נושא: דגש קל

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

.

ניקודן של מילים לועזיות בלשוננו

א. כל תנועת i נכתבת בחיריק מלא גם בניקוד. למשל: צִילִינְדְּרִי, הִידְרוֹדִינָמִי, הִיסְטוֹרְיָה, טִיפּוּס, דִּיסְקוּס, סִינְתֵּטִי.

ב. כל תנועת o נכתבת בווי"ו חלומה. למשל: קוֹאוֹרְדִּינַצְיָה, אוֹבְּיֶקְטִיבִי, גֵּאוֹלוֹגְיָה, אוֹפְּטִימָלִי.

ג. כל תנועת u נכתבת בווי"ו שרוקה. למשל: מוֹלֵקוּלָה, מוּלְטִי־, טוּרְבִּינָה, פוּנְקְצִיָּה.

ד. תנועת a בהברה פתוחה מנוקדת בקמץ (קָטָלוֹג, מָתֵמָטִיקָה); בהברה סגורה לא־סופית – בפתח (פַנְטַסְטִי, קְוַנְטִים); בהברה סגורה בסוף מילה – בקמץ (אַטְלָס, בָּלָגָן), אבל בהברה סגורה כפליים או המסתיימת בפ"א או בי"ת דגושות – בפתח (בַּנְק, אַפּ, טַאבּ).[1]
הערה: כל אל"ף הנכתבת בכתיב המלא לציון התנועה a תיכתב גם בכתיב המנוקד, למשל פַּארְק, סוֹצְיָאלִי.

ה. התנועה שמקורה ב־eu נכתבת בצירי מלא. למשל: אֵיקָלִיפְּטוּס, רֵימָטִיזְם, נֵירוֹלוֹגְיָה, נֵיטְרָלִי.

ו. תנועת e מנוקדת לפי סוג ההברה: בהברה פתוחה – בצירי (טֵלֵפוֹן, טֵנִיס), אבל בסוף מילה ־ֶה (קָפֶה, תֶּה); בהברה סגורה בראש מילה ובאמצע מילה – בסגול (אֶמְבַּרְגּוֹ, לֶיְזֶר, סִימֶטְרִי, קוֹנְצֶרְטִים); בהברה סגורה בסוף מילה – בצירי (טְרַפֵּז), אבל אם ההגייה הרווחת מלעילית – בסגול (סוֹלֶר, מֵטֶר); בהברה סגורה כפליים בסוף מילה – בצירי (קוֹנְצֵרְט, דּוּפְּלֵקְס).

ז. בדרך כלל אין מציינים הכפלה במילים לועזיות. אבל אם המנקד רואה בכך צורך, הוא יכול לציין את ההכפלה בדגש חזק (ולא באות כפולה).[2]

ח. האותיות גד"ת באות דגושות (בדגש קל) או רפויות על פי כללי העברית.  עם זאת לא יבוא דגש קל באותיות גד"ת בבואן בסוף המילה לאחר שווא נח, למשל: דִּיוִידֵנְד, כִּירוּרְג, אַפַּרְטְהַיְד.

ט. מסמנים שווא במילים לועזיות. אין מסמנים בהן שווא בסוף המילה גם אם קודם לו שווא אחר (קוּרְס, סֵקְס).
כל שווא במילים לועזיות הוא שווא נח. אין משתמשים בחטפים.
התנועות במילים לועזיות אינן משתנות לשווא בנטייה. למשל: סָלָט סָלַט־ סָלָטִים סָלָטֵי־, בָּלוֹן בָּלוֹנִים, דּוֹלָר דּוֹלָרִים דּוֹלָרֵי־, טֵלֵפוֹן טֵלֵפוֹנִים.

תנו דעתכם: מילים שנשאלו לעברית בתקופות קדומות (בעיקר בספרות חז"ל) ואפשר להכילן בתבנית עברית (=שורש ומשקל) ייכתבו וינוקדו בהתאם לעברית, כגון פֻּנְדָּה, סִסְמָה, הִמְנוֹן, וחלים עליהן כללי נטיית השם, כגון סַפְסָל ספסְלי־.
במילים מובהקות בלועזיותן שאין אפשרות לדוחקן במשקל עברי רגיל, כל תנועות o ו־u ייכתבו וינוקדו בחולם ובשורוק – כדרך המילים הלועזיות. למשל: פְּרוֹזְדּוֹר, אַפּוֹטְרוֹפּוֹס, קוּלְמוֹס, קוּמְקוּם.

[1] הערת המזכירות המדעית: על כתיב אל"ף לציון תנועת a יפה הכלל שנקבע בכללי התעתיק מלועזית לעברית: תנועת a אפשר לציינה ב־א במקום שהיעדרה עלול לגרום שיבוש בקריאה, וראוי לכותבה בשמות קצרים בני שתיים־שלוש אותיות (בלי האל"ף). בשמות הקצרים היא נכתבת גם בכתיב מנוקד.
[2] על דגש ביו"ד במילים לועזיות ראו ניקוד בסביבת יו"ד במילים לועזיות.

 

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

.

ב. כתיב והגייה של מילים ממוצא יווני

1. מילים ממוצא יווני שנתגלגלו לעברית מלשונות אירופה ונוהגים להגות בהן זי"ן ולא סמ"ך – נכתבות בזי"ן. למשל: פיזיקה, פיזיותרפיה, מוזאון.

2. מילים לועזיות שמקורן במילים יווניות בעלות האות היוונית χ נכתבות בעברית באות כ"ף, והיא מנוקדת בדגש או ברפה כפי הרגיל במבטא, כגון כּוֹלֶסְטֵרוֹל, אַרְכֵאוֹלוֹגְיָה.

הערות
א. הרוצה לנקד את הכ"ף לפי כללי הניקוד של העברית רשאי לעשות כן, כגון כִּימיה, בְּכִימיה.
ב. מילים לועזיות שיש בהן הרצף ks נכתבות בקו"ף כגון מקסימום, טקסט, אורתודוקסי.

.

2.2.1 ב. הדגש בתי"ו בסיומת ־תָן

בשמות המסתיימים ב־ְתָן התי"ו מנוקדת בלא דגש אם (א) לפני השווא בא רצף של שתי תנועות קטנות והראשונה בהן בהברה פתוחה או (ב) לפני השווא באה תנועה גדולה. למשל: גַּאַוְתָן, נֶהֶנְתָן, תַּאַוְתָן; נִיבְתָן (בעל חיים), תְּבוּסְתָן.

לעומת זאת התי"ו מנוקדת בדגש אם לפני השווא באה תנועה קטנה (למעט רצף של שתי תנועות קטנות והראשונה בהן בהברה פתוחה כאמור לעיל). למשל: גְּבַרְתָּן, כְּרַסְתָּן, פְּעַלְתָּן, קְבַסְתָּן, רְעַבְתָּן, שְׂכַלְתָּן, זְנַבְתָּן, כְּנַפְתָּן (שני האחרונים שמות בעלי חיים).

.

2.1.3 משקל פְּעַלְעַל

אות מאותיות בגדכפ"ת הבאה לאחר השווא הנח במשקל פְּעַלְעַל מנוקדת בדגש קל, כגון לְבַנְבַּן, אֲפַרְפַּר, הֲפַכְפַּךְ, שְׁפַנְפַּן.

על נטיית השמות במשקל זה ראו פתח ודגש בנטייה.

.

2.1.4 משקל פַּעְלָן

במשקל פַּעְלָן אין בא דגש (חזק) בע' הפועל ואין בא דגש (קל) בל' הפועל, כגון סַפְרָן, כַּלְבָן, נַקְדָן, צַלְבָן, צַרְכָן.

יוצאים מכלל זה קצת שמות הבאים בדגש בע' הפועל, ואלו הם: דַּבְּרָן, דַּכְּאָן, וַכְּחָן, חַבְּלָן, טַפְּסָן (המטפס על הרים, כנגד טַפְסָן – המתקין טפסים בבנייה), עַבְּדָן, קַבְּלָן, קַבְּצָן, קַפְּדָן (וגם קַפְדָן).
בשם עַצְבָּנִי בא דגש בל' הפועל.

לפי כלל זה דרך המלך בהגיית השם חלבן היא בריפוי הבי"ת: חַלְבָן.

.

2.4.8 בגדכפ"ת אחרי תיבה המסתיימת בתנועה

בגדכפ"ת בראש תיבה דגושות גם כשהתיבה באה אחרי נסמך או אחרי מילת יחס או אחרי מילית המסתיימים בתנועה. למשל: כְּלֵי בַּיִת, לִפְנֵי בּוֹאוֹ, דּוּ־כִּוּוּנִי, אִי־בְּהִירוּת, לֹא־פָּעִיל.

יוצאים מן הכלל: הצירוף 'לא כלום' וצירופים כגון 'לפני כן', 'אחרי כן', 'כמו כן', 'אף על פי כן', '(ה)לא כן'.

.

כלל יב – חטף במקום שווא

1. שווא נע
בעיצורים הגרוניים בא חטף תמורת שווא נע, כגון מְאַחֲלִים, הִתְבַּהֲרוּ, עֲמֹד, אֱסֹף.

2. שווא נח
א.
 בעיצורים הגרוניים השווא הנח נשמר או מומר בחטף, כגון טִאְטֵא או טִאֲטֵא [1], נֶעְצַב או נֶעֱצַב, נֶהְדָּר או נֶהֱדָר, לַחְפֹּף[2] או לַחֲפֹף. ויש שנוהג ניקוד אחד, כגון בפעלים יִהְיֶה, לִחְיוֹת, מַהְבִּיל, הֶעְפִּיל (בשווא נח); אֶעֱבֹר, תַּהֲפֹךְ, הֶאֱפִיל, נֶעֱרַם, נֶאֱמָן (בחטף).[3]

הערה: אם אחרי השווא הנח בא עיצור בשווא – תבוא במקום החטף תנועה כתנועת החטף, כגון תַּהַפְכִי, נֶעֶרְמוּ.

ב. השווא הנח נשמר בל' הפועל הח"ע [4] באמצע המילה – בהברה מוטעמת [5] כגון תָּמַהְתִּי, תִּשְׁכַּחְנָה; או בהברה לא מוטעמת לפני תי"ו כגון שְׁמַעְתֶּם, שְׁלַחְתָּנוּ.

הערה: בהברה לא מוטעמת שלא לפני תי"ו יכול לבוא חטף, כגון שְׁכַחֲנוּךָ, יְדַעֲנוּם.

3. השווא המכונה "מרחף"[6]
שווא "מרחף" יומר בדרך כלל בחטף, כגון מַחֲקִי, אֶחֱזִי.

בפעלים שיש בהם רצף של גרוניים (במקום השני והשלישי במילה) עשוי השווא ה"מרחף" להישאר כשווא או להפוך לחטף; למשל: נֶאֶחְזוּ או נֶאֶחֲזוּ, יֶאֶחְזוּ או יֶאֶחֲזוּ, נֶאֶהֲבוּ; כמו כן אפשרי ניקודה של האות הגרונית הראשונה בשווא נח (כבצורות ללא גרונית): נֶאְהֲבוּ.

[1] במקרא וְטֵאטֵאתִיהָ (ישעיהו יד, כג). ההחלטה על ניקוד פועל זה התקבלה בישיבה רל, וראו עוד כלל ז על פעלים מרובעים שהעיצור השני בהם גרוני.
[2] השווא בשם הפועל של בניין קל נחשב שווא נח.
[3] הוא הדין בשמות העצם, כגון מַחְרֹזֶת או מַחֲרֹזֶת, מַחְבּוֹאִים או מַחֲבוֹאִים, מַעְגָּל או מַעֲגָל, רַחְצָה או רַחֲצָה – בשווא נח או בחטף; ויש שנוהג ניקוד אחד כגון בשמות מַעְבָּדָה, שִׁעְבּוּד, מִחְזוּר (בשווא נח); אַהֲבָה, תִּאֲרוּךְ (בחטף).
[4] על נטיית פועלי ל"א ראו גזרת ל"א: נטיית הפועל בעבר, בבינוני, בציווי ובעתיד.
[5] אך ראו כלל טו על צורות עבר נוכחת.
[6] שווא שמקורו בתנועה הבא באות לא דגושה אחרי תנועה קטנה. המונח 'שווא מרחף' משמש בהוראת הדקדוק ואינו מונח מדעי.

.

ד. כתיב מנצפ"ך בראשי תיבות

כותבים בסוף ראשי תיבות אותיות מנצפ"ך סופיות אם ראשי התיבות מבוטאים כמילה ממש, כגון שָׁ"ץ (שליח ציבור), עַבָּ"ם (עצם בלתי מזוהה), נָלָ"ן (נקודה לנקודה), תָּנָ"ךְ.
אבל כאשר האות האחרונה היא כ או פ ההגויות בדגש – לא תיכתב אות סופית, כגון חַ"כּ, שַׁבַּ"כּ, צָמַ"פּ (=צוות, מחלקה, פלוגה).

אם המילים המקוצרות נקראות במלואן או שקוראים את האותיות בשמן, כותבים מנצפ"ך לא סופיות. למשל: מ"מ (=מֵם מֵם; מפקד מחלקה); אח"כ (= אחר כך); חוה"מ (=חול המועד).

ההחלטה בעיקרה נקבעה בכללי הפיסוק; ראו דיני הקיצור.

מה ההבדל

לְהִדָּבֵק או לְהִדַּבֵּק?

בהקשר של הידבקות במחלה הצורה התקנית של שם הפועל היא לְהִדָּבֵק בבי"ת רפה.
המשך קריאה >>

יחיד ורבים

יַלְדָּה–יְלָדוֹת, שִׂמְלָה–שְׂמָלוֹת – על צורות הרבים של משקלי פַּעְלָה, פִּעְלָה

המילים יַלְדָּה ושִׂמְלָה הן שתיים משמות עצם רבים השקולים במשקלים־אחים: יַלְדָּה במשקל פַּעְלָה ושִׂמְלָה במשקל פִּעְלָה. מלבד ההבדל בתנועתם הראשונה – פתח וחיריק – זהים שני המשקלים האלה בכול וידועים בנטיית רבים קשה במקצת: צורת…
המשך קריאה >>

הגייה

מְכַּכֵב או מְכַכֵּב? – הגיית ב', כ' ופ' בפעלים גזורי שם

בצורה 'מככב' יש התנגשות בין המבנה הדקדוקי של המילה ובין הצלילים של שם העצם שממנו היא גזורה. מצד הדקדוק ההגייה התקנית היא מְכַכֵּב – הכ' הראשונה רפה (כמו מְכַוֵּן, מְכַפֵּר) והשנייה דגושה בדגש חזק (כמו…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

ניקוד אותיות השימוש

אותיות השימוש מש"ה וכל"ב הן מיליות שנכתבות בתיבה אחת עם המילה שאחריהן. הן נחלקות לשתי קבוצות: אותיות מש"ה – מילת היחס מ', ש' הזיקה, ה' הידיעה. אותיות וכל"ב – ו' החיבור, מיליות היחס כ', ל',…
המשך קריאה >>

הגייה

מכחול, הכחיש, הכחדה

רבים הוגים מכְּחול, הכְּחיש, הכְּחדה וכדומה – בכ' דגושה. ואולם על פי כללי הדקדוק נכון להגות את המילים האלה בכ' רפה: מִכְחוֹל (כמו מִכְשׁוֹל), הִכְחִישׁ (כמו הִכְנִיס), הַכְחָדָה (כמו הַכְנָסָה). ההגייה בכ' דגושה נוצרה כמובן על…
המשך קריאה >>

כתיב וניקוד

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. וזה הרקע להחלטה: בעבר, כפי שאפשר לראות במילונים ישנים ובספרי דקדוק,…
המשך קריאה >>

הגייה

בּוֹאִי כַלָּה או בּוֹאִי כַּלָּה – על ריפוי בגדכפ"ת בראש מילה

נשאלנו מדוע יש האומרים "בּוֹאִי כַלָּה" בלי דגש קל בכ"ף, אף שידוע כי אותיות בגדכפ"ת בראש מילה דגושות בדגש קל (בהגייה הישראלית בימינו הדבר נוגע רק לאותיות בכ"פ). אכן הכלל הבסיסי הוא שאותיות בגדכפ"ת בראש מילה…
המשך קריאה >>

הגייה

תּוֹקְפָן

למה אין דגש בפ"א במילים תוקפן ותוקפנות? המילה תּוֹקְפָן נגזרה מן המילה תּוֹקֵף (צורת הבינוני של הפועל תָּקַף) בתוספת הסיומת ־ָן. השווא בקו"ף מוצאו אפוא בתנועת צירי, ומכאן שהוא שווא נע ואין אחריו דגש קל.…
המשך קריאה >>

הגייה

בְּכַרְמִיאֵל – בכ"פ בראש שמות עבריים לאחר אותיות וכל"ב

כידוע בראש המילה אותיות בכ"פ דגושות בדגש קל, כלומר נהגות בביצוע סותם. למשל: בַּית, כָּך, פָּנים. אבל אם באה לפני המילה אחת מאותיות השימוש – ו' החיבור או מיליות היחס כְּ, לְ, בְּ – חל שינוי…
המשך קריאה >>

למד לשונך

למד לשונך 68

ענייני דקדוק

עברית לשבת

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש…
המשך קריאה >>

.

כלל טו -ניקוד ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר

ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נַחַתְּ או נַחְתְּ, הִשְׁבַּעַתְּ או הִשְׁבַּעְתְּ.

התי"ו באה בדגש קל ובשווא בשני המקרים.

.

בִּרְכּוֹן

בִּרְכּוֹן (דף שמודפסת עליו ברכת המזון; בכ"ף דגושה).

.

יַרְכָּה, יַרְכָה

יַרְכָּה, יַרְכָּתַיִם (דגש בכ"ף), אך לצידן גם יַרְכָה יַרְכָתַיִם כבמקרא.