נושא: נטיית השם

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

.

ניקודן של מילים לועזיות בלשוננו

א. כל תנועת i נכתבת בחיריק מלא גם בניקוד. למשל: צִילִינְדְּרִי, הִידְרוֹדִינָמִי, הִיסְטוֹרְיָה, טִיפּוּס, דִּיסְקוּס, סִינְתֵּטִי.

ב. כל תנועת o נכתבת בווי"ו חלומה. למשל: קוֹאוֹרְדִּינַצְיָה, אוֹבְּיֶקְטִיבִי, גֵּאוֹלוֹגְיָה, אוֹפְּטִימָלִי.

ג. כל תנועת u נכתבת בווי"ו שרוקה. למשל: מוֹלֵקוּלָה, מוּלְטִי־, טוּרְבִּינָה, פוּנְקְצִיָּה.

ד. תנועת a בהברה פתוחה מנוקדת בקמץ (קָטָלוֹג, מָתֵמָטִיקָה); בהברה סגורה לא־סופית – בפתח (פַנְטַסְטִי, קְוַנְטִים); בהברה סגורה בסוף מילה – בקמץ (אַטְלָס, בָּלָגָן), אבל בהברה סגורה כפליים או המסתיימת בפ"א או בי"ת דגושות – בפתח (בַּנְק, אַפּ, טַאבּ).[1]
הערה: כל אל"ף הנכתבת בכתיב המלא לציון התנועה a תיכתב גם בכתיב המנוקד, למשל פַּארְק, סוֹצְיָאלִי.

ה. התנועה שמקורה ב־eu נכתבת בצירי מלא. למשל: אֵיקָלִיפְּטוּס, רֵימָטִיזְם, נֵירוֹלוֹגְיָה, נֵיטְרָלִי.

ו. תנועת e מנוקדת לפי סוג ההברה: בהברה פתוחה – בצירי (טֵלֵפוֹן, טֵנִיס), אבל בסוף מילה ־ֶה (קָפֶה, תֶּה); בהברה סגורה בראש מילה ובאמצע מילה – בסגול (אֶמְבַּרְגּוֹ, לֶיְזֶר, סִימֶטְרִי, קוֹנְצֶרְטִים); בהברה סגורה בסוף מילה – בצירי (טְרַפֵּז), אבל אם ההגייה הרווחת מלעילית – בסגול (סוֹלֶר, מֵטֶר); בהברה סגורה כפליים בסוף מילה – בצירי (קוֹנְצֵרְט, דּוּפְּלֵקְס).

ז. בדרך כלל אין מציינים הכפלה במילים לועזיות. אבל אם המנקד רואה בכך צורך, הוא יכול לציין את ההכפלה בדגש חזק (ולא באות כפולה).[2]

ח. האותיות גד"ת באות דגושות (בדגש קל) או רפויות על פי כללי העברית.  עם זאת לא יבוא דגש קל באותיות גד"ת בבואן בסוף המילה לאחר שווא נח, למשל: דִּיוִידֵנְד, כִּירוּרְג, אַפַּרְטְהַיְד.

ט. מסמנים שווא במילים לועזיות. אין מסמנים בהן שווא בסוף המילה גם אם קודם לו שווא אחר (קוּרְס, סֵקְס).
כל שווא במילים לועזיות הוא שווא נח. אין משתמשים בחטפים.
התנועות במילים לועזיות אינן משתנות לשווא בנטייה. למשל: סָלָט סָלַט־ סָלָטִים סָלָטֵי־, בָּלוֹן בָּלוֹנִים, דּוֹלָר דּוֹלָרִים דּוֹלָרֵי־, טֵלֵפוֹן טֵלֵפוֹנִים.

תנו דעתכם: מילים שנשאלו לעברית בתקופות קדומות (בעיקר בספרות חז"ל) ואפשר להכילן בתבנית עברית (=שורש ומשקל) ייכתבו וינוקדו בהתאם לעברית, כגון פֻּנְדָּה, סִסְמָה, הִמְנוֹן, וחלים עליהן כללי נטיית השם, כגון סַפְסָל ספסְלי־.
במילים מובהקות בלועזיותן שאין אפשרות לדוחקן במשקל עברי רגיל, כל תנועות o ו־u ייכתבו וינוקדו בחולם ובשורוק – כדרך המילים הלועזיות. למשל: פְּרוֹזְדּוֹר, אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, קוּלְמוֹס, קוּמְקוּם.

[1] הערת המזכירות המדעית: על כתיב אל"ף לציון תנועת a יפה הכלל שנקבע בכללי התעתיק מלועזית לעברית: תנועת a אפשר לציינה ב־א במקום שהיעדרה עלול לגרום שיבוש בקריאה, וראוי לכותבה בשמות קצרים בני שתיים־שלוש אותיות (בלי האל"ף). בשמות הקצרים היא נכתבת גם בכתיב מנוקד.
[2] על דגש ביו"ד במילים לועזיות ראו ניקוד בסביבת יו"ד במילים לועזיות.

 

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נווה מדבר ונאות מדבר

הצירוף נְוֵה מִדְבָּר אינו נזכר בתנ"ך בצורת היחיד שלו, אך מצויה צורת הרבים נְאוֹת מִדְבָּר. למשל: "אַל תִּירְאוּ בַּהֲמוֹת שָׂדַי כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר, כִּי עֵץ נָשָׂא פִרְיוֹ תְּאֵנָה וָגֶפֶן נָתְנוּ חֵילָם" (יואל ב, כב).…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

מילים לחמישה־עשר בשבט: ניצה, לבנה, ציפה, גרוגרת

נִצָּה ניצה היא בליטה קטנה בצמח אשר ממנה מתפתח הפרח: "וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה" (ישעיהו יח, ה). בתנ"ך מתועדת כנראה גם הצורה נֵץ באותה משמעות: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ [אולי 'העלתה את…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

כומר בנקבה

נשאלנו כיצד תיקרא אישה המשמשת בתפקיד כומר. המלצתנו היא כומרה, ובניקוד כָּמְרָה (בקמץ קטן שתנועתו o). משקל פָּעְלָה – בקמץ קטן – הוא משקל בנקבה המקביל לעיתים למשקל המלעילי פֹּעֶל. למשל: יֹשֶׁר–יָשְׁרָה, עֹצֶם–עָצְמָה. משקל פָּעְלָה…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

לבוש עברי לחורף: סורגה, צמודונים, קטיפת תלמים, רדיד

סֻרְגָּה (סוודר וכדומה) סורגה היא בגד לחלקו העליון של הגוף העשוי בסריגה ביד או במכונה. סורגה ללא שרוולים היא אֲפֻדָּה או לְסוּטָה (וסט). לסורגה בעלת שרוולים ללא רכיסה נקבע המונח פַּקְרֵס (מלשון חז"ל, במקור מיוונית),…
המשך קריאה >>

אמצו מילה

ים של מילים: אדווה, דוכי, משבר, נחשול

אַדְוָה (ripple) אדווה היא גלים קטנים על פני הים. המילה אדווה לקוחה מן הארמית של התלמוד הבבלי. בתיאור אבני המקדש שבנה הורדוס נאמר שנראו "כאדוותא דְּיַמָּא", ומפרש רש"י: "שהאבנים משונים במראיהן זו מזו, והעיניים המסתכלות…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

שׁוּק ברבים

צורת הרבים של שׁוּק היא שְׁוָקִים, בדומה לשׁוֹר – שְׁוָרִים (בלי ניקוד: שווקים, שוורים). בכך שונות מילים אלו ממילים רבות אחרות בנות הברה אחת, כמו גּוּף–גוּפִים, סוּס–סוּסִים, קוֹף–קוֹפִים, צוֹם–צוֹמוֹת. צורות הרבים החריגות שְׁוָקִים, שְׁוָרִים בווי"ו…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

צוות ברבים

שאלה: מה צורת הרבים של צוות – צוותים או צוותות? תשובה: צורת הרבים הרווחת והמומלצת של המילה צוות היא צְוָתִים (בלי ניקוד: צוותים), ובנסמך צִוְתֵי־ (בלי ניקוד צוותי־). המילה צוות – צורתה העברית של המילה הארמית צוותא
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יום וימים

ידוע כי דווקא המילים הרגילות ביותר בכל שפה הן המוזרות והמעניינות ביותר, ובעברית המילה יוֹם היא אחת המילים האלה. השוואה אל המילה הערבית yawm מעלה שמקור החולם בדו־תנועה aw. בשמות דומים אחרים, כמו שׁוֹט ועוֹף,…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

נוהל ונוהג ברבים

צורת הרבים של נֹהַל, נֹהַג (בלי ניקוד: נוהל, נוהג) היא נְהָלִים, נְהָגִים. מילים אלו, בדומה למילים כֹּתֶל, צֹמֶת, צֹרֶךְ וכן גֹּבַהּ, רֹבַע, שקולות במשקל פֹּעֶל, משקל מלעילי שההטעמה בהברתו הראשונה. צורת הרבים הרגילה של המילים…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

פג בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של פג – פגה או פגית. תשובתנו היא שכשם שצורת הנקבה של עַז היא עַזָּה ושל פַּר פָּרָה, כך מתבקש שצורת הנקבה של פַּג תהיה פַּגָּה. הצורה פַּגָּה עדיפה גם בגלל צורת…
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן…
המשך קריאה >>

יום המשפחה

נטיית אב, סב, אח, חם

למרות הדמיון בין אָב לסָב דרכי הנטייה של שתי המילים הללו שונות. למילה אָב דרך נטייה מיוחדת, בתוספת יו"ד (תנועת i): אָב, אֲבִי־(המשפחה) וגם אַב־(המשפחה), אָבִי, אָבִיךָ, אָבִיךְ, אָבִיו, אָבִיהָ, אָבִינוּ, אֲבִיכֶם, אֲבִיהֶן. כך נוטות…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

זוגתו, בת זוגו, בת זוגתו

לא פעם אנחנו נשאלים איך יש לומר – בת זוגו או זוגתו או בת זוגתו. לשתי הצורות הראשונות יסוד במקורות העברית ואילו הצורה השלישית התפתחה בדורות האחרונים. המילה זוּג, ובחלק מן המסורות זוֹג, נשאלה ללשוננו…
המשך קריאה >>

זכר ונקבה

רופא כונן בנקבה

נשאלנו מה צורת הנקבה של הצירוף רוֹפֵא כּוֹנָן. האקדמיה לא נדרשה להחלטה בעניין זה, ונשיב אפוא על פי מה שהדקדוק מלמדנו. מבחינה עקרונית צורת הנקבה בעברית יכולה לבוא בשלוש צורות: סופית ־ָה (כגון מַנְהִיג–מַנְהִיגָה, רַוָּק–רַוָּקָה),…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

מינוי ומנוי

עשיתי מינוי לתיאטרון – מִינוי ולא מָנוי. אומנם רבים סוברים שהמילה מִינוי איננה מתאימה כאן, שהרי מינוי הוא שם הפעולה של הפועל לְמַנּוֹת, כגון 'מינוי שופטים'. ואולם האקדמיה החליטה שגם במשמע הזה שם הפעולה יהיה מִינוי –…
המשך קריאה >>

.

כלל א – משקל פֶּעֶל

בנטייתם של שמות במשקל פֶּעֶל[1] בא חיריק כנגד הסגול הראשון כשההברה סגורה. למשל: דֶּגֶל דִּגְלוֹ, וֶשֶׁט וִשְׁטוֹ, צֶדֶק צִדְקָהּ, שֶׁלֶג שִׁלְגִּי [2], תֶּקֶן תִּקְנוֹ, מֶלַח מִלְחֵנוּ, שֶׁטַח שִׁטְחָם, דֶּשֶׁא דִּשְׁאֲךָ, בֶּכֶה בִּכְיוֹ [3].
כשפ' הפועל היא מן אהח"ע, בא פתח כנגד הסגול הראשון. למשל: אֶרֶץ אַרְצִי [4], עֶבֶד עַבְדּוֹ, חֶבֶל חַבְלוֹ [5].

יוצאים מן הכלל:

  1. אף על פי שפ' הפועל של השמות שלהלן אינה מן אהח"ע, בא בהם בנטייה פתח ולא חיריק: גֶּבֶר, גֶּפֶן, גֶּרֶב, גֶּרֶם, דֶּלֶת, דֶּרֶג, דֶּרֶךְ, וֶרֶד, זֶרַע, טֶנֶא, טֶרֶף, טֶרֶשׁ, יֶלֶד, יֶרַח, כֶּבֶל, כֶּלֶב, כֶּסֶף, כֶּרֶם, כֶּרַע, לֶחֶךְ, לֶחֶם, מֶלֶךְ, נֶפֶשׁ, סֶלַע, סֶרֶן, פֶּלֶג, צֶלֶם, צֶלַע[6], צֶמֶר, קֶדֶם[7], קֶלַע, קֶסֶת, קֶרַח, קֶרֶן, קֶרֶס, קֶרֶשׁ, קֶרֶת, קֶשֶׁת, רֶגֶל, רֶחֶם, שֶׁוַע, שֶׁלֶו, שֶׁמֶן, תֶּלֶם. למשל: דֶּרֶךְ דַּרְכִּי, זֶרַע זַרְעוֹ.
  2. השמות האלה נוטים בסגול: הֶגֶה הֶגְיָם, חֶלֶד חֶלְדִּי, נֶגֶב נֶגְבִּי, נֶגֶד נֶגְדּוֹ, נֶכֶד נֶכְדָּם. כך גם חֶבֶר חֶבְרֵי־(דיון).
  3. השמות האלה נוטים גם בפתח וגם בסגול: הֶבֶל הֶבְלוֹ או הַבְלוֹ, חֶדֶר חַדְרִי או חֶדְרִי. צורת הנסמך של חֶדֶר: חֲדַר־ וגם חֶדֶר־.[8]
  4. שם המספר שֶׁבַע בא בשווא לפני ־עֶשְׂרֵה ומֵאוֹת: שְׁבַע עֶשְׂרֵה, שְׁבַע מֵאוֹת.

הערה: צורת הרבים של השמות האלה היא במשקל פְּעָלִים. בנטייה – בצורות שהקמץ אינו מתקיים בהן דהיינו בנסמך ובצורות בעלות כינויי הנוכחים והנסתרים – פ' הפועל מנוקדת כבנטיית היחיד. למשל: דֶּגֶל דְּגָלִים דְּגָלֶיהָ דִּגְלֵי־ דִּגְלֵיכֶם, זֶרַע זְרָעִים זַרְעֵי־, נֶכֶד נְכָדִים נֶכְדֵיהֶם. צורת הרבים של שמות אחדים היא במשקל פְּעָלוֹת, ובכל נטייתה הקמץ משתנה לשווא ופ' הפועל מנוקדת כבנטיית היחיד, כגון אֶרֶץ אֲרָצוֹת אַרְצוֹת־ אַרְצוֹתַי. מן השמות נֶזֶק, נֶטַע, פֶּסֶל יש גם צורת רבים במשקל פְּעִילִים: נְזִיקִין לצד נְזָקִים, נְטִיעִים לצד נְטָעִים, פְּסִילִים לצד פְּסָלִים.

[1] רשימת השמות במשקל פֵּעֶל – ראו משקל פֵּעֶל.
[2] שמות פרטיים אינם כפופים לכלל, ואפשר שיבוא בהם פתח במקום חיריק, כגון שַׁלְגִּי, מַלְחִי, על דרך פַּרְצִי.
[3] עיינו גם כללי משקל פְּעִי, פֶּעִי.
[4] בשם אֶרֶץ הבא אחרי ה"א הידיעה הסגול שמתחת לאל"ף משתנה לקמץ: הָאָרֶץ.
[5] בנטיית הרבים חַבְלֵי־(כביסה), והשוו חֶבְלֵי־(משיח) מן השם חֵבֶל במשמע כְּאֵב (ראו משקל פֵּעֶל).
[6] צֶלַע – זו הצורה גם בנפרד (שלא כבמקרא: צֵלָע).
[7] בה"א המגמה: קֵדְמָה. שם התואר קִדְמִי.
[8] במקרא צורת הנסמך בשווא גם בשמות האלה: הֶבֶל הֲבֵל־, זֶרַע זְרַע־, נֶטַע נְטַע־, וכן סַחַר סְחַר־.

.

כלל א – פתח ודגש בנטייה

בשמות המלרעיים שתנועתם האחרונה (או היחידה) פתח, מתקיים בדרך כלל הפתח בנטייה, ודגש בא באות שלאחריו. למשל: גַּל גַּלִּי גַּלְּךָ גַּלְּכֶם גַּלִּים גַּלֵּי־, זַג זַגִּים, זַן זַנִּים [1], צַו[2] צַוִּים, קַו[2] קַוִּים, אַף אַפַּיִם אַפֵּיכֶם, אֲגַם אֲגַמִּים אֲגַמֵּי־ [3], אֲגַף אֲגַפָּיו, הֲדַס הֲדַסִּים, זְמַן זְמַנִּים זְמַנְּכֶם זְמַנֵּיהֶם, כְּרַךְ כְּרַכִּים כְּרַכֵּי־, לְשַׁד לְשַׁדּוֹ, מְעַט מְעַטִּים, אוֹפַן אוֹפַנִּים, דּוֹנַג דּוֹנַגִּי, יוּבַל יוּבַלִּים, שׁוֹשַׁן שׁוֹשַׁנִּים, אֶתְנַן אֶתְנַנָּהּ, גַּנְזַךְ גַּנְזַכֵּי־, דַּרְדַּק דַּרְדַּקֵּיהֶם, חַשְׁמַל חַשְׁמַלִּי, כַּרְפַּס כַּרְפַּסִּי, קַרְנַף קַרְנַפֵּי־, מַחֲבַת מַחֲבַתּוֹת, צְלָצַל צִלְצַלִּים (מין חֶרֶק), כְּלַבְלַב כְּלַבְלַבִּים כְּלַבְלַבֵּי־, שְׁרַפְרַף שְׁרַפְרַפִּים, אֲדַמְדַּם[4] אֲדַמְדַּמּוֹת, יְרַקְרַק יְרַקְרַקָּה, קְטַנְטַן קְטַנְטַנִּים, דּוּכִיפַת דּוּכִיפַתִּים, ועל דרך זו מַאֲוַיִּים מַאֲוַיֵּי־.
בכלל זה שמות מרובעים בעלי שתי הברות דומות; שמות אלו נשקלים במשקל פַּלְפַּל, ובנטייה בא דגש. למשל: זַלְזַל זַלְזַלִּים, זַמְזַם זַמְזַמִּים, כַּלְכַּל כַּלְכַּלִּים, לַבְלַב לַבְלַבִּים, עַפְעַף עַפְעַפַּיִם, צַמְצַם צַמְצַמִּים, תַּלְתַּל תַּלְתַּלִּים.

תנו דעתכם שהפתח מתקיים לפני חי"ת, אף שאין בה הכפלה. למשל: פַּח פַּחִים, לַח לַחָה לַחִים, צַח צַחָה צַחִים. בנקבה גם לֶחָה, צֶחָה.

יוצאים מכלל זה כמה שמות הנוטים על דרך הסגוליים:

  1. השמות דְּבַשׁ דִּבְשִׁי, הֲלַךְ (כגון הֲלַךְ־נפש/רוח)[5] הִלְכֵי־(נפש/רוח), סְבַךְ סִבְכּוֹ סִבְכֵי־.
  2. שמות אחדים ממשקל פְּעַלְעַל – בצורות הנקבה: אֲדַמְדֶּמֶת, שְׁחַרְחֹרֶת (במקרא), יְרַקְרֹקֶת (בלשון חז"ל), קְטַנְטֹנֶת וכיו"ב (בלשון ימינו).
  3. קצת שמות בני הברה אחת באים בריבוי גם על דרך הסגוליים "השלמים": הַר הֲרָרִים הַרְרֵי־, טַל טְלָלִים טַלְלֵי־, עַם עֲמָמִים עַמְמֵי־, צַד צְדָדִים צִדְדֵי־.

[1] במקרא זְנִים.
[2] במקרא צָו (בסוף פסוק, לצד צַו); קָו (רוב הצורות).
[3] במקרא אַגְמֵי־ אַגְמֵיהֶם.
[4] במקרא אֲדַמְדָּם בקמץ.
[5] לצד הֲלֹךְ הֲלֹךְ־(נפש/רוח); ברבים הִלְכֵי־(נפש/רוח).

.

כלל א – תנועה בהברה סגורה לא מוטעמת

תנועה בהברה סגורה ולא מוטעמת (שאינה הברה סופית) אינה משתנה לשווא בנטייה. למשל: מַחְשֵׁב מַחְשְׁבִים מַחְשְׁבֵי־, הֶבְדֵּל הֶבְדֵּלִים, מֶרְחָב מֶרְחֲבֵי־, מִטְבָּח מִטְבָּחִים, דֻּגְמָה דֻּגְמָתוֹ, חָכְמָה חָכְמָתָהּ [1]; ובהברה הסגורה בדגש: מַגֶּבֶת מַגְּבוֹתֵיהֶם, הֶבְדֵּל הֶבְדֵּלִים, הֶשֵּׂג הֶשֵּׂגֵיהֶן, עִקָּר עִקְּרֵי־, שֻׁמָּן שֻׁמָּנִים.

גם כשההברה נפתחה בשל שווא נח שהפך לחטף, תנועתה אינה משתנה, כגון מַאֲמָר מַאֲמָרִים, הֶעֱתֵק הֶעֱתֵקִים. הוא הדין לתנועה בהברה שנפתחה בשל היעדר דגש בעיצור מעיצורי אהחע"ר, כגון נַהָג נַהָגִים, שִׁעוּר שִׁעוּרֵיהֶם, מְגֻחָךְ מְגֻחָכִים (ללא תשלום דגש); חָרָט חָרָטֵי־, תֵּאוּר תֵּאוּרִים, מְכֹעָר מְכֹעָרִים (בתשלום דגש).

 

[1] אבל ראו את נטיית הרבים של השמות במשקל פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה.

.

2.2.1 א. התנועה שלפני סיומת ־ָן

קמץ וצירי שאינם מתקיימים בנטייה משתנים לשווא בסמוך לסיומת ־ָן, למשל: תּוֹתְחָן (מן תּוֹתָח, השוו תּוֹתְחֵי־), מִשְׁפְּטָן, מַדְּעָן, מוֹקְדָן.
ואילו קמץ וצירי המתקיימים בנטייה, מתקיימים גם לפני הסיומת ־ָן, למשל: תַּיָּרָן (השוו תַּיָּרֵי־), אָצָן, בַּרְוָזָן, אִזְמֵלָן, דֶּלְפֵּקָן, מַלְגֵּזָן (מן מַלְגֵּזָה). בשמות אלו הקמץ או הצירי מתקיימים גם בנטייה, כגון תַּיָּרָנִים,  בַּרְוָזָן־, אִזְמֵלָנִים, מַלְגֵּזָנֵי־, וכן סְבִיבָתָן־.

יוצאים מכלל זה השמות כַּלְכְּלָן, פְּסַנְתְּרָן, מַהְפְּכָן (שבא בהם שווא כנגד קמץ או צירי מתקיימים בשמות כַּלְכָּלָה, פְּסַנְתֵּר, מַהְפֵּכָה).

.

כלל ב – הסגול בשמות מלעיליים בעלי ארבע אותיות ומעלה בסופית תי"ו

בשמות בעלי ארבע אותיות ומעלה שהסופית בהם תי"ו הנקבה ושתי הברותיהם האחרונות מנוקדות בסגולים, בא בנטיית היחיד פתח כנגד הסגול הראשון ושווא כנגד הסגול השני. בצורת הרבים בא קמץ כנגד הסגול הראשון, והוא משתנה לשווא לפי שינויי ההטעמה.
למשל: חוֹבֶרֶת חוֹבַרְתִּי חוֹבָרוֹת חוֹבְרוֹת־, חוֹתֶמֶת חוֹתָמוֹת חוֹתְמוֹת־, כּוֹתֶרֶת כּוֹתַרְתָּם כּוֹתָרוֹת כּוֹתְרוֹת־, מַזְכֶּרֶת מַזְכַּרְתְּךָ מַזְכָּרוֹת מַזְכְּרוֹתֵיכֶם, מִשְׁמֶרֶת מִשְׁמַרְתִּי מִשְׁמָרוֹת מִשְׁמְרוֹת־, רַכֶּבֶת רַכַּבְתֵּךְ רַכָּבוֹת רַכְּבוֹת־, שְׁפוֹפֶרֶת שְׁפוֹפַרְתָּם שְׁפוֹפָרוֹת, תִּפְאֶרֶת תִּפְאַרְתָּם.

יוצאות מן הכלל צורות הרבים אִגְּרוֹת, מִסְגְּרוֹת, מִשְׁבְּצוֹת, שַׁרְשְׁרוֹת (וגם שַׁרְשְׁרָאוֹת), שַׁלְשְׁלוֹת (וגם שַׁלְשְׁלָאוֹת) – שבהן בא שווא כנגד הסגול הראשון.

הערות

  1. צורת הרבים של פַּרְפֶּרֶת היא פַּרְפְּרָאוֹת.
  2. צורת הרבים של גַּחֶלֶת היא גֶּחָלִים, ובסמיכות גַּחֲלֵי־(אש).
  3. נטיית השם גְּבֶרֶת, גְּבֶרֶת־ גְּבִרְתִּי; ברבים: גְּבָרוֹת או גְּבִירוֹת, גְּבִירוֹת־ גְּבִירוֹתַי וכו'.
  4. נטיית השם כְּנֶסֶת – כְּנִסְתִּי כְּנִסְתּוֹ; ברבים: כְּנָסוֹת כִּנְסוֹת־ישראל.
.

כלל ב – פתח המשתנה לחיריק

במקצת שמות בני הברה אחת שתנועתם פתח – בא בנטייה חיריק במקום הפתח: בַּת בִּתּוֹ, גַּת גִּתּוֹת, כַּת כִּתִּים כִּתּוֹת, מַס מִסִּים, סַף סִפִּים, פַּת פִּתּוֹ, צַד צִדּוֹ.

במקרא בא חיריק גם בשמות גַּלְגִּלָּיו מן גַּלְגַּל, מוֹרִגִּים מן מוֹרַג, וכן סַנְסִנָּיו.

.

כלל ב – השתנות תנועה שלפניה שווא נע

כאשר תנועה משתנה לשווא בנטייה, ולפניה שווא נע (או חטף) – תנועה באה במקום השווא הנע (או החטף). למשל: דְּבָרִים דִּבְרֵי־, נְדָבָה נִדְבַת־, עֲנָפִים עַנְפֵי־, נֶאֱמָנִים נֶאֶמְנֵי־, מַעֲשֵׂר מַעַשְׂרוֹת, חֲשֵׁכָה חֶשְׁכַת־.

.

כלל ג – הסגול בצורות נקבה מלעיליות

שמות שצורתם כשל השמות המנויים בכלל ב, והם צורות נקבה של משקלים זכָריים, נטייתם ביחיד כנטיית השמות בכלל ב, ובריבוי כשל השמות הזכָריים. למשל: דּוֹבֶרֶת דּוֹבַרְתָּם אבל דּוֹבְרוֹת (על פי דּוֹבֵר דּוֹבְרִים), זַמֶּרֶת זַמַּרְתֵּנוּ אבל זַמָּרוֹת זַמָּרוֹתֵינוּ, מַגֶּדֶת אבל מַגִּידוֹת, מַמְזֶרֶת אבל מַמְזֵרוֹת, צַדֶּקֶת אבל צַדִּיקוֹת (על פי צַדִּיק צַדִּיקִים).

נטיית היחיד של השם מֵינֶקֶת – מֵינִקְתּוֹ מֵינִקְתָּהּ.

.

כלל ג – פתח המשתנה לקמץ קיים

בשמות הבאים הפתח בהברתם האחרונה (או היחידה) משתנה לקמץ קיים:

1. בנטיית שמות שרי"ש בסופם, בא קמץ לתשלום דגש[1] בהברה פתוחה.[2] למשל: בַּר[3] בָּרִים בָּרֵי־, הַר הָרִי הָרְךָ הָרִים הָרֵי־, פַּר פָּרִים, צַר צָרָהּ צָרֶיהָ, שַׂר שָׂרֵיהֶם, מֶלְצַר מֶלְצָרִים, סוּגַר סוּגָרוֹ, פַּרְפַּר פַּרְפָּרִים פַּרְפָּרֵיכֶם, סְמָדַר סִמְדַר־ סִמְדָרִים סִמְדָרֵי־, צְרָצַר צִרְצָרִים צִרְצָרֵי־. בדרך זו נוטה גם שם התואר רַע: רָעָה רָעִים רָעֵי־.

הערה: אחרי ה' הידיעה ינוקדו השמות הַר, עַם, פַּר בקמץ: הָהָר, הָעָם, הַפָּר. המילה חַג תנוקד בפתח גם אחרי ה' הידיעה: הַחַג.[4]

2. בשמות המסתיימים ב־ַי־ַאי, ואינם מגזרת הכפולים, הפתח משתנה בנטייה לקמץ קיים.[5] למשל: זַכַּאי זַכָּאִים זַכָּאֵי־, חַשְׁמַלַּאי חַשְׁמַלָּאִים, כִּילַי כִּילָיִים, לְוַאי לְוָאוֹ לְוָאִים לְוָיוֹ לְוָיִים, תְּנַאי תְּנָאוֹ תְּנָאֵיכֶם.

אבל מן הכפולים: דַּי דַּיּוֹ דַּיְּכֶם, חַיִּים חַיַּי חַיֵּיכֶם, שַׁי שַׁיּוֹ; בנסמך היחיד: דֵּי־, חֵי־/חַי־, שַׁי־.

[1] ראו קמץ הבא לתשלום דגש.
[2] בצורות יחיד לפני הכינויים ־כֶם, ־כֶן בא פתח, כגון הַרְכֶם, פַּרְפַּרְכֶן (לפי הכלל: קמץ משתנה לפתח בצורת הנסמך ולפני כינויי הנוכחים).
[3] במשמעות נקי, תבואה, שדה, חוץ, אך לא במשמעות בן (במקרא בְּרִי [=בְּנִי, משלי לא, ב]); על השימוש בימינו ראו בר במשמעות בן.
[4] במקרא הֶחָג.
[5] אין הדברים אמורים בצורת הנסמך ביחיד, כגון חַשְמַלַּאי־(רכב). על נטיית הרבים ראו גם קמץ לפני ־אֵי, ־יֵי.

 

.

כלל ד – הסגול בשמות מלעיליים בעלי שלוש הברות ללא הסופית תי"ו

שמות שצורתם זכָרית, והם בני שלוש הברות ששתי האחרונות בהן מנוקדות בסגולים, בא כנגד הסגול הראשון פתח וכנגד הסגול השני שווא הן בנטיית היחיד הן בצורת הרבים ובנטייתה.
למשל: פִּילֶגֶשׁ פִּילַגְשׁוֹ פִּילַגְשִׁים, רַכֶּבֶל רַכַּבְלִים רַכַּבְלֵי־, יוֹעֶזֶר יוֹעַזְרִים, וכן דּוּ־קֶרֶן דּוּ־קַרְנִים.

.

כלל ד – שמות הגזורים משם פרטי המסתיים בפתח

1. שמות פרטיים המסתיימים בפתח ובתי"ו – שם הייחוס הנגזר מהם מנוקד בקמץ והתי"ו בו רפה. למשל: אֵילַת, אֵילָתִי, צְפַת, צְפָתִי, צָרְפַת צָרְפָתִי צָרְפָתִית.

2. השמות אשכנזיספרדי (הנגזרים משמות המסתיימים בפתח: אַשְׁכְּנַז, סְפָרַד) מנוקדים או בפתח ובדגש (לפי כלל א) או בקמץ: אַשְׁכְּנַזִּי או אַשְׁכְּנָזִי, סְפָרַדִּי או סְפָרָדִי.

.

2.2.2 שמות בסיומת הזוגי

דרך המלך לגזירת צורות הזוגי היא מצורות היחיד, כגון רַגְלַיִם, שְׂפָתַיִם, אַמָּתַיִם, נְקֻדָּתַיִם ועוד. עם זאת בעברית לתולדותיה מוכרות צורות זוגי שבבסיסן עומדת צורת ריבוי, כגון דְּלָתַיִם, לְחָיַיִם, טְפָחַיִם[1], לוּחוֹתַיִם, חוֹמוֹתַיִם. צורות על דרך זו מותרות, וחלקן אף אין נוהגת כנגדן צורה אחרת.

הכלל שוּנה. החלטות קודמות התקבלו בישיבות רנג, רעא.
[1] במשנה בכתב יד קאופמן טִיפְחַיִים.

 

.

כלל ה – סגול בהברה מלרעית

בריבוי ובנטייה של שמות מלרעיים בעלי סגול בהברתם האחרונה בא כנגד הסגול חיריק ואחריו דגש: אֱמֶת אֲמִתּוֹ (של דבר), בַּרְזֶל בַּרְזִלּוֹ, גַּרְזֶן גַּרְזִנּוֹ גַּרְזִנִּים, כַּרְמֶל כַּרְמִלּוֹ [1], עֲרָפֶל עַרְפֶל־ עַרְפִלִּים עַרְפִלֵּי־.

[1] וגם בשווא, כגון כַּרְמְלִי.

.

כלל ה – דין הפתח בשמות מלרעיים שסופם ־ַע

בשמות שבסופם ־ַע וטעמם מלרע הפתח משתנה בנטייה לקמץ (והקמץ משתנה לשווא בריחוק מן הטעם). למשל: אֶמְצַע אֶמְצָעוֹ אֶמְצְעֵיכֶם [1], אֶצְבַּע אֶצְבָּעוֹת אֶצְבְּעוֹתָיו, כּוֹבַע כּוֹבָעִים כּוֹבְעֵי־, קַרְקַע קַרְקָעוֹת קַרְקְעוֹת־.

[1] אבל מן אֶמְצָעִי – אֶמְצָעֵיכֶם; ראו קמץ לפני סיומות.

.

כלל ו – שמות המסתיימים ב־ֶה

שמות מלרעיים המסתיימים ב־ֶה – נסמכָם בצירי, והם נוטים בצורת היחיד בשתי דרכים כמודגם להלן.
דוגמאות:
מוֹרֶה, מוֹרֵה־, מוֹרִי, מוֹרְךָ וגם מוֹרֶךָ, מוֹרוֹ וגם מוֹרֵהוּ, מוֹרָהּ וגם מוֹרֶהָ, מוֹרֵנוּ, מוֹרְכֶם־ן וגם מוֹרֵכֶם־ן, מוֹרָם־ן, וגם מוֹרֵהֶם־ן;
מַעֲשֶׂה, מַעֲשֵׂה־, מַעֲשִׂי, מַעַשְׂךָ וגם מַעֲשֶׂךָ, מַעֲשׂוֹ וגם מַעֲשֵׂהוּ, מַעֲשָׂהּ וגם מַעֲשֶׂהָ, מַעֲשֵׂנוּ, מַעַשְׂכֶם־ן וגם מַעֲשֵׂכֶם־ן, מַעֲשָׂם־ן וגם מַעֲשֵׂהֶם־ן;
שָׂדֶה, שְׂדֵה־, שָׂדִי, שָׂדְךָ וגם שָׂדֶךָ, שָׂדוֹ וגם שָׂדֵהוּ, שָׂדָהּ וגם שָׂדֶהָ, שָׂדֵנוּ, שַׂדְכֶם־ן וגם שְׂדֵכֶם־ן, שָׂדָם־ן וגם שְׂדֵהֶם־ן.

הערות

  1. בשם המספר שמונֶה בא סגול גם במעמד נסמך, כגון שְׁמוֹנֶה עשרה, שְׁמוֹנֶה מאות, שְׁמוֹנֶה המחברות.[1]
  2. מן השם שֶׂה נמצאות במקרא צורות אלו: שֶׂה שֵׂה־ שֵׂיוֹ שְׂיֵהוּ. צורת הרבים: שֵׂיִים שֵׂיוֹת.
  3. השם פֶּה נוטה כך: פִּי־(האדם), פִּי, פִּיךָ, פִּיךְ, פִּיו או פִּיהוּ, פִּיהָ, פִּינוּ, פִּיכֶם־ן, פִּיהֶם־ן; פִּיּוֹת, פִּיּוֹתַי וכו' (במקרא גם פֵּיוֹת, פִּיפִיּוֹת).
  4. צורת הרבים של טָלֶה – טְלָאִים או טְלָיִים.
  5. צורת הרבים של קָצֶה – קְצָווֹת. בנסמך קְצוֹת־ או קַצְוֵי־ וגם קַצְווֹת־. בנטייה קְצוֹתַי קְצוֹתֵיכֶם וגם קַצְווֹתַי קַצְווֹתֵיכֶם (במקרא גם קְצֵיהֶם).
    הצורות בסיומות ־וֹת עשויות לשמש גם בנקבה, כגון "מארבע קצוֹת השמים".[2]

[1] ראו עוד צורות הנסמך של שמות המספר מ-1 עד 10.
[2] צורת היחיד הנקבית קָצָה באה במקרא.

.

כלל ו – נטיית השמות אַחֵר, גַּיְא

1. הפתח בשם אַחֵר (ואַחֶרֶת) משתנה לחטף פתח בצורות הרבים: אֲחֵרִים אֲחֵרוֹת.

2. בנטיית השם גַּיְא בא צירי והוא נכתב מלא תמיד. למשל: גֵּיא־ גֵּיאָיוֹת גֵּיאֲיוֹת־(הארץ) גֵּיאֲיוֹתֶיךָ.

במקרא גֵּאָיוֹת גֵּיאוֹתֶיךָ, וכן נמצאות צורות המשנֶה (של הנפרד) גֶּיא גֵּיא.

.

ז. נטיית שמות מספר בנקבה

שמות המספר המונים בלשון נקבה – שלוש, ארבע, חמש וכדומה – באה בהם תי"ו כאשר חבור להם כינוי. למשל: שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אַרְבַּעְתְּכֶן, חֲמִשְׁתָּן וכיו"ב.

.

כלל א – דין הקמץ בצורת הנסמך ולפני כינויי הנוכחים

כל קמץ הבא בשם הנפרד בהברה מוטעמת שהיא ההברה האחרונה, משתנה לפתח בנסמך היחיד ולפני כינויי הנוכחים ־כֶם,־כֶן. למשל: דָּבָר דְּבַר־ דְּבַרְכֶם, מַלְכָּה מַלְכַּת־ מַלְכַּתְכֶם, סוֹלְלָה סוֹלְלַת־(תותחים)[1], רָץ רַץ־ רַצְכֶם, כְּתָב כְּתַב־ כְּתַבְכֶם, תְּשׂוּמָה תְּשׂוּמַת־(לב,[2] ליבו).
יוצאים מכלל זה השמות המסתיימים ב־ָא, שהקמץ בהם מתקיים בנסמך היחיד. למשל: מוֹצָא מוֹצָא־, תָּא תָּא־ (אבל מוֹצַאֲכֶם, תַּאֲכֶם).

הערות

  1. כלל זה כוחו יפה גם בשמות שהקמץ בהברתם האחרונה מתקיים בנטייה, כגון השמות במשקל פַּעָל: דַּיָּן דַּיַּן־ דַּיַּנְכֶם. ואולם אין הדברים אמורים בשמות בסיומת ־ָה הנוטים על דרך הסגוליים. [3]
  2. גם שמות שבמקרא בא בהם קמץ בצורת הנסמך, כגון שְׁאָר, שְׁאָט, מִקְצָת – הקמץ בהם משתנה לפתח: שְׁאַר־, שְׁאַט־, מִקְצַת־; הוא הדין בשם מָנָה: מְנַת־, על מְנַת.
  3. צורת הנסמך של לָבָן היא לְבַן־ וגם לְבֶן־.
  4. צורת הנסמך של חָלָב היא חֲלַב־ לצד חֲלֵב־.

[1] וראו עוד משקל פּוֹעֵל, מְפַעֵל, מִתְפַּעֵל.
[2] וגם תְּשׂוּמֶת לב על פי "תְּשׂוּמֶת יד" שבמקרא – בנסיגת הטעם לפני הברה מוטעמת (שבסומך).
[3] ראו כלל ט – משקל פְּעָלָה, סעיף 3; כלל יז – משקל מִפְעָלָה, משקל תִּפְעָלָה.

.

כלל א – הצירי המלא

הצירי המלא מתקיים תמיד. למשל: חֵיק חֵיקְכֶם, מֵיתָר מֵיתָרִים מֵיתְרֵיהֶם, רֵיחַ רֵיחוֹת רֵיחוֹתֵיכֶם.

תנו דעתכם: צירי מלא בא כאשר היו"ד היא מן השורש. למשל: אֵיד, אֵימָה, אֵיפָה, אֵיתָן, בֵּיצָה, חֵיק, מֵידָע, מֵיטָב, מֵימָן, מֵינֶקֶת, מֵישָׁרִים, סֵיפָה, צֵידָה, רֵיק, שֵׁינָן, תֵּימָן, וכן מְהֵימָן, מֵימְרָה, מֵירְכָה, רֵישָׁה.

כן בא צירי מלא בשמות אחרים ובהם: אֵיבָר, הֵיכָל, זְעֵיר, כֵּילַף, עֵירֹם, פֵּיגָם, פְּסֵיפָס, צֵירֵי, קֵיסָם, שֵׁיזָף.

בשמות האלה הצירי הוא צירי חסר: לֵצָן, לֵצָנוּת.

.

כלל א – החולם המלא

חולם מלא מתקיים בנטייה. למשל: אָרוֹן[1] אֲרוֹנוֹתֵיכֶן, גִּבְעוֹל גִּבְעוֹלֵי־, חוֹל חוֹלוֹת־, חוֹף חוֹפֵי־, כּוֹבַע כּוֹבָעִי, מָעוֹף מְעוֹף־ מְעוֹפוֹ, חַרְטוֹם [חוטם] חַרְטוֹמִים [2], תַּרְנְגוֹל תַּרְנְגוֹלֵיהֶם.

הערות

  1. תנו דעתכם: גם השמות האלה מנוקדים בחולם מלא: כּוֹחַ, מוֹחַ, אָנוֹכִי (הן כינוי הגוף הן שם התואר), אֱלוֹהִים[3], הֲדוֹם, כּוֹהֵן[4], מְאוֹד, אוֹרְחָה, דּוֹבְרָה, חוֹזֶה, בְּכוֹרָה, לְבוֹנָה, רַפְסוֹדָה, אֶפְרוֹחַ, אַרְמוֹן[5], אֶשְׁכּוֹל[6], חַרְגּוֹל, יַהֲלוֹם, כַּדְכּוֹד, מִשְׁלוֹחַ, נִיחוֹחַ, פַּרְעוֹשׁ, פִּתְאוֹם, צִפּוֹר[7], קָדְקוֹד[8], שָׁלוֹשׁ, שְׁלוֹשָׁה[9].
    כן מנוקדים בחולם מלא אֶתְרוֹג (ברבים אֶתְרוֹגִים), חָסוֹן (בנטייה חֲסוֹנָה וכיו"ב).
  2. לשמות אחדים בחולם מלא יש צורות נקבה על דרך הסגוליים, כגון תִּינוֹק תִּינֹקֶת, תַּרְנְגוֹל תַּרְנְגֹלֶת, וכן צִפּוֹר צִפֹּרֶת. נטייתן של צורות נקבה אלו היא על דרך כלל ו – חולם בשמות הדומים לסגוליים.
  3. שמות המסתיימים בהברה פתוחה שניקודה חולם, ריבויָם ־אִים. למשל: אַקּוֹ אַקּוֹאִים, תְּאוֹ תְּאוֹאִים (גם תּוֹא תּוֹאִים), פְלָמִינְגּוֹ פְלָמִינְגּוֹאִים, בְּלוֹ בְּלוֹאִים. השמות דְּיוֹ ורִבּוֹא ריבויָם דְּיוֹאוֹת, רִבּוֹאוֹת.
  4. צורת הרבים של שׁוֹר היא שְׁוָרִים; צורת הרבים של יוֹם היא יָמִים.
  5. בנטיית השמות מָגוֹר (פחד), מָנוֹס, מָתוֹק החולם משתנה לשורוק. למשל: מְגוּרְךָ, מְנוּסִי, מְתוּקָה.
  6. השם גבוה נוטה בשתי דרכים: גָּבוֹהַּ גְּבוֹהַּ־ גְּבוֹהֵי־, וגם גָּבֹהַּ גְּבַהּ־ גִּבְהֵי־.

הערה: שמות אחדים בעלי חולם מלא באים במקרא בקמץ (קטן) כשהם מוקפים, למשל: גְּדָל־כֹּחַ, טְהָר־לֵב. ראו עוד כלל ג – חולם חסר בצורת הנסמךהערה.

[1] במקרא אֲרוֹן, הָאָרוֹן.
[2] לעומת חַרְטֹם במשמע 'קוסם' (ראו כלל ב – חולם חסר בשמות מלרעיים). החולם המלא בא גם בשמות נגזרים, כגון חַרְטוֹמִי, חַרְטוֹמָן (בעל חיים).
[3] הכתיב אֱלֹהִים (בחולם חסר כמצוי במקרא) נוהג בשם הקודש.
[4] הכתיב כֹּהֵן (בחולם חסר) נוהג בשם פרטי.
[5] ברבים אַרְמוֹנוֹת. במקרא אַרְמְנוֹת.
[6] אֶשְׁכּוֹל ריבויו בנפרד ובנסמך אֶשְׁכּוֹלוֹת; במקרא אַשְׁכֹּלוֹת אַשְׁכְּלוֹת־.
[7] צורת הריבוי של צִפּוֹר היא צִפּוֹרִים, וגם צִפֳּרִים כבמקרא.
[8] במקרא קָדְקֹד, קָדְקֳדֶךָ, קָדְקֳדוֹ.
[9] ובנטייה על דרך הסגוליים: שְׁלֹשֶׁת־ שְׁלָשְׁתָּם שְׁלָשְׁתָּן.

.

כלל ב – הצירי בצורת הנסמך

שמות המסתיימים בצירי – בין שהוא מתקיים בנטייה ובין שהוא משתנה לשווא או לתנועה אחרת – מנוקדים בצירי גם בצורת הנסמך. למשל: לֵב־, שֵׁם־, חֲבֵר־, הֶבְדֵּל־.

הערות

  1. השם בֵּן מנוקד בנסמך בסגול: בֶּן־.
  2. במקרא באה צורת הנסמך גם בחיריק, כגון בִּן־נון, בִּן הכות.
    מילים רבות ובעיקר מילים בנות הברה אחת המנוקדות בצירי (להוציא בֵּן), ניקודן במקרא תלוי בהקפה: כאשר המילה מנוגנת בטעם לעצמה היא מנוקדת בצירי, ואילו כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה, היא מנוקדת בסגול. למשל: ולֶב־אָיִן (משלי יז, טז) לעומת לֵב פַּרְעֹה (שמות ז, יד), וכן כַּאֲבֶל־אֵם (תהלים לה, יד).[1]
  3. בכמה שמות המסתיימים בצירי – הצירי משתנה בצורת הנסמך לפתח או צורת הנסמך היא על דרך משקל אחר.[2]
.

כלל ב – חולם חסר בשמות מלרעיים

1. חולם חסר הבא בשמות מלרעיים בהברה האחרונה (או היחידה), משתנה בנטייה לקיבוץ, ודגש בא באות שלאחריו.
למשל: דֹּב דֻּבִּים, חֹב חֻבּוֹ, חֹל חֻלִּין, חֹק חֻקִּים, לְאֹם לְאֻמִּים, אָדֹם אֲדֻמִּים, כָּחֹל כְּחֻלָּה, אָרֹךְ אֲרֻכִּים [1], חָשֹׁךְ חֲשֻׁכִּים, עָמֹק עֲמֻקִּים, עָנֹג עֲנֻגָּה, עָקֹם עֲקֻמִּים, עָרֹם עֲרֻמִּים, עֵירֹם עֵירֻמִּים, רָטֹב רְטֻבִּים, אַלְגֹּם אַלְגֻּמִּים, אַלְמֹג אַלְמֻגָּיו, חַרְטֹם [קוסם] חַרְטֻמֵּי־.

כאשר לא יכול לבוא דגש באות שאחרי החולם החסר (באותיות אהחע"ר) – החולם החסר מתקיים בנטייה (כתשלום דגש). למשל: חֹר חֹרֵי־, לֹעַ לֹעִי, אָפֹר אֲפֹרָה, צָחֹר צְחֹרִים, שָׁחֹר שְׁחֹרָה.

הערות

  1. תנו דעתכם שהשמות אָרֹךְ, חָשֹׁךְ, עָקֹם, רָטֹב יש להם מקבילות במשקל פָּעוּל: אָרוּךְ אֲרוּכִים, חָשׁוּךְ חֲשׁוּכִים, עָקוּם עֲקוּמִים, רָטוּב רְטוּבִים.
  2. בנטייתם של שמות אחדים נוהג הקמץ הקטן בצד הקיבוץ (שהוא עיקר), למשל: עָזְּךָ עָזִּי.[2]
  3. בשם שֻׁמְשֹׁם[3] החולם החסר משתנה בנטייה לשווא, כגון שֻׁמְשְׁמִין.

[1] צורת הנסמך של אָרֹךְ היא אֲרֹךְ־. במקרא אֶרֶךְ־.
[2] וראו כלל ד – משקל פֹּעֶל, הערה 2.
[3] בספרות חז"ל יש עדויות לניקוד השם בצירי: שמשֵׁם.

.

כלל ב – קמץ המשתנה לשווא (הכלל הרגיל)

ברגיל קמץ הבא בַּשם הנפרד בהברה מוטעמת או בהברה הסמוכה לטעם, משתנה לשווא (או לחטף פתח) בתנאים האלה:
(א) בצורת הנסמך – אם הברת הקמץ נמצאת סמוכה להברה האחרונה. למשל: נָדִיב נְדִיב־, עָנָף עֲנַף־, (דָּג) דָּגִים דְּגֵי־, יָד יְדֵי־ יְדוֹת־, מֻסְכָּמָה מֻסְכְּמַת־, נִפְלָאוֹת נִפְלְאוֹת־.
(ב) בשאר צורות הנטייה – אם הברת הקמץ נמצאת לפחות שנייה למוטעמת. למשל: נָדִיב נְדִיבִי נְדִיבִים נְדִיבֵי־, עָנָף עֲנָפִים, לָהִיט לְהִיטִים, דָּג דְּגֵיהֶם, יָד יְדֵיכֶם יְדוֹתַי יְדוֹתֵיכֶם, מֻסְכָּמָה מֻסְכְּמוֹתֵיהֶם, גִּמְלָה גִּמְלְאוֹתֵיכֶם [1], נִפְלָאוֹת נִפְלְאוֹתֵיכֶם.

ראו עוד על השתנות תנועה שלפניה שווא נע.

[1] בשמות שסיומם ברבים ־ָאוֹת מצויות שתי דרכי נטייה, כגון גִּמְלָאוֹת – גִּמְלְאוֹת־ גִּמְלְאוֹתָיו, וגם גִּמְלוֹת־ גִּמְלוֹתֶיהָ. ראו כלל ג – קמץ שלפניו שני שוואים; צורת הרבים של פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה.

.

אַלְמָוֶת בנטייה

א. השם אַלְמָוֶת אינו משתנה בצירופים כגון אַלְמָוֶת הַכֶּסֶף (שם מין מצמחי ארץ ישראל).

.

אִמָּהוֹת בנטייה

ב. נטיית השם אִמָּהוֹת: אִמּוֹת־ אִמּוֹתֵיכֶם, וגם אִמְּהוֹת־ אִמְּהוֹתֵיכֶם.

.

בַּר במשמעות בן

ד. בַּר במשמעות בֵּן משמש בימינו בצירופי סמיכות. בנקבה בַּת־(סמכא), ברבים בְּנֵי־(מצווה) בְּנוֹת־(מזל).

ההחלטה נכללה בכללי נטיית השם: הפתח.

.

נָשִׁים בנסמך

ו. צורת הנסמך של נָשִׁים היא נְשֵׁי־ וגם נְשׁוֹת־ (ובנטייה נְשֵׁיהֶם וגם נְשׁוֹתֵיהֶם).

.

כלל ג – צירי הבא לתשלום דגש

הצירי הבא לתשלום דגש (תמורת חיריק) מתקיים. למשל: גֵּרוּשׁ גֵּרוּשָׁם גֵּרוּשִׁין, שֵׁרוּת שֵׁרוּתֵי־, תֵּאוּר תֵּאוּרָיו תֵּאוּרֵיהֶם, קֵרֵחַ קֵרְחֵי־.

בכלל זה נכנסים גם השמות גֵּאֶה, דֵּהֶה, זֵהֶה, כֵּהֶה, לֵאֶה, קֵהֶה (המתאימים למשקל פִּעֵל).

הצירי מתקיים תמיד גם בשמות מֵחוֹשׁ מֵחוֹשֵׁי־(ראשׁ), מֵרוֹץ מֵרוֹצֵי־(סוּסִים). כן הצירי מתקיים בצורות מֵרֵעֵהוּ מֵרֵעֲךָ וכדומה.

ראו גם כלל כא – שמות במשקל פִּעָלוֹן בעלי ע' הפועל א"ר.

.

כלל ג – חולם חסר בצורת הנסמך

חולם חסר הבא בהברה האחרונה מתקיים בצורת הנסמך. למשל: חֹם־, חֹק־, לְאֹם־, חַרְטֹם־; בֹּר־(כַּפּיך; חולם חסר הבא לתשלום דגש).[1]

אבל המילה כֹּל מנוקדת בקמץ קטן כשהיא דבוקה לאחריה (ובַכּתיב המלא: כל), ובחולם חסר כשהיא עומדת לעצמה (ובכתיב המלא: כול). למשל: כָּל חברי הארגון, בְּכָל שעה, לְכָל דורש, כָּל שרוח הבריות נוחה הימנו; לעומת הַכֹּל יודעים, מסַפר יודע כֹּל.

הערה: מילים רבות, בעיקר מילים בנות הברה אחת, ניקודן במקרא תלוי בהקפה: כאשר המילה מנוגנת בטעם לעצמה היא מנוקדת בחולם, ואילו כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה, היא מנוקדת בקמץ (קטן). למשל: כֹּל צִפּוֹר כָּל־כָּנָף (בראשית ז, יד); וְחֹק הַשֶּׁמֶן (יחזקאל מה, יד), חָק־נָתַן (תהלים קמח, ו); בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים (תהלים כז, ב), בִּקְרָב־אִישׁ (שמואל ב טו, ה).

.

כלל ג – קמץ שלפניו שני שוואים

קמץ שלפניו שני שוואים מתקיים בנטייה. למשל: שַׁלְשְׁלָאוֹת שַׁלְשְׁלָאוֹתֵיהֶם, מִשְׁפְּטָן מִשְׁפְּטָנֵי־, לִוְיְתָנִים לִוְיְתָנֵיהֶם, דֻּבְדְּבָן דֻּבְדְּבָנֵיכֶם.

.

כלל ד – הצירי בשמות בני הברה אחת (שאינם נדגשים בנטייה)

בשמות בני הברה אחת[1] שאינם נדגשים בנטייה, הצירי מתקיים תמיד. למשל: אֵד אֵדֵי־, אֵל אֵלִי אֵלֵי־, גֵּו גֵּוָם גֵּוֵיכֶם, זֵד זֵדֵי־(עולם), כֵּן כֵּנִים, כֵּף כֵּפֵי־(החופים), מֵת מֵתֵי־(מדבר), נֵר נֵרוֹתֵיהֶם, סֵט סֵטֵי־(הדרך הישרה), עֵט עֵטְךָ עֵטֵיהֶם, רֵעַ רֵעֵיהֶם, וכן השם רֵחַיִם: רֵחָיו רֵחֵיהֶם.

יוצאים מכלל זה: עֵץ, שהצירי בו משתנה לשווא כשאינו סמוך לטעם, כגון עֲצֵי־ עֲצֵיכֶם עֲצֵיהֶם (לעומת עֵצִי עֵצְךָ עֵצְכֶם עֵצִים, הנוהגים לפי הכלל); בֵּן[2], שֵׁם, שהצירי בהם משתנה לשווא בנטייה – כגון בְּנִי בְּנָם, שְׁמִי שְׁמָם שְׁמוֹת־[3] שְׁמוֹתֵיהֶם; לפני שווא בא בשני שמות אלו חיריק, כגון בִּנְךָ בִּנְכֶם, שִׁמְךָ שִׁמְכֶם.

[1] המונח 'שם בן הברה אחת' מכוּון לשמות מעין אֵל, עֵט, ולא לשמות שהם "יתד", כגון בְּאֵר.
[2] צורת הרבים של בֵּן: בָּנִים בְּנֵי־. צורת הנסמך: בֶּן־ (וראו כלל ב – צירי בצורת הנסמך).
[3] אבל בנפרד שֵׁמוֹת.

.

כלל ד – משקל פֹּעֶל

בנטיית היחיד של השמות הסגוליים בא קמץ קטן כנגד החולם החסר וע' הפועל בשווא (ע' הפועל גרונית – בחטף קמץ ולפני שווא בקמץ קטן). למשל: אֹזֶן אָזְנֵךְ, כֹּתֶל כָּתְלִי, קֹדֶשׁ קָדְשׁוֹ; זֹהַר זָהֳרֵנוּ זָהָרְכֶם, פֹּעַל פָּעֳלִי פָּעָלְךָ, תֹּאַר תָּאֳרֵךְ תָּאָרְךָ.
צורת הרבים של שמות אלו היא במשקל פְּעָלִים. בצורות הנסמך ובצורות בעלות כינויי הנוכחים והנסתרים הקמץ בע' הפועל משתנה לשווא ובא קמץ קטן בפ' הפועל. במקרים אלו כשע' הפועל גרונית בא בה חטף קמץ. למשל: כְּתָלִים כְּתָלֶיהָ כָּתְלֵי־ כָּתְלֵיכֶם, קְבָצִים קְבָצָיו קָבְצֵי־, רְבָעִים רָבְעֵי־(העיר), נְהָלִים נְהָלֵינוּ נָהֳלֵי־ נָהֳלֵיהֶם, חֳדָשִׁים חֳדָשַׁיִךְ חָדְשֵׁי־.
במקרים אחדים צורת הרבים היא פְּעָלוֹת ונטייתה בקמץ קטן ובשווא, כגון גְּרָנוֹת גָּרְנוֹת־ גָּרְנוֹתַי.

הערות

  1. תנו דעתכם: את הקמץ בפ' הפועל הוגים o גם בצורות הנוטות של שמות שע' הפועל שלהם גרונית, כגון פָּעֳלִי פָּעֳלָם פָּעָלְכֶם פָּעֳלֵי־ פָּעֳלֵיכֶם.
    במסורת הספרדית נהגה קמץ זה a, כדין קמץ בהברה פתוחה.
    במקרא מצויות גם הצורות תֹּאֲרוֹ, פֹּעֲלוֹ.
  2. בנטייתם של שמות אחדים ממשקל פֹּעֶל וההולכים אחריו נוהג הקיבוץ בצד הקמץ הקטן (שהוא עיקר), למשל: חֻמְצוֹ, עֻקְצוֹ, קֻמְצוֹ, מַשְׂכֻּרְתּוֹ, מַתְכֻּנְתּוֹ, מַרְכֻּלְתִּי, חֻמְרֵי־(בית הלל).[1]
  3. שמות אחדים במשקל פֹּעֶל נוטים בחיריק (לעיתים לצד נטייה בקמץ קטן): אֹמֶר אִמְרֵי־(שפר), נֹכַח נִכְחוֹ, שֹׁקֶת שִׁקְתוֹת־; מן העברית החדשה: עֹמֶק עִמְקֵי־(ליבו), רֹשֶׁם רִשְׁמֵי־(מסע).
    במקרא גם: בֹּסֶר בִּסְרוֹ, חֹזֶק חִזְקִי לצד חָזְקֵנוּ, חֹצֶן חִצְנוֹ לצד חָצְנִי.
  4. צורת הרבים של אֹהֶל היא אֹהָלִים וגם אֳהָלִים.
  5. צורת הרבים של קֹדֶשׁ ושל שֹׁרֶשׁ היא קֳדָשִׁים וגם קָדָשִׁים, שֳׁרָשִׁים וגם שָׁרָשִׁים. המילים קָדָשִׁים ושָׁרָשִׁים נהגות בקמץ קטן בפ' הפועל.
    במסורת הספרדית נהגים שמות אלו בקמץ גדול.
  6. צורת הרבים של בֹּהֶן – בְּהוֹנוֹת, ושל נֹגַהּ – נְגוֹהוֹת.
  7. צורת היחיד בֹּטֶן – מן בָּטְנִים – מותרת (לצד בָּטְנָה בָּטְנֶה שבמילונים ובספרות, בעיקר במשמעות "פיסטוק").
.

כלל ד – קמץ שלפני ההברה הסמוכה לטעם

קמץ המתקיים בצורת הנפרד לפני ההברה הסמוכה לטעם מתקיים גם בנטייה. למשל: בָּבוּאָה בָּבוּאַת־, מָסוֹרָה מָסוֹרוֹתֵיהֶם.

.

כלל ה – משקל פְּעֵל

במשקל פְּעֵל הצירי מתקיים. למשל: בְּאֵר בְּאֵרִי בְּאֵרְךָ בְּאֵרְכֶם בְּאֵרוֹת־ [1], זְאֵב זְאֵבֵי־, יְלֵל יְלֵלֶיהָ, כְּאֵב כְּאֵבֵי־, פְּאֵר פְּאֵרִים פְּאֵרֵי־(ראש) [1], רְאֵם רְאֵמֵי־, רְתֵת רְתֵתֵי־(אימה), שְׁאֵר שְׁאֵרֵיהֶם.

[1] במקרא גם בֶּאֱרוֹת־(חֵמר), פַּאֲרֵי־(המגבעות).

.

כלל ה – משקל פֹּעִי

1. שמות סגוליים משורשי ל"י, כגון חֹלִי, יֹפִי, עֹבִי, עֹנִי, קֹשִׁי, באים בחולם חסר בנפרד ובנסמך.
לצד הצורות בחולם חסר מתקיימות בנסמך גם צורות בשווא (ובפ' הפועל גרונית בחטף קמץ). למשל: יֹפִי יֹפִי־ (וגם יְפִי־), עֹבִי עֹבִי־(הקורה; וגם עֳבִי־), חֹרִי־(אף; וגם חֳרִי־).

הערה: במקרא הצורות בחולם באות בדרך כלל בהפסק ראשי, כגון חֹלִי (דברים ז, טו), עֹנִי (דברים טז, ג) [אבל צֹרִי (יחזקאל כז, יז) בהפסק משני]. הצורות בשווא (או בחטף קמץ) באות בהפסק משני או בהקשר, כגון צורות הנפרד אֳנִי (מלכים א ט, כו), דֳּמִי (ישעיהו סב, ו), חֳלִי (דברים כח, סא), עֳנִי (תהלים קז, י), צֳרִי (בראשית מג, יא), וּצְרִי (בראשית לז, כה); צורת הנסמך בִּדְמִי יָמַי (ישעיהו לח, י).

2. בנטיית היחיד החולם מתחלף בקמץ קטן כדין. למשל: יָפְיוֹ, עָנְיוֹ.

3. ברבים – פ' הפועל מנוקדת בשווא וע' הפועל בקמץ בכל הנטייה. למשל: קְשָׁיִים קְשָׁיֵי־ קְשָׁיֵיכֶם.[1]

.

כלל ה – קמץ הבא לתשלום דגש

הקמץ מתקיים בכל מקום שהוא בא לתשלום דגש. למשל: חָרָט חָרַט־ חָרָטִים, חָרָשׁ חָרַשׁ־ חָרָשִׁים חָרָשֵׁי־ (משקל פַּעָל); עָרִיץ עָרִיצִים עָרִיצֵי־, שָׂרִיג שָׂרִיגִים, רָהִיט רָהִיטִים, סָרִיס[1] סָרִיסִים, פָּרִיץ[1] פָּרִיצִים (משקל פַּעִיל); חָרוּב חָרוּבִים, חָרוּץ חָרוּצָה חָרוּצִים (משקל פַּעוּל); (שַׂר) שָׂרִים שָׂרֵי־ שָׂרֵיכֶם, שָׂרָה שָׂרוֹת שָׂרוֹת־ שָׂרוֹתֵיהֶן, (צַר) צָרִים צָרֵי־ צָרֵיכֶם, צָרָה צָרַת־ צָרוֹתֶיהָ; פָּרֹכֶת פָּרוֹכוֹת.

[1] מן סָרִיס, פָּרִיץ יש במקרא צורות על משקל פָּעִיל (הלא דגוש), כגון סְרִיס המלך, סְרִיסֵי פרעה, פְּרִיץ חַיּוֹת.