כתובת חרותה על חוליית עמוד שנמצאה בחפירות באזור בבנייני האומה בירושלים, ומוצגת עתה במוזאון ישראל. תעתיק הכתוב, כפי שמוצע באתר המוזאון: "חנניה בר (בן) דודלוס מירושלים".

על כתובת חנניה מירושלים

מאת: אלכסיי יודיצקי

בתחילת אוקטובר 2018 התפרסמה ברבים כתובת חדשה על אבן שמוזכר בה שם העיר "ירושלים". הכתובת חרותה על חוליית עמוד שנמצאה בחפירות באזור בבנייני האומה בירושלים, ומוצגת עתה במוזאון ישראל. תעתיק הכתוב, כפי שמוצע באתר המוזאון: "חנניה בר (בן) דודלוס מירושלים".

דודלוס או דידלוס

באתר המוזאון מסבירים ששם אביו של חנניה הנזכר בכתובת שאול משמו של האומן מן המיתולוגיה היוונית דדאלוס. נשאלת השאלה מניין הגיעה הווי"ו לשם זה. הכתובת חרותה על אבן, ומטבע הדברים אין דיוק בחריתה כדיוק בכתיבה, ולכן אין לצפות כי צורת האותיות החרותות תהיה מדויקת וקלה לזיהוי. בייחוד הדברים אמורים באותיות דומות, כגון דל"ת ורי"ש או יו"ד וּוי"ו. ובאמת, ההתבוננות בכתובת מגלה שהיו"ד הראשונה של התיבה ירושלים דומה מאוד לאות השנייה של שם אביו של אותו חנניה, ולכן הקריאה דידלוס אינה טובה פחות מן הקריאה דודלוס.[1]

הכתיב ביו"ד מצביע על כך שאחרי הדל"ת הראשונה נהגתה תנועה e או i או צירוף ההגיים ay, והוא מתאים יותר להגיית השם דֶדָלוֹס כפי שהוא מוכר מן היוונית.[2]

מבדיקת המקורות היווניים עולה כי השם דידלוס אינו שייך רק לאותה דמות מיתית למחצה, אלא היה מצוי למדי במקומות שונים ביוון העתיקה. הוא נקרה במקורות מדרום טורקייה, כגון קסנתוס וקנידוס, מהאיים היווניים, כגון קוס ודאוס, וממקומות אחרים.[3] לכן לא צריך להניח – כפי שהציעו מפרסמי הכתובת – ששם האב שאול דווקא מן הדמות של האומן היווני.

ירושלים ולא ירושלם

החוקרים שפיענחו את הכתובת הדגישו כי זו "כתובת האבן היחידה מתקופת הבית השני המוכרת במחקר, המציינת את השם ירושלים בכתיב מלא", והוסיפו כי "מופע כזה מוכר פעם אחת בלבד בתקופת בית שני, על מטבע מימי המרד הגדול ברומאים (66–70 לספירה)". ואולם כתיב זה מוכר היטב ממגילות מדבר יהודה שנכתבו בימי הבית השני: השם "ירושלים" כתוב בהן כמה עשרות פעמים ביו"ד אחרי הלמ"ד, כגון "במדבר ירושלים" בשורה השלישית של הטור הראשון במגילת המלחמה.

אם כן הכתיב "ירושלים" לא היה נדיר בימי הבית השני וסביר להניח שאנשי ירושלים הכירוהו היטב.

לפיכך אין תמה שהשם "ירושלים" נכתב בכתובת ביו"ד.

עברית או ארמית

מתוך הדברים האלה אפשר לדון בשאלה אם הכתובת כתובה בארמית או בעברית. [4] בכתובת יש ארבע תיבות בלבד, שתיים הן שמות פרטיים של האיש ושל אביו, ומהם אי אפשר ללמוד על לשון הכתובת. עוד יש בכתובת המילה בר, היינו 'בן' בארמית, וכן השם ירושלים שנוספה לו המילית מ־.

המילה בר מעידה לכאורה על הארמית. ואולם אפשר שהיא חלק מן השם הפרטי, שכידוע אינו מתורגם משפה לשפה. כך למשל האיגרת מאת המצביא שמעון בן כוסבה (המכונה בר־כוכבא) מתחילה כך "משמעון בר כוסבה לאנשי עינגדי", אך האיגרת עצמה כתובה בעברית.[5] בחתימת שטר מימי מרד בר־כוכבא חתמו למשל "יהודה בן יהוסף עד" וגם "שמעון בר יהוסף עד",[6] והשטר עצמו נכתב בעברית, ואף החתימה היא בעברית, שהרי המילה עד עברית היא וכנגדה יש בארמית שהד. דוגמה נוספת: על גלוסקמה (ארון קבורה) מן המאה הראשונה לספירה לערך נמצא כתוב "יהודה בר אלעזר הסופר".[7] המילה הסופר עברית למהדרין (מקבילתה הארמית היא ספרא). אם כן אין בשם הפרטי המכיל את המילה הארמית בר כדי להעיר על לשון הכתוב.

עתה נחזור לתיבה מירושלים. שני עניינים בה הנוגעים לשאלה באיזו שפה נכתבה הכתובת. הראשון הוא השימוש במילית החבורה מ־ ולא במילית הפרודה מן. הצורה החבורה (מ־) מרובה במקרא מן המילית הפרודה (מן). אך בימי הבית השני נפוץ השימוש במן הפרודה, ולדעת המדקדקים יד הארמית בדבר – שבה המילית מן הפרודה היא הרגילה באותה תקופה.[8] ואומנם בתעודות ממדבר יהודה מן התקופה ההיא השימוש ב'מן' הפרודה מרובה ביותר (יותר מ־170 פעמים), ואילו השימוש ב'מ־' החבורה ממועט (כ־27 פעמים, ומתוכן רק 5 פעמים בתעודות ארמיות).[9]

לפיכך לא זו בלבד שהמ"ם החבורה מעידה על עבריותה של הכתובת אלא היא כנראה אף מעידה שהכתובת אינה ארמית.

עדות נוספת לעבריותה של הכתובת עולה מן  הכתיב מירושלים ביו"ד לפני המ"ם הסופית. כאמור הכתיב הזה מצוי במקורות מארץ ישראל מימי הבית השני ואילך הכתובים עברית. החוקרים מודים שלפני זה שם העיר נכתב ירושלם ונהגה מעין yerushalem, ועל דרך זו נמצא בתרגום השבעים שנתחבר במאה השלישית לפני הספירה לערך. ומשם התגלגלה הגרסה הזאת ללשונות אירופה, כגון Jerusalem באנגלית.

אולם בימי הבית השני החל לשמש בעברית הכתיב ירושלים המכוון להגייה המקובלת היום, מעין yerushalayim. כך במגילת ישעיהו השלמה מן המגילות הגנוזות ביותר מ־30 מקרים נכתב "ירושלים" כנגד "ירושלם" שבנוסח המסורה.[10] השינוי הזה התרחש בעברית בלבד.[11]

לעומת זאת בארמית השם נכתב ללא יו"ד ובניקוד הטברני הלמ"ד מנוקדת בסגול יְרוּשְׁלֶם. אם כן הכתיב מירושלים שבכתובת שנתגלתה מעיד כי נכתבה בעברית ולא בארמית.

ראוי אפוא להניח כי הכתובת החדשה כתובה בעברית, ועל כך מצביעים המילית החבורה מ־, והכתיב ביו"ד לפני המ"ם במילה ירושלים. ואילו המילה בר בשמו של "חנניה בר דידלוס" אין בה כדי להעיד כי הכתובת כתובה בארמית.

_____________________

[1] הקריאה ביו"ד כבר הוצעה.
[2] השם דדאלוס נכתב ביוונית Δαιδαλος. מניחים שצירוף האותיות αι נהגה כ־ay לפחות עד תחילת המאה השנייה לספירה, ולאחר מכן השתנה ל־e ארוכה. הכתיב ביו"ד יפה הן להגייה ב־ay הן להגייה ב־e ארוכה. על השם הזה ראו עוד כאן.
[3] כך עולה מחיפוש השם Δαιδαλος בבסיס הנתונים של השמות היווניים במאגר מקוון.
[4] בכלי התקשורת הכתובת הוצגה ככתובת ארמית, ב"ישראל היום" ו־ynet, וכן באתר של מוזאון ישראל.
[5] ראו ע' ירדני, אוסף תעודות ארמיות, עבריות ונבטיות ממדבר יהודה וחומר קרוב, כרך א, עמ' 165.
[6] שם, עמ' 113; ובאתר רשות העתיקות.
[7] Corpus Inscriptionum Iudaeae/Palaestinae, כרך 1/I, עמ' 273.
[8] י' קוטשר, הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח, עמ' 162.
[9]  ראו ע' ירדני, אוסף תעודות ארמיות, עבריות ונבטיות ממדבר יהודה וחומר קרוב, כרך ב, עמ' 89­–90; 94­–97.
[10] י' קוטשר, הלשון והרקע הלשוני של מגילת ישעיהו השלמה ממגילות ים המלח, עמ' 80–81.
[11] יש מחלוקת על סיבות השינוי: יש אומרים שהוא מושפע מן ההגיים שליד התנועה האחרונה, ויש אומרים שיש כאן תיקון יתר. ראו: A. Demsky, “Hebrew Names in the Dual Form and the Toponym Yerushalayim”, in These Are The Names, כרך 3, עמ' 11–20.