עיור מחברת ועפרונות, עליה מדבקה עם השם "יובל" וכיתוב "שמות ומשמעויות"

יוּבַל

בארצנו מעוטת הגשמים יש כיום הרבה שמות פרטיים מתחום המים: מַעְיָן (בלי ניקוד – מעיין), אֲגַם, אֶשֶׁד, בְּאֵרִי, גַּל, פֶּלֶג, רָבִיב, אָפִיק, וגם יָם, נָהָר, נַחַל, מָטָר ועוד. כל אלה מילים מקראיות, אך השימוש בהן בתור שמות פרטיים החל רק בדורות האחרונים. רוב השמות האלה ניתנים לבנים וגם לבנות.

גם השם יוּבַל שייך כמובן לתחום המים. שם זה ניתַן לבנים כבר בשליש הראשון של המאה העשרים, ומשנות השמונים (לכל המאוחר) הוא החל לשמש גם שם לבנות.

מניין לנו שם זה? המילה יוּבַל היא מילה יחידאית במקרא – הנזכרת בברכה יפה מדברי הנביא ירמיהו:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי (יז, ז–ח).

המילה יוּבַל נתפרשה במשמע 'פלג מים' על פי ההקשר בפסוק ועל פי שורשה יב"ל – לציון הובלת המים.[1]

ואולם לשם המודרני יובל יש מקור נוסף: שמו של אחד מבני לֶמֶךְ מאשתו עדה ואחיו של יָבָל: "וַתֵּלֶד עָדָה אֶת יָבָל, הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה. וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (בראשית ד, כ–כא).[2] השם מנוקד בקמץ – אך ייתכן שקמץ זה נובע מצורת הפסק.

גיזרונם של שני השמות יָבָל ויוּבָל אינו ברור. לכאורה אפשר ששניהם קשורים למים – יוּבַל כמו בדברי ירמיהו, ויָבָל כמו בצירוף "יִבְלֵי מַיִם" (ישעיה ל, כה; מד, ד). ואולם שמות פרטיים שהם מיסודם מילים המציינות צורות וגורמים גאוגרפיים לא היו מקובלים בעולם המקרא.[3]

עוד היה אפשר לשער שהשם יוּבַל הוא צורת עתיד סביל מן השורש יב"ל (סביל פנימי של בניין קל או הופעל); אלא ששמות שיש בהם רכיב פועלי הם לרוב שמות תאופוריים, והפועַל בהם אינו סביל, שהרי הוא מציין פעולה של האל.[4]

היו ששיערו ששני השמות יָבָל ויוּבָל קשורים למילה יוֹבֵל במשמעות אַיִל: יָבָל – על שם הכבשים והאֵילים שהוא מגדל ("מִקְנֶה"),[5] ויובל – מייסד תחום הנגינה, על שם יוֹבֵל במשמעות 'קרן האיל'.

כאמור, בימינו השם יובל ניתן בעיקר בזיקה למים, אך יש הבוחרים בו בגלל הזיקה לנגינה, אומנותו של יובל המקראי.

__________________________

[1] אף המילה המקראית יְבוּל קשורה לאותו השורש: כשם שהשדה מֵבִיא תְּבוּאָה (משורש בו"א) – כך הוא מוֹבִיל יְבוּל (משורש יב"ל).
[2] שם אחִיהם של יבל ויובל, בנו של למך מאשתו האחרת צִלָּה, היה תּוּבַל־קַיִן, "לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל" (בראשית כ, כב). השם תובל דומה לשמות יבל ויובל, ולכאורה גם הוא יכול להיגזר משורש יב"ל, ואולם לדעת הבלשן חיים רבין שני חלקי השם תובל וקין פירושם 'נַפָּח', והם קשורים למקצוע שתובל־קין עסק בו.
[3] השם הפרטי פֶּלֶג, משושלת שֵׁם בן נח, מן הסתם אינו קשור לפלג מים. במקרא עצמו נדרש השם: "כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ" (בראשית י, כה).
[4] ואכן הוצע שהשם יָבָל הוא שם תאופורי שבו פועל מן השורש יב"ל בבניין קל – מעין 'האל הוביל', בדומה לשם נָתָן המתפרש כשמות יהונתן ונתנאל, במובן 'האל נתן'. במחקר מקובל ששמות בעלי יסוד פועלי שלא נזכר בהם שם האל גם הם ביסודם שמות תאופוריים שהתקצרו.
[5] חיזוק להשערה זו בא מתרגום השבעים שבו במקום 'יבל' בא התעתיק יוֹבֵל.