַם צַמְצַמִּים, תַּלְתַּל תַּלְתַּלִּים.

תנו דעתכם שהפתח מתקיים לפני חי"ת, אף שאין בה הכפלה. למשל: פַּח פַּחִים, לַח לַחָה לַחִים, צַח צַחָה צַחִים. בנקבה גם לֶחָה, צֶחָה.

יוצאים מכלל זה כמה שמות הנוטים על דרך הסגוליים:

  1. השמות דְּבַשׁ דִּבְשִׁי, הֲלַךְ (כגון הֲלַךְ־נפש/רוח)[5] הִלְכֵי־(נפש/רוח), סְבַךְ סִבְכּוֹ סִבְכֵי־.
  2. שמות אחדים ממשקל פְּעַלְעַל – בצורות הנקבה: אֲדַמְדֶּמֶת, שְׁחַרְחֹרֶת (במקרא), יְרַקְרֹקֶת (בלשון חז"ל), קְטַנְטֹנֶת וכיו"ב (בלשון ימינו).
  3. קצת שמות בני הברה אחת באים בריבוי גם על דרך הסגוליים "השלמים": הַר הֲרָרִים הַרְרֵי־, טַל טְלָלִים טַלְלֵי־, עַם עֲמָמִים עַמְמֵי־, צַד צְדָדִים צִדְדֵי־.

[1] במקרא זְנִים.
[2] במקרא צָו (בסוף פסוק, לצד צַו); קָו (רוב הצורות).
[3] במקרא אַגְמֵי־ אַגְמֵיהֶם.
[4] במקרא אֲדַמְדָּם בקמץ.
[5] לצד הֲלֹךְ הֲלֹךְ־(נפש/רוח); ברבים הִלְכֵי־(נפש/רוח).

.

ב. צורות הבינונית בפועלי ל"י

בצורות הבינונית קיימות שתי תבניות – בסיומת ־ָה או בסיומת על דרך הסגוליים (בדומה לצורות בשלמים).

יש ששתי הסיומות משמשות, כגון מִתְפַּנָּה או מִתְפַּנֵּית, ואף קוֹרָה או קוֹרֵית; ויש שהתקבעה סיומת אחת, כגון נִבְנֵית, נִגְלֵית,[1] ולחלופין מִשְׁתַּחֲוָה, מְפֻנָּה.

[1] על דרך לשון חכמים. במקרא: נִרְאָה (מלכים א ו, יח), נַעֲנָה (ישעיהו נח, י).

.

2.1.7 משקל פְּעִי, פֶּעִי

א. השמות במשקל פְּעִי (פֶּעִי) ערוכים בשלוש קבוצות:
(1) רוב השמות תחילתם שווא (או חטף) הן בנפרד הן בנסמך. למשל: אֲרִי, גְּדִי (חוץ מעֵין־גֶּדִי), דְּלִי[1], חֲלִי, חֲפִי, טְנִי, טְפִי, כְּוִי, כְּלִי, מְעִי, נְהִי, סְחִי, עֲדִי, עֱלִי, עֲרִי, פְּרִי, צְבִי, רְאִי, רְעִי, שְׁקִי, שְׁתִי.
(2) לכמה שמות שתי צורות בנפרד: האחת תחילתה שווא והאחרת – סגול. ואלו הם: בְּכִי בֶּכִי, גְּבִי גֶּבִי, גְּמִי גֶּמִי, דְּחִי דֶּחִי, יְרִי יֶרִי, לְחִי לֶחִי, מְרִי מֶרִי, נְשִׁי נֶשִׁי ('חוב'; 'שכחה', 'עולם'), קְרִי קֶרִי (לשון מקרה), שְׁבִי שֶׁבִי.
שמות אלו מנוקדים בנסמך בשווא, כגון בְּכִי־(תמרורים), קְרִי־(לילה).
דומה להם השם חצי: ניקודו בנפרד חֲצִי או חֵצִי, ובנסמך חֲצִי־.
(3) כמה שמות תחילתם סגול הן בנפרד הן בנסמך, והם: מֶשִׁי, פֶּלִי, פֶּתִי, צֶפִי, שֶׁחִי, שֶׁלִי, שֶׁפִי.

ב. נטיית היחיד אף היא על דרך הסגוליים: פ' הפועל מנוקדת בחיריק, ובגרונית או לפני גרונית – בסגול.[2] למשל: גִּדְיוֹ, חֶצְיוֹ, כִּלְיְךָ, מֶעֱיוֹ, מִרְיְךָ, פִּרְיְכֶם, שִׁבְיְךָ, תִּלְיְךָ. נטיית אֲרִי בפתח, כגון אַרְיוֹ אַרְיְכֶם.

במקרא כֶּלְיְךָ, מֶרְיְךָ, פֶּרְיְךָ פֶּרְיְכֶם פְּרִיהֶם, שֶׁבְיְךָ שְׁבִיכֶם, תֶּלְיְךָ.

ג. צורת הרבים של כל השמות האלה היא על דרך הסגוליים בשווא וקמץ. קמץ זה מתקיים תמיד. למשל: דְּלָיִים דְּלָיֶיךָ דְּלָיֵיהֶם, פְּתָיִים פְּתָיַיִךְ, חֲצָאִים חֲצָאֵי־.

יוצאים מן הכלל השמות כְּלִי, מְעִי, פְּרִי, שריבויָם: כֵּלִים כְּלֵיהֶם, מֵעַיִם מְעֵיהֶם [3], פֵּרוֹת פֵּרוֹתֵיהֶם.
צורת הזוגי של לחי לְחָיַיִם, והרבים לְחָיִים לְחָיֵיהֶם[4].

[1] במקרא באה הצורה דָּלְיָו ומשמעותהּ מסופקת.
[2] ראו גם משקל פֶּעֶל.
[3] במקרא מֵעֵיהֶם. מְעִי בהוראת 'תל' (כגון מְעִי מַפָּלָה) ריבויו מְעָיִים מְעֵי־.
[4] במקרא לְחֵיהֶם (הושע יא, ד).

.

כלל א – דין הקמץ בצורת הנסמך ולפני כינויי הנוכחים

כל קמץ הבא בשם הנפרד בהברה מוטעמת שהיא ההברה האחרונה, משתנה לפתח בנסמך היחיד ולפני כינויי הנוכחים ־כֶם,־כֶן. למשל: דָּבָר דְּבַר־ דְּבַרְכֶם, מַלְכָּה מַלְכַּת־ מַלְכַּתְכֶם, סוֹלְלָה סוֹלְלַת־(תותחים)[1], רָץ רַץ־ רַצְכֶם, כְּתָב כְּתַב־ כְּתַבְכֶם, תְּשׂוּמָה תְּשׂוּמַת־(לב,[2] ליבו).
יוצאים מכלל זה השמות המסתיימים ב־ָא, שהקמץ בהם מתקיים בנסמך היחיד. למשל: מוֹצָא מוֹצָא־, תָּא תָּא־ (אבל מוֹצַאֲכֶם, תַּאֲכֶם).

הערות

  1. כלל זה כוחו יפה גם בשמות שהקמץ בהברתם האחרונה מתקיים בנטייה, כגון השמות במשקל פַּעָל: דַּיָּן דַּיַּן־ דַּיַּנְכֶם. ואולם אין הדברים אמורים בשמות בסיומת ־ָה הנוטים על דרך הסגוליים. [3]
  2. גם שמות שבמקרא בא בהם קמץ בצורת הנסמך, כגון שְׁאָר, שְׁאָט, מִקְצָת – הקמץ בהם משתנה לפתח: שְׁאַר־, שְׁאַט־, מִקְצַת־; הוא הדין בשם מָנָה: מְנַת־, על מְנַת.
  3. צורת הנסמך של לָבָן היא לְבַן־ וגם לְבֶן־.
  4. צורת הנסמך של חָלָב היא חֲלַב־ לצד חֲלֵב־.

[1] וראו עוד משקל פּוֹעֵל, מְפַעֵל, מִתְפַּעֵל.
[2] וגם תְּשׂוּמֶת לב על פי "תְּשׂוּמֶת יד" שבמקרא – בנסיגת הטעם לפני הברה מוטעמת (שבסומך).
[3] ראו כלל ט – משקל פְּעָלָה, סעיף 3; כלל יז – משקל מִפְעָלָה, משקל תִּפְעָלָה.

.

כלל ו – משקל פָּעֵל

1. במשקל פָּעֵל רבים השמות שהצירי מתקיים בהם, וכך צריך לנהוג בכל שם המתחדש במשקל זה. למשל: אָבֵל אֲבֵלִים אֲבֵלֵי־ אֲבֵלָה אֲבֵלַת־ אֲבֵלָתוֹ, אָשֵׁם אֲשֵׁמֵי־, בָּצֵק בְּצֵקְךָ בְּצֵקְכֶם בְּצֵקָם, דָּשֵׁן דְּשֵׁנֵי־, חָפֵץ חֲפֵצִים חֲפֵצֵי־(חיים), יָעֵן יְעֵנֵי־, יָרֵחַ יְרֵחַ־ יְרֵחֲךָ יְרֵחֲכֶם יְרֵחֵיהֶם, יָשֵׁן יְשֵׁנֵי־(עפר), כָּבֵד [האיבר] כְּבֵדֵי־, סָפֵק סְפֵקוֹתֵיהֶם, קָמֵעַ[1] קְמֵעוֹתַי קְמֵעַי, שָׁכֵן שְׁכֵנִי שְׁכֵנְכֶם־ן שְׁכֵנֵיהֶם שְׁכֵנוֹתַי שְׁכֵנוֹתֵיהֶם.

2. השמות האלה נוטים בביטול חלקי של הצירי: גָּדֵר[2], זָקֵן, חָבֵר, חָדֵל, חָנֵף, חָסֵר, חָצֵר, יָעֵל, יָרֵא, יָרֵךְ, כָּבֵד (היפוכו של קל), כָּרֵס, כָּתֵף, נָמֵל, עָקֵב[3], עָרֵל, שָׁלֵו[4],
דוגמת הנטייה: נָמֵל, נְמַל־ [חֲבֵר־], נְמֵלְךָ, נְמֵלֵךְ, נְמֵלוֹ, נְמֵלָהּ, נְמֵלֵנוּ, נְמֵלְכֶם־ן, נִמְלֵי־ [חַצְרוֹת־], נִמְלֵיכֶם־ן [חַצְרוֹתֵיכֶם־ן].

הערות

  1. כמה שמות במשקל פָּעֵל בא בהם פתח בצורת הנסמך ביחיד במקום הצירי, ואלו הם: יָתֵד יְתַד־, שָׂבֵעַ שְׂבַע־, שָׁכֵן שְׁכַן־; זָקֵן זְקַן־, חָדֵל חֲדַל־, חָסֵר חֲסַר־, חָצֵר חֲצַר־, כָּבֵד כְּבַד־(ראייה), נָמֵל נְמַל־, עָרֵל עֲרַל־.
  2. כמה שמות במשקל פָּעֵל צורתם בנסמך שקולה במשקל סגולי: גָּדֵר גֶּדֶר־, יָרֵךְ יֶרֶךְ־, כָּרֵס כֶּרֶס־, כָּתֵף כֶּתֶף־.
    במקרא גם כָּבֵד כֶּבֶד־(עָוֹן), עָרֵל עֶרֶל־(לֵב), גָּזֵל גֵּזֶל־(אָח); בלשון ימינו גֵּזֶל היא גם צורת הנפרד.[5]
  3. בצורות הנקבה[6] של השמות שבסעיף 2, כמו זְקֵנָה, חֲבֵרָה, חֲסֵרָה, יְרֵאָה, הצירי מתבטל אף בנסמך היחידה, כגון זִקְנַת־, חַבְרַת־, חַסְרַת־, יִרְאַת־(אלוהים), ואין צריך לומר בנסמך הרבים: חַבְרוֹת־, חַסְרוֹת־ וכו'; ובכינויים זִקְנוֹתַיִךְ, חַבְרוֹתַי. בצורות היחידה בעלות כינויים הנטייה היא כדרך הסגוליים: זְקֶנְתִּי, חֲבֶרְתּוֹ, חֲבֶרְתָּם. כך גם שְׁכֵנָה – שְׁכֶנְתִּי שְׁכֶנְתְּךָ (אבל שְׁכֵנַת־).

[1] בספרות חז"ל ולאחריה קָמִיעַ.
[2] צירוף הלשון 'יצא מגדר־' מותר לנקדו כדרך הסגוליים, כגון יצא מגִּדְרוֹ, יצאתי מגִּדְרִי.
[3] על צורות הרבים של עָקֵב ראו עָקֵב, עִקְבָה.
[4] במקרא יש גם גִּדְלֵי בָשָׂר (יחזקאל טז, כו), דִּשְׁנֵי אָרֶץ (תהלים כב, ל), לכל חֶפְצֵיהֶם (תהלים קיא, ב), יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן (שמות לח, לא), שִׂמְחֵי לב (ישעיהו כד, ז).
[5] ראו גם להלן כלל כ – משקל פֵּעֶל הערה 1.
[6] על שמות במשקל פְּעֵלָה שאינם צורות נקבה של משקל פָּעֵל ראו כלל ט – משקל פְּעֵלָה.

 

.

כלל ט – משקל פְּעֵלָה

במשקל פְּעֵלָה הצירי מתקיים.[1] למשל: אֲבֵדָה אֲבֵדָתוֹ אֲבֵדוֹתֵיהֶם, גְּזֵרָה גְּזֵרַת־, שְׁפֵלָה שְׁפֵלַת־, דְּבֵלָה דְּבֵלַת־ דְּבֵלִים דְּבֵלֵי־ [2].

יוצאים מכלל זה כמה שמות שהצירי בהם מתבטל שלא בסמיכות לטעם. ואלו הם: אֲשֵׁדָה אַשְׁדַת־ (הנהר) אֲשֵׁדוֹת אַשְׁדוֹת־ [3], בְּהֵמָה בֶּהֱמַת־[4] בְּהֵמוֹת בַּהֲמוֹת־ בַּהֲמוֹתָיו, גְּדֵרָה גִּדְרַת־ גְּדֵרוֹת גִּדְרוֹת־, חֲשֵׁכָה חֶשְׁכַת־ חֶשְׁכָתָם חֲשֵׁכוֹת, לְבֵנָה לִבְנַת־ לְבֵנִים לִבְנֵי־(חבלה), נְבֵלָה נִבְלַת־(העוף) נְבֵלוֹת נִבְלוֹתֵיהֶם, שְׁדֵמָה שַׁדְמַת־(כרם) שַׁדְמָתִי שְׁדֵמוֹת שַׁדְמוֹת־(בית לחם).

[1] על שמות במשקל פְּעֵלָה שהם צורות נקבה של שמות במשקל פָּעֵל עיינו כלל ו – משקל פָּעֵל.
[2] במקרא נמצא מן דְּבֵלָה – דְּבֶלֶת תאנים.
[3] במקרא הדל"ת דגושה: אַשְׁדּוֹת־ (כגון דברים ג, יז).
[4] נטיית היחיד בכינויים על דרך הסגוליים: בְּהֶמְתּוֹ בְּהֶמְתָּם.

.

כלל ט – משקל פְּעָלָה

1. משקל פְּעָלָה נוטה בדרך כלל בקיום הקמץ (הראשון). למשל: כְּפָפָה כְּפָפַת־ כְּפָפָתוֹ כְּפָפוֹת־, סְבָרָה סְבָרַת סְבָרוֹתַי, עֲיָרָה עֲיָרַת־, פְּלָדָה פְּלָדַת־, פְּצָצָה[1] פְּצָצַת־ פְּצָצוֹתֵיהֶם.

2. הקמץ מתבטל בנטיית השמות האלה:[2]
אֲדָמָה, אֲמָרָה (הצהרה בתחום המשפט), אֲנָחָה, אֲנָקָה[3], בְּרָכָה[4], גְּעָרָה, דְּאָגָה, דְּהָרָה, דְּמָמָה, הֲדָרָה, הֲלָכָה, זְעָקָה, חֲדָשָׁה, חֲזָקָה, חֲרָדָה, יְלָלָה, יְשָׁרָה, לְבָנָה, לְוָיָה[5], נְאָקָה, נְדָבָה, נְהָמָה, נְמָלָה[6], נְקָמָה, נְשָׁמָה, סְעָרָה, עֲגָבָה, עֲגָלָה, עֲדָשָׁה, עֲזָרָה[7], עֲמָלָה[8], עֲנָוָה, עֲרָבָה, צְדָקָה, צְוָחָה, צְעָדָה, צְעָקָה, קְלָלָה, קְעָרָה[9], רְבָבָה, רְוָחָה, רְחָבָה, רְנָנָה, שְׁאָגָה, שְׁגָגָה, שְׁמָמָה, שְׁעָטָה, שְׂעָרָה [סערה].
נטיית השמות האלה היא על דרך נְדָבָה נִדְבַת־ נְדָבוֹת נִדְבוֹת־.

הערות

  1. כשפ' הפועל או ע' הפועל גרוניות, בא פתח תחת פ' הפועל. למשל: אֲדָמָה אַדְמָתִי, עֲדָשָׁה עַדְשַׁת־, עֲנָוָה עַנְוַת־, גְּעָרָה גַּעֲרָתָהּ, שְׁאָגָה שַׁאֲגוֹתָיו. גם רְוָחָה נוטה בפתח, כגון רַוְחַת־.
  2. השמות אֲנָקָה (אנחה), חֲרָדָה, חֲזָקָה, עֲגָלָה, עֲזָרָה נוטים בסגול: אֶנְקָתִי, חֶרְדַת־[10] עֶזְרַת־ וכו'.
  3. השם הֲלָכָה נוטה בחיריק, אף על פי שפ' הפועל גרונית, כגון הִלְכַת־ הִלְכָתוֹ הֲלָכוֹת הִלְכוֹת־. כך גם אֲמָרָה–אִמְרַת־.

3. שמות אחדים ממשקל פְּעָלָה נוטים על דרך הסגוליים, ואלו הם:
יְבָמָה יְבֶמֶת־ יְבִמְתִּי, עֲטָרָה עֲטֶרֶת־ עֲטַרְתּוֹ, עֲלָטָה עֲלֶטֶת־, עֲצָרָה עֲצֶרֶת־, עֲקָרָה עֲקֶרֶת־, עֲשָׂרָה עֲשֶׂרֶת־ עֶשְׂרוֹת־ וגם עַשְׂרוֹת־, עֲתָרָה עֲתֶרֶת־.

[1] את השם פְּצָצָה אפשר להטות גם בביטול הקמץ, כגון פִּצְצַת־ פִּצְצוֹתֵיהֶם.
[2] הרשימה אינה כוללת צורות נקבה של משקל פָּעָל (כגון חֲכָמָה), ואלה נוטות בביטול הקמץ.
[3} גם במשמעות בעל חיים, ובמשמעות זו הנטייה בפתח (על פי הערה א בסעיף זה).
[4] צורת הנסמך ביחיד בדגש: בִּרְכַּת־. אבל בִּרְכָתִי, בִּרְכַתְכֶם וכו'.
[5] אבל בשם לְוָיָה במשמעות 'לְוָיַת המת' הקמץ מתקיים.
[6] נטיית נְמָלָה: נִמְלַת־ נְמָלִים נִמְלֵי־ או נִמְלוֹת־ וכיו"ב
[7] במסורת הספרדית עֲזָרַת־ (על דרך סעיף ו לעיל), במסורת התימנית עֲזֶרֶת־ עֲזַרְתּוֹ (על דרך סעיף 3 להלן).
[8] הצורה הרווחת עַמְלָה. ראו  עַמְלָה, עֲמָלָה.
[9] במקרא גם קְעָרֹתָיו.
[10] במקרא חֶרְדַּת־.

.

כלל י – שמות הפעולה פַּעָלָה, הַפְעָלָה, הִפָּעֵל והדומים להם

1. הקמץ (הראשון) מתקיים במשקל פַּעָלָה ובמקביל לו במרובעים. למשל: בַּקָּשָׁה בַּקָּשַׁת־ בַּקָּשׁוֹת בַּקָּשׁוֹת בַּקָּשׁוֹתֵיכֶם, כַּתָּבָה כַּתָּבָתוֹ, נֶחָמָה נֶחָמַת־ נֶחָמוֹתֵיכֶם, פָּרָשָׁה פָּרָשַׁת־ פָּרָשׁוֹת פָּרָשׁוֹת־ פָּרָשִׁיּוֹת פָּרָשִׁיּוֹתֵיכֶם; קַלְקָלָה קַלְקָלַת־ קַלְקָלָתוֹ, פַּרְנָסָה פַּרְנָסָתֵנוּ; וכן מַלְמָלָה מַלְמָלַת־, צַחְצָחוֹת צַחְצָחוֹת־, צַפְצָפָה צַפְצָפַת־.

בשמות אחדים במשקל פַּעָלָה ובמשקל המקביל לו במרובעים אין הקמץ מתקיים, והם נוטים על דרך משקל פַּעֶלֶת. ואלו הם: יַבָּשָׁה יַבָּשָׁה יַבֶּשֶׁת־ יַבַּשְׁתִּי יַבְּשׁוֹת־, לֶהָבָה לַהֶבֶת־(אש) לַהַבְתִּי, שַׁיָּרָה שַׁיֶּרֶת־ שַׁיְּרוֹת־; וכן קַרְפָּדָה קַרְפֶּדֶת־ קַרְפַּדְתּוֹ קַרְפְּדוֹת־, כִּרְכָּרָה כִּרְכֶּרֶת־ כִּרְכַּרְתּוֹ.
השם חַטָּאָה נוטה כמו חַטָּאת בביטול הקמץ: חַטַּאת־ חַטֹּאות־ וכו'.

2. הקמץ (הראשון) מתקיים במשקל הַפְעָלָה וכן במשקל אַפְעָלָה. למשל: הַזְמָנָה הַזְמָנָתִי הַזְמָנוֹתֵיכֶם, הַסְפָּקָה הַסְפָּקַת־ הַסְפָּקָתוֹ, הוֹדָעָה הוֹדָעַת־ הוֹדָעַתְכֶם, הוֹצָאָה הוֹצָאַת־ הוֹצָאוֹת הוֹצָאוֹת־ הוֹצָאוֹתֵיכֶם; אַזְהָרָה אַזְהָרַת־ אַזְהָרָתוֹ, אַזְכָּרָה אַזְכָּרָתָהּ, אַסְפָּקָה אַסְפָּקַת־.

3. הקמץ מתקיים במשקל הִפָּעֵל ובמשקלים הגזורים ממנו. למשל: הֵעָדֵר הֵעָדֵר־ הֵעָדְרוֹ, הִבָּנוֹת הִבָּנוֹתוֹ, הִמָּנְעוּת הִמָּנְעוּתָם.

.

כלל יז – משקלי מִפְעָלָה, תִּפְעָלָה

בשמות ממשקל מִפְעָלָה (מַפְעָלָה, מֶפְעָלָה)תִּפְעָלָה נטיית היחיד היא בדרך כלל על דרך הסגוליים.
למשל: מַחְלָקָה מַחְלֶקֶת־ מַחְלַקְתָּהּ, מַמְלָכָה מַמְלֶכֶת־, מִשְׁפָּחָה מִשְׁפַּחַת־ מִשְׁפַּחְתְּךָ, מֶלְתָּחָה מֶלְתַּחַת־, מֶמְשָׁלָה מֶמְשֶׁלֶת־ [1], מֶרְכָּבָה מֶרְכֶּבֶת־ מֶרְכָּבוֹת מֶרְכְּבוֹתָיו [2], מַפָּלָה מַפֶּלֶת־ מַפַּלְתָּם, מַצָּבָה מַצֶּבֶת־(עובדים), מוֹדָעָה מוֹדַעַת־(אבל) מוֹדַעְתּוֹ, מוֹעָצָה מוֹעֶצֶת־ מוֹעַצְתָּם [3], מוֹשָׁבָה מוֹשֶׁבֶת־; תּוֹדָעָה תּוֹדַעַת־ תּוֹדַעְתְּכֶם, תּוֹכָחָה תּוֹכַחַת־ תּוֹכַחְתִּי, תּוֹלָדָה תּוֹלֶדֶת־.

יוצאים מכלל זה השמות שלהלן, שהקמץ משתנה בהם לשווא:
א. כמה שמות משורשי פ"נ: מַתָּנָה מַתְּנַת־ מַתְּנָתִי, מַטָּלָה מַטְּלַת־, מַטָּרָה מַטְּרַת־ מַטְּרָתוֹ. כך גם השם מַסְקָנָה[4]: מַסְקְנַת־, מַסְקְנָתְךָ; ברבים: מַסְקָנוֹת מַסְקְנוֹתֶיךָ.
ב. השמות משורשי ל"א. למשל: מִדְשָׁאָה מִדְשְׁאַת־, מִרְפָּאָה מִרְפְּאַת־ מִרְפְּאָתָם, מַשָּׂאָה מַשְּׂאַת־; תּוֹצָאָה תּוֹצְאַת־ תּוֹצְאָתוֹ; וכן מִשְׁוָאָה מִשְׁוְאַת־.

תנו דעתכם: בצורת הרבים של השמות במשקל מִפְעָלָה, תִּפְעָלָה הקמץ (הראשון) נוהג כרגיל: מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפְּחוֹת־, מַתָּנוֹת מַתְּנוֹתָיו, מִרְפָּאוֹת מִרְפְּאוֹת־; תּוֹלָדוֹת תּוֹלְדוֹתַי.

גם נטיית השם מְלָאכָה היא על דרך הסגוליים ביחיד: מְלֶאכֶת־ מְלַאכְתִּי; ברבים: מְלָאכוֹת מְלָאכוֹת־ מְלָאכוֹתֶיךָ.[5]

[1] במקרא מֶמְשְׁלוֹת (כנראה צורת נסמך) מַמְשְׁלוֹתָיו.
[2] במקרא מִרְכֶּבֶת־ מַרְכָּבוֹת מַרְכְּבוֹת־ וכיו"ב.
[3] תנו דעתכם להבדל בין מוֹעָצָה למוֹעֵצָה [עצה, מזימה].
[4] השם מַסְקָנָה – בלא דגש בסמ"ך.
[5] במקרא מַלְאֲכוֹת־ מַלְאֲכוֹתֶיךָ.

.

כלל יט – הצירי המשתנה לחיריק בשמות הנדגשים בנטייה

בשמות הנדגשים בנטייה בא חיריק כנגד הצירי. למשל: אֵם אִמִּי אִמְּךָ אִמָּהוֹת, גֵּץ גִּצִּים, חֵץ חִצִּים חִצֵּי־, קֵן קִנִּים [1], צֵל צִלְּךָ צִלְּכֶם צִלֵּיהֶם, אֵשׁ אִשּׁוֹ אִשְּׁכֶם [2], מָגֵן מָגִנִּים מָגִנֵּי־(דוד).

הערה: קצת שמות בני הברה אחת באים בריבוי גם על דרך הסגוליים, כגון צֵל צְלָלִים צִלְלֵי־.

[1] צורת הנסמך של קֵן היא קֵן־ וגם קַן־ (כבמקרא).
[2] במקרא אֶשְׁכֶם.

.

כלל כ – משקל פֵּעֶל

במשקל הסגולי פֵּעֶל בא בנטיית היחיד חיריק כנגד הצירי. למשל: סֵפֶר סִפְרִי סִפְרְךָ סִפְרָהּ, מֵצַח מִצְחוֹ מִצְחָם.
כשפ' הפועל היא אהח"ע לפי רוב בא סגול כנגד הצירי. למשל: עֵרֶךְ עֶרְכּוֹ, חֵפֶץ חֶפְצוֹ חֶפְצָם, עֵדֶר עֶדְרָם עֶדְרָן.

השמות חֵקֶר, חֵשֶׁק, עֵמֶק, עֵסֶק, עֵשֶׂב, נוטים בחיריק, כגון חִקְרֵי־(מקרא), חִשְׁקִי, עִמְקֵךְ, עִסְקֵיהֶם, עִשְׂבֵי־[1]. (וראו עוד להלן אֵשֶׁת־ בהערה 5.)

הערות

  1. תנו דעתכם: אלה השמות במשקל פֵּעֶל: אֵבֶל, אֵבֶר[2], אֵגֶל, אֵדֶר (פוחלץ), אֵלֶם, אֵסֶל, אֵפֶר, אֵצֶל, גֵּזֶל[3], הֵלֶךְ, זֵכֶר, חֵבֶל (כאב), חֵדֶק, חֵלֶב, חֵלֶף, חֵלֶק, חֵמֶת[4], חֵפֶץ, חֵפֶר, חֵפֶשׂ, חֵפֶת, חֵצִי[5], חֵקֶר, חֵרֶם, חֵשֶׁב, חֵשֶׁק, יֵצֶר, מֵזַח, מֵצַח, נֵבֶךְ, נֵדֶה, נֵזֶר, נֵטֶל, נֵטֶף, נֵכֶל, נֵפֶל, נֵצֶר, נֵתַח, סֵבֶל, סֵבֶר (שֵׂבֶר), סֵדֶר, סֵפֶל, סֵפֶק (שֵׂפֶק), סֵפֶר, סֵתֶר, עֵבֶר, עֵגֶל, עֵדֶן, עֵדֶר, עֵזֶר, עֵמֶק, עֵסֶק (עֵשֶׂק), עֵקֶב, עֵקֶד, עֵקֶל, עֵקֶר, עֵרֶב (למשל: שתי וערב או ערב־רב), עֵרֶךְ, עֵשֶׂב, פֵּשֶׁר, קֵצֶה, רֵבֶץ, שֵׁבֶט, שֵׁמַע, שֵׁפֶל, תֵּמַהּ, תֵּקַע (שופר), תֵּשַׁע.[6]
    כמה שמות באים גם במשקל פֶּעֶל וגם במשקל פֵּעֶל, ואלה הם: אשל, גזע, הפך, זבד, ישע, כסא (כסה), לתך, נבל, נדר, נזק, נכר, נצח, סמל, שׂכל, שמץ.
    במקרא יש גם כֵּסֶל, נֵסֶךְ, נֵשֶׁק, צֵלַע, שֵׁבֶר, שֵׁטֶף.
  2. צורת הרבים באה במשקל פְּעָלִים כבשאר הסגוליים. על נטיית משקל פְּעָלִים ראו משקל פֶּעֶל.
  3. שם המספר תֵּשַׁע בא בשווא לפני ־עֶשְׂרֵה ומֵאוֹת: תְּשַׁע עֶשְׂרֵה, תְּשַׁע מֵאוֹת.
  4. גם השמות שְׁחֵלֶת, תְּכֵלֶת ניקודם בצירי ובסגול – בדומה למשקל פֵּעֶל – ונטייתם על פי הכלל, כגון תְּכִלְתּוֹ.
  5. כמה שמות שאינם סגוליים אך נטייתם על דרך הסגוליים – צורת הנסמך שלהם מנוקדת בצירי ובסגול והם נוטים על דרך משקל פֵּעֶל: (חֲמִשָּׁה) חֲמֵשֶׁת־ חֲמִשְׁתָּם, (שִׁשָּׁה) שֵׁשֶׁת־ שִׁשְׁתָּם, וכן (אִשָּׁה) אֵשֶׁת־ אִשְׁתְּךָ [7].

[1] במקרא עֶשְׂבָּם.
[2] בריבוי של השם אֵבֶר יש אֲבָרִים וגם אֵבָרִים אֵבָרַי אֵבָרֶיךָ. לצד אֵבֶר משמש בעיקר השם אֵיבָר (ברבים אֵיבָרִים). ראו כלל א – הצירי המלא.
[3] ויש גם גָּזֵל. ראו כלל ו – משקל פָּעֵל.
[4] במקרא הנסמך חֵמַת־.
[5] על השם חצי ראו עוד משקל פְּעִי, פֶּעִי.
[6] השם תֶּכֶף שקול במשקל פֶּעֶל.
[7] במקרא אֵשֶׁת גם בנפרד. הנטייה בחיריק כנטיית השמות חֵקֶר, חֵשֶׁק, עֵמֶק, עֵסֶק, עֵשֶׂב (ראו לעיל); פעם אחת במקרא אֶשְׁתְּךָ. ראו עוד דגש חזק באותיות שוואיות, סעיף א.