נושא: הגייה

סוגיות בעברית

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו מְסַכֵּם, מְעַכֵּל). אך בשם העצם כּוֹכָב המצב הפוך: הכ' הראשונה…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

ויהי מה

הביטוי 'וִיהִי מָה' פירושו 'בכל מקרה', 'יקרה מה שיקרה' – למשל: "נישאר כאן ויהי מה". מקור הביטוי בתנ"ך. לאחר הריגת אבשלום ביקש אחימעץ בן צדוק לבשר למלך דוד על דיכוי המרד. יואב שר הצבא לא רצה שאחימעץ יהיה האיש שמפיו ישמע המלך על מות בנו,…
המשך קריאה נעימה >>

אמצו מילה

שׁ או שׂ? פשה, שידוד מערכות, חשוך, בשום שכל

פָּשָׂה פָּשָׂה – בשי"ן שמאלית – הוא פועל שמשמעו 'התפשט', 'התרחב'. מקורו של פועל זה בתיאורי נגעי הצרעת בספר ויקרא, כגון "וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר, וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא" (יג, ח). הפועל פָּשָׂה מוכר גם מספרות חז"ל, ובכתבי היד הטובים הוא נכתב בסמ"ך:…
המשך קריאה נעימה >>

אמצו מילה

מילים ליום העצמאות: מצלה, מחנאות

מַצְלֶה (מנגל, גריל) מצלה הוא מתקן לצליית בשר, ירקות ועוד. יש סוגים שונים של מַצְלִים: מצלה פחמים, מצלה גז, מצלה חשמלי. המילה מַצְלֶה שקולה במשקלם של כלים דוגמת מַקְלֵף, מַמְחֶה (בלנדר). האירוע החברתי של הצלייה במַצלה ("על האש") הוא מִצְלֶה – במשקל המילה מִשְׁתֶּה. רשת המַצְלֶה היא…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

כמה שנאמר

במרכז ההגדה של פסח ניצב סיפור יציאת מצרים המבוסס על דרשות וביאורים לפסוקים מן התורה. בהגדות רבות, ובייחוד בהגדות אשכנזיות, בא לפני ציטוטי הפסוקים הביטוי "כְּמָה שנאמר" – לעומת "כְּמוֹ שנאמר" בהגדות אחרות. נשאלנו כיצד נכון להגות את המילה 'כמה' בביטוי זה. הביטוי כְּמָה שֶׁ־…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

סלסילה או סלסלה?

סל קטן הוא סַלְסִלָּה, ובלי ניקוד סלסילה. צורת הרבים היא סלסילות. מילה זו מופיעה במקרא פעם אחת: "עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת" (ירמיהו ו, ט). יש המפרשים שמדובר בצורה אחרת של המילה זַלְזַל – שריג של גפן. אחרים מפרשים זאת…
המשך קריאה נעימה >>

אמצו מילה

ביטויים ארמיים בלשוננו (2): מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, לדידי, לכל מאן דבעי, ותו לא

מֵאִיגָּרָא רָמָא לְבֵירָא עַמִּיקְתָא 'מאיגרא רמא לבירא עמיקתא' פירושו 'מגג גבוה לבאר (או בור) עמוקה'. בתלמוד הבבלי מסופר על רבי יהודה הנשיא שהחזיק בידו ספר קינות (מגילת איכה) וקרא בו. כאשר הגיע לכתוב "הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל" (ב, א) נפל הספר מידיו והוא קרא:…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

אני אביא או אני יביא? על צורות עתיד מדבר

רבים נוקטים צורות ביטוי כמו "אני יביא", "אני לא יעשה". ואולם שימוש זה בצורות עתיד בתחילית יו"ד לגוף מדבר (אני) הוא שיבוש. יש לומר: 'אני אביא', 'אני לא אֶעשה' וכדומה. מה הביא לשימוש המוטעה בתחילית יו"ד במקום בתחילית אל"ף? מקורו של השיבוש בהרגל הגייה בעברית…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

קָצָר וקָצֵר

שְׂעָרוֹ גֻּלַּח כְּשֶׁבָּא לַמַּחֲנֶה שְׂעָרָהּ נִשְׁאַר אָרֹךְ וּבְלִי מַעֲנֶה אֵינֶנִּי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ בָּרַעַשׁ הַגּוֹבֵר שְׂעָרֵךְ הָאָרֹךְ, נַעֲרָה, שְׂעָרְךָ הַקָּצֵר (יהודה עמיחי, הבלדה על השער הארוך והשער הקצר) המילה קָצָר היא משמות התואר הרגילים ביותר בלשוננו, ונראה שכיום איש אינו מתלבט כיצד להגותה. גם המילונים בני…
המשך קריאה נעימה >>

מילים וגלגוליהן

רשות, מועצה ועירייה

את השלטון המקומי בישראל מנהלות רשויות מקומיות משני סוגים: מועצות ועיריות. מניין לנו מילים אלו? את המילה רָשׁוּת אנו מוצאים למשל במסכת אבות: "שְׁמַעְיָה אוֹמֵר: אֱהֹב אֶת הַמְּלָאָכה וּשְׂנָא אֶת הָרַבָּנוּת וְאַל תִּתְוַדַּע לָרָשׁוּת" (א, י) – כלומר השתדל שלא להיות קרוב לשלטון. ועוד נאמר בשם…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל', ב'. מש"ה אותיות מש"ה מנוקדות בדרך כלל בתנועה קטנה, ודגש…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

נוֹכֵחַ ונוֹכָח

המילים נוֹכֵחַ ונוֹכָח דומות מאוד בצורתן, אך שונות בגיזרונן ובמשמען. נוֹכֵחַ פירושו נמצא במקום, אינו נעדר: 'מדוע אינך נוֹכֵחַ בכל הישיבות?' 'רוב הנוֹכְחִים תמכו בהצעה'. המילה נוֹכֵחַ היא צורת ההווה של הפועל נָכַח בבניין קל. פועל זה נוצר מן המילה נֹכַח (במלעיל) שמשמעה 'מוּל': נוֹכֵחַ הוא…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

נראָה ונראֶה

האם נכון לומר נִרְאֶה או נִרְאָה? התשובה היא כי שתי הצורות נכונות – אך לא באותו הזמן. נִרְאֶה היא צורת ההווה: 'נראֶה לי שאת צודקת', 'אתה נראֶה ממש טוב', 'נראֶה לכם שאמרתי את זה?' הגייה זו של נראֶה בהווה רגילה בפי כול בביטויים כגון 'כנראֶה', 'ככל…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

הִכּיר ומַגיע, הֵבין ומֵביא

דוברים רבים אינם בטוחים בהגייה הנכונה של הפעלים שהובאו בכותרת ושל פעלים אחרים הדומים להם. המשותף לפעלים אלו שהם שייכים לבניין הִפעיל והשורש שלהם אינו "שלם". אך בכל זאת יש ביניהם הבדל הנעוץ בשורש. הפעלים האלה שייכים למעשה לשתי קבוצות: הקבוצה האחת היא של פעלים…
המשך קריאה נעימה >>

אמצו מילה

עבודת האדמה: יוגב, ניר, עידית, שלחין

יוֹגֵב יוגב הוא עובד אדמה. מקור המילה בתיאור חורבן יהודה בידי בבל. רוב העם הוגלה לבבל אך "וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר [נבוזראדן] רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים" (מלכים ב כה, יב). בתיאור מקביל בספר ירמיהו נאמר: "וּמִן הָעָם הַדַּלִּים… הִשְׁאִיר נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וַיִּתֵּן לָהֶם…
המשך קריאה נעימה >>

אמצו מילה

מילים של אור: נהורנות, אורון, מבהק, נצנצים, זהרורים

נְהוֹרָנוּת (לוּמִינֵסֶנְצִיָּיה) נהורנות היא תופעה של פליטת אור מחומר שלא כתוצאה מחום. כך הוא האור של נוּרה פְלוּאוֹרָנִית (פלורוסנט). לתופעה דומה – פליטת אור מגופם של יצורים חיים (כגון גחלילית) – נקבע המונח אוֹרוּת. המילה נְהוֹרָנוּת נגזרה מן השורש נה"ר המציין אור, כגון במילה נְהָרָה…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על רקע חוסר ההבחנה בין ח' לכ' רפה בעברית האשכנזית כדי…
המשך קריאה נעימה >>

אמצו מילה

עברית בים ועל החול החם: רכיכה, צדפה, שונית, תמנון

רַכִּיכָה (Mollusca) הרַכּיכות הן בעלי חיים חסרי שלד פנימי, ושמן העברי רכיכה ניתן להן בעקבות השם המדעי Mollusca על שם גופן הרך והרירי. בכלל הרכיכות מצויים הצְדָפוֹת, החלזונות (ובתוכם השַבְּלולים), הדְּיוֹנוּנִים, התְּמָנוּנִים ועוד. הרכיכות מונות כמאה אלף מינים והם שוכנים בים, ביבשה ובמים המתוקים. על…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

שיפון

לשם הצמח שיפון שתי מסורות הגייה בפי דוברי העברית: בפ"א רפה – שִׁיפוֹן, ובפ"א דגושה – שִׁפּוֹן. הצורה התקנית בימינו היא שִׁיפוֹן בפ"א רפה. כך קבע כבר ועד הלשון ב'ילקוט צמחים' שפרסם בשנת תר"ץ (1930), וכך נקבע מחדש בשמות צמחי ארץ ישראל של הוועדה לבוטניקה…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות. כלל זה משתלשל עוד מניקוד המקרא, כגון "בְּרֵאשִׁית בָּרָא…
המשך קריאה נעימה >>

אמצו מילה

פרחים ויין לחג האביב: כליל החורש, צהרון מצוי, אֶקדם, אֶפטר

כְּלִיל הַחֹרֶשׁ (משפחת הכליליים) השם המדעי: Cercis siliquastrum. העץ כליל החורש, המפאר את החורש הארץ־ישראלי באביב בפריחתו העזה בוורוד־לילך, זכה בשם כְּלִיל שפירושו כתר. בערבית נקרא העץ عروس الغابة (ערוס אלע'אבה), שתרגומו 'כַּלַּת החורש'. המילה כְּלִיל ידועה מן הארמית, ונזכרת לראשונה בעברית בספר בן־סירא בתיאורו…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

מתוֶוכֶת או מתוַוכַת?

ההגייה התקנית של המילה מתווכת היא בשתי תנועות e: מְתַוֶּכֶת. כך נכון גם לומר עוֹרֶכֶת דין (ולא עוֹרַכַת דין). ההגייה בפתח־פתח חלה כש־ח (ולא כ) היא האות האחרונה של השורש, כגון אוֹרַחַת, מְאָרַחַת (וכן באותיות ע, ה, כגון תּוֹבַעַת, מִתְמַהֲמַהַת). מכיוון שבלשונם של רבים הגיית ח…
המשך קריאה נעימה >>

אמצו מילה

משולחן הכתיבה וכוננית המשחקים: מצבע, מדגש, מחיקון, תצרף

מַצְבֵּעַ (טוש, לורד) מצבע הוא כלי כתיבה שבתוכו חומר ספוג דיו בצבעים שונים. המילה מַצְבֵּעַ נקבעה בהשראת מילה דומה במשנה: מַכְתֵּב – כלי שבקצהו האחד (שנקרא 'כותב') כתבו, ובקצהו האחר (שנקרא 'מוחק') מחקו את הכתוב. למצבע כמה תפקידים – כותבים בו על לוח מחיק, מסמנים…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

צדף וצדפה

כיצד נכון לומר – צְדָף וצְדָפָה או צֶדֶף וצִדְפָּה? ומה ההבדל בין צדף לצדפה? הצורות התקניות הן צֶדֶף וצִדְפָּה. זוג מילים זה דומה לזוגות המילים: נֶקֶב–נִקְבָּה, יֶתֶר–יִתְרָה, שֶׁלֶד–שִׁלְדָּה, כֶּבֶשׂ–כִּבְשָׂה וכן מֶלֶךְ–מַלְכָּה, כֶּלֶב–כַּלְבָּה. המילים הסגוליות, דוגמת נֶקֶב, כֶּבֶשׂ, כֶּלֶב, היו במקורן בנות הברה אחת (למשל כֶּלֶב…
המשך קריאה נעימה >>

אמצו מילה

מילים בשימוש כללי משנת תשס"ט–תש"ע: הגוון, מבדה, סודרן תרופות, מנהל מיזם

הֶגְוֵן (וריאציה) הגוון הוא מעין העתק של דבר השונה במקצת מן המקור, במכוון או שלא במכוון, למשל במוזיקה: שינוי – במקצב, בנעימה, בהרמוניה ועוד – של נושא מוזיקלי חוזר. המילה הֶגוון דומה בצורתה למילה הֶבְדֵּל, והיא גזורה מן המילה גָּוֶן (כך צורתה התקנית, על דרך…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

ליהנות או להנות?

שם הפועל של נֶהֱנָה (מבניין נפעל) הוא לֵהָנוֹת (ההגייה: lehanot), וללא ניקוד הוא נכתב ביו"ד: ליהנות. צורה זו היא גלגול של לְהֵהָנוֹת (ובלי ניקוד: להיהנות) כמו לְהֵרָאוֹת (בלי ניקוד: להיראות). הה"א הראשונה נשמטה בהגייה ובעקבות זאת גם בכתיבה, ותנועת הצירי עברה ללמ"ד: לֵהָנוֹת. הצורה הרווחת…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

רֹאשׁ ורָאשִׁים

שאלה: האם צריך לומר רָאשֵׁי ממשלה או רֹאשֵׁי ממשלה? תשובה: צורת הרבים של רֹאשׁ היא בתנועת a: רָאשִׁים (בקמץ). מכאן גם צורת הנסמך רָאשֵׁי־, כגון רָאשֵׁי חודשים, רָאשֵׁי עם, רָאשֵׁי המדינה (כל הצירופים הללו מן המקרא), וכך גם רָאשֵׁי ממשלה. כידוע צורות הנטייה של היחיד…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

בדואי ובדווי

יש המקפידים – ובעיקר הקפידו בעבר – על הכתיב בדווי, ונימוקם עימם: כתיב זה מתאים לכתיב המילה בערבית (بدوي, בדוי). ואולם הכתיב הרווח יותר הוא בדואי. בירור מעלה שהגייתה של המילה בעברית לא הגיעה אלינו ישירות מן הערבית. בערבית אחת המילים המציינות מדבר היא بَدْو…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

הגיית הצירי המלא

הצירי המלא – כלומר צירי שאחריו יו"ד, כגון במילים בֵּיצָה, הֵישִׁיר, בְּנֵי (ישראל) – נהגה בפי חלק מדוברי העברית ey. מקורו של הצירי המלא בדו־תנועה (דיפתונג) ay, וכבר בתקופה קדומה הפכה דו־תנועה זו לתנועת e, והיו"ד שייצגה במקור עיצור נשתמרה בכתב ואינה אלא אם קריאה. במהלך…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

חוּלוֹן או חוֹלוֹן?

שמה של העיר הוא חוֹלוֹן – בשתי תנועות o. מקורו בשמה של עיר בנחלת שבט יהודה הנזכרת בספר יהושע, כגון: "וְלִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן נָתְנוּ… וְאֶת חֹלֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ" (כא, יג–טו). שם עתיק זה ניתן לעיר השוכנת מדרום לתל־אביב שנבנתה על שטח של חוֹלוֹת נודדים. שם…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל. כמו תּוֹקְפָן יש להגות את השמות הנגזרים תּוֹקְפָנִי, תּוֹקְפָנוּת –…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

על הניקוד

סימני הניקוד המשמשים אותנו היום הומצאו ושוכללו בהדרגה במחצית השנייה של האלף הראשון לסה"נ בטבריה, והם מכונים "הניקוד הטברני". מטרתם של ממציאי הניקוד ומפתחיו הייתה לשמר את מסורת ההגייה במקרא כפי שנָהגה בפיהם במשך מאות רבות של שנים. שתי בעיות עוררו את הצורך להמצאת הניקוד.…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

שְׁדֵרוֹת או שְׂדֵרוֹת?

המילה שְׂדֵרָה ושם העיר שְׂדֵרוֹת נֶהגים בשׂי"ן שמאלית. המילה באה במקרא בצורת הרבים שְׂדֵרוֹת בשני הקשרים: (א) בניית בית המקדש – "וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים" (מלכים א ו, ט). מקובל לפרש שמדובר בקורות עצים סדורות בבניין; (ב) המלכת יואש…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

בְּפועל או בַּפּועל?

רבים מתלבטים בשאלה איך להגות: בַּפֹעַל, בְּפֹעַל או בַּפֹּעַל. הצורה הראשונה אינה דקדוקית, ואילו שתי הצורות האחרות תקינות מבחינה דקדוקית: בְּפוֹעל, בפ"א רפה כמו בְּכוֹחַ, בְּפֵרוּשׁ. בַּפּוֹעל, בפ"א דגושה כמו בַּבַּיִת, בַּפִּנָּה (צורה מיודעת; דגש חזק אחרי ה' הידיעה הנבלעת במילת היחס בְּ). על פי…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

סינר או סינור?

עד היום יש המתלבטים מה הצורה הנכונה – סינר או סינור. האקדמיה נדרשה לשאלה זו, וקבעה כי הצורה התקנית היא סִינָר. המילה סינר נזכרת במשנה: "האישה החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה" (שבת י, ד), ופירושה יריעת בד המשתלשלת מן המותניים מטה ונקשרת לגוף ברצועות.…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

מזרן או מזרון?

הצורה מזרון רגילה על לשונם של רבים, ואולם הצורה התקנית היא מִזְרָן. מילה זו באה במשנה ומנוקדת בקמץ ברי"ש: מזרָן. גם במקומות שאינה מנוקדת, כגון בתוספתא, הכתיב הוא בלי וי"ו. ומה מקור הצורה 'מזרון' בחולם? מסתבר שהיא משתלשלת ממסורת הגייה אשכנזית. כך למשל מצוי הכתיב…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

מַצִּית ומַצָּת

בעברית החדשה משמשים שני שמות של מכשירים מן השורש יצ"ת: מַצִּית – מכשיר להצתת אש בסיגריות, בכיריים וכדומה (lighter); מַצָּת – התקן הצתה במנוע המכונית וכדומה (plug). השם מַצִּית הוא למעשה צורת פועל בבניין הפעיל בזמן הווה (בעבר – הִצִּית). צורות דומות לו: מַצִּיב (יצ"ב),…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

חִכִּיתִי וחִכֵּיתִי

מדוע לא פסלה האקדמיה את הצורות חִכֵּיתִי, גִּלֵּיתִי, הצורמות לאוזני חלק מן הציבור? במקרא יש כשבעים וחמש צורות פועל בבניין פיעל בגוף ראשון (יחיד) מגזרת ל"י (ל"ה בפי העם). מתוכן כשליש(!) בצירי, ובהן גִּלֵּיתִי, צִוֵּיתִי, עִנֵּיתִי, כִּלֵּיתִי, פִּתֵּיתִי, כִּסֵּיתִי, נִקֵּיתִי, קִוֵּיתִי. ויוזכר הפסוק המפורסם: "מַדּוּעַ קִוֵּיתִי…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

מִדְרְחוֹב ברבים

נשאלנו אם יש לרבות את המילה מדרחוב בסיומת ־וֹת על פי 'רחובות' או בסיומת ־ִים כסיומת הזכר הסדירה. נוכל להמליץ להשתמש בריבוי מִדְרְחוֹבִים, על דרך צורת הרבים של המילים רמזור ורמקול. בשם 'רמזור' שבסופו הרכיב 'אור' אין מתחשבים בצורת הרבים 'אורות' – ואומרים רמזורים; בשם…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

לנסוע או ליסוע?

רבים מתלבטים בשאלה איך להגות ולכתוב את שם הפועל של נָסַע – בקיום הנו"ן או בהבלעתה? והתשובה: אף על פי שהנו"ן נבלעת בצורת העתיד – יִסַּע, בשם הפועל הנו"ן מתקיימת: לִנְסֹעַ. בדומה לצורה 'לנסֹע' אנו מוצאים בתורה: "ויהי בִּנְסֹעַ הארון" (במדבר י,לה). דוגמאות נוספות: לִנְבֹּל,…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

ודוק

בלשון המשפטית ובלשון הרבנית מוצאים לעיתים את המילה ודוק. מילה זו שאולה מן הארמית, והיא צורת ציווי של הפועל דק מן השורש דק"ק בבניין קל. משמעו העיקרי של השורש הוא כמו בעברית, מלשון דַּק, דקיק. הוראה אחרת של השורש בארמית היא 'לחפש היטב, לדקדק ולהקפיד…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

הִדַּרְדֵּר או הִתְדַּרְדֵּר?

שתי הצורות הִדַּרְדֵּר (בלי ניקוד: הידרדר) והִתְדַּרְדֵּר הן צורות תקינות, וכך גם שמות הפעולה הִדַּרְדְּרוּת והִתְדַּרְדְּרוּת. בבניין התפעל כאשר אות השורש הראשונה היא דל"ת נוצר רצף של שני עיצורים דומים מאוד בהגייתם: תי"ו ודל"ת – התְדרדר. במקרה זה יכולה לחול הידמות של התי"ו לדל"ת: במקום התי"ו…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

קַנְיוֹן או קֶנְיוֹן?

המילה קניון משמשת בעברית גם במשמע 'מרכז קניות' וגם במשמע 'גיא צר ועמוק באזור הררי'. בשני המשמעים הצורה התקנית היא קַנְיוֹן בפתח ובמלרע (הטעמה בהברה האחרונה). אומנם באנגלית המילה canyon ('גיא צר') נהגית בתנועת ε (כך על פי רוב נהגית באנגלית התנועה הנכתבת באות a)…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי בהגייה והן נהגות בביצוע חוכך: וּבַיִת בבי"ת רפה; בְּכָךְ בכ"ף…
המשך קריאה נעימה >>

סוגיות בעברית

צָהֳרַיִם, נָעֳמִי – הגיית קמץ לפני חטף קמץ

רבים מתלבטים כיצד יש להגות מילים שיש בהן הרצף קמץ וחטף קמץ, כמו במילים צָהֳרַיִם, מָחֳרָת, מָחֳרָתַיִם, פָּעֳלִי, נָעֳמִי. חטף קמץ נהגה לעולם o, ואילו הגיית הקמץ שלפניו שנויה במחלוקת: יש ההוגים קמץ קטן (o) ויש ההוגים קמץ גדול (a). בדרך כלל תנועה שזהה לתנועת…
המשך קריאה נעימה >>

מבחר תשובות

כפר סבא

ההגייה הרווחת של שם העיר היא כפר סַבָּא (בבי"ת דגושה ובהטעמת ההברה סַ), ואילו ההגייה התקנית, זו הנשמעת בפיהם של קרייני החדשות, היא כפר סָבָא (בבי"ת רפה ובהטעמת ההברה האחרונה – בָא). העיר כפר סבא שבשרון, שהחלה את דרכה בשנת 1903 כמושבה, נקראת על שם…
המשך קריאה נעימה >>

שבועות

בועז

השם בֹּעַז נזכר בתנ"ך בשני הקשרים. בתיאור בניין מקדש שלמה נאמר על הקמת עמודי התווך: "וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז" (מלכים א ז, כא). ההקשר המוכר יותר הוא כמובן מגילת רות שבה בֹּעַז –…
המשך קריאה נעימה >>

שמות ומשמעויות

יששכר

השם יששכר מופיע במקרא ארבעים ושלוש פעמים. בכולן הוא כתוב בשתי שי"נים, ואולם ניקודו הוא יִשָּׂשכָר – השי"ן השנייה בלא ניקוד כלל. ניקוד זה בא לומר שאין להגות את השי"ן השנייה, כאילו כתוב יִשָּׂכָר בשי"ן אחת. הבדל קבוע בין הכתיב ובין הקריאה העולה מן הניקוד מוכר…
המשך קריאה נעימה >>

פורים

מרדכי

מקורו של השם מרדכי בשם האל מַרדוּך – האל הראשי של בבל. בתנ"ך האל הזה נקרא מְרֹ(א)דַךְ והוא מכונה בֵּל (צורתה האכדית של המילה בַּעַל – 'אדון'): "אִמְרוּ: נִלְכְּדָה בָבֶל ­– הֹבִישׁ בֵּל, חַת מְרֹדָךְ; הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ, חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ" (ירמיהו נ, ב). ואומנם ניקוד השם…
המשך קריאה נעימה >>

עברית לשבת

פרשת האזינו – אָזְלַת יָד

בעברית בת ימינו אנו אומרים 'אוזלת יד' לציון חולשה, חוסר אונים וחוסר פעולה. למשל: "אוזלת ידן של הרשויות בהסדרת הכביש המסוכן". מקור הצירוף בשירת האזינו: "כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם, כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" (דברים לב, לו). ואולם 'אָזלת…
המשך קריאה נעימה >>