מאימתי מתכננים בעברית?

מאת: יעקב עציון

בשנת 1943 הקימה הנהלת הסוכנות היהודית את "ועדת הַתִּכּוּן" בראשותו של דוד בן־גוריון. תפקיד הוועדה היה לתכנן את ההתיישבות בשטחי הארץ בשנים הקרובות, לאור הציפייה לקליטת המוני עולים. מדוע אפוא נקראה הוועדה "ועדת התכון" ולא "ועדת התכנון"? ובכן, התשובה הפשוטה היא שהפועל תִּכְנֵן טרם נולד, ולפיכך אף שם הפעולה תִּכְנוּן לא שימש בעברית. על לידתן של מילים אלו ראו להלן.

תִּכּוּן, תִּכֵּן ועוד מילים מן השורש תכ"ן

השורש תכ"ן משמש במקרא בהוראת מדידה ושקילה. הנביא ישעיהו מתאר את גדולת הבורא באמצעות ארבע שאלות רטוריות שבהן פועלי מדידה ושקילה: "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם" (מ, יב). מן ההוראה הזו של השורש תכ"ן קיבלנו את הצירוף "לא ייתכן" (על פי האמור ביחזקאל יח, כה: "וַאֲמַרְתֶּם לֹא יִתָּכֵן דֶּרֶךְ אֲדֹנָי", כלומר, אין אפשרות להבין את דרך הבורא). דברים שלא ייתכנו הם דברים שאי אפשר לשוקלם ולעמוד עליהם. מן השורש הזה באו אף השמות המקראיים מַתְכֹּנֶת ותֹכֶן (בהוראת סכום ומידה), וכנראה גם השם תָּכְנִית (ראו בהרחבה כאן).

נוסף על הוראת המדידה, הפועל תִּכֵּן משמש אף בהוראת הכנה והצבה. כך למשל בפסוק בתהלים עה, ד: "נְמגִֹים אֶרֶץ וְכָל ישְֹׁבֶיהָ אָנכִֹי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה". ובעקבות כך השתמשו בפועל זה לרוב בהוראת ייסוד ובנייה. כך לדוגמה פייט המשורר הספרדי יצחק בן מר שאול: "הָאָרֶץ תִּכֵּן, וְאָדָם בָּהּ שִׁכֵּן, אָמַר וַיְהִי כֵן"; וכך מתפרש נוסח תפילת "עלינו לשבח" שנשתמר בנוסח תימן ובכתבי יד קדומים (ובכללם כתב היד של סדר התפילות שבסוף ספר אהבה לרמב"ם, שהוגה מספרו ואושר בחתימת ידו): "לְתַכֵּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי", היינו לכונן עולם הנתון למלכות ה' (הנוסח המקובל כיום במסורות רבות הוא "לְתַקֵּן עולם במלכות שדי", וממנו נגזר הצירוף העכשווי "תיקון עולם").

היו שהציעו להשתמש בפועל 'לתכנת' בהוראת "להכין תוכנית" – אך הפועל שהתקבל לשימוש הוא 'לתכן', וכך נולד השם "ועדת התיכון" שנזכר בפתיחה. ברם, אף התִּכּוּן לא היה חביב על הדוברים, בעיקר בשל הזדהותו בהגייה עם המילה הנפוצה תִּקּוּן.

תִּכְנוּן

אכן, בשנת תש"ד (פברואר 1944) כתב הסופר יעקב כהן במדור עברית כהלכה בעיתון "דבר":

"עברית כהלכה" מתוך "דבר"

"דבר", שבט תש"ד (8 בפברואר 1944)

מועתקת כאן במלואה הרשימה מאת יעקב כהן:

כבר העירותי במקום אחר על הקושי בשימוש הפועל תכן בכ', שנשמע לאוזן כ"תקן" בק' – פועל קרוב לו בהוראה ושגור יותר בלשון ובכמה צירופי לשון – מה שעלול להביא את השומע לידי טעות או מבוכה. ולריבוי התקלה נוסף עוד חידוש בזמן האחרון: שם הפעולה תיכוּן, שאין להבדיל בינו ובין"תיקון" וכו'.

ואולם טעות היא ביד אלה, האומרים למנוע תקלה זו על ידי מה שהם מבטאים את המלה "תיכוּן", וכן את הפועל "תכּן" לנטיותיו, בכ' רפה. דיגוש ע' הפועל הוא, על יד הכפלת אותיות השורש, מן התכונות היסודיות של הבנינים הכבדים, ואין לנו רשות לנהוג שרירוּת־לב בלשון ולשנות מן הקבוע, עד שלא נוכחנו, שאין דרך אחרת לפנינו.

וטעות כפולה טועים אלה, האומרים לתקן שגיאה זו על ידי חילוף החירק בצירה וקובעים את הצורה הנכונה כביכול של המילה: תֵּכוּן, לפי דוגמת אֵמוּן, שכן אין למלה זו (שהיא ע"מ [על משקל] אבוּס, אזור, והצירה בא בה משום הא') כל שייכות לבנין פיעל, והשם הנגזר מן אמן בפיעל הוא אִמוּן, בחירק ובדגש כדין, והוראה אחרת לו.

והמוצא מן המבוכה כאן הוא: הרחבת שורש הפועל, מה שפותח אפשרות למתן גוון חדש להוראת המלה. ההצעה הנאה והמתאימה כאן ביותר היא, לדעתי, להכפיל את ל' הפועל: תַּכְנֵן, מְתֻכְנָן (ע"ד [על דרך] ערבב – מעורבב) ובשם הפעולה – תכנוּן.

בשולי הרשימה צורפה הערה מטעם המערכת:

ועדת הלשון ליד מערכת "דבר",[1] שבה משתתפים גם חברי ועד הלשון העברית בארץ ישראל (ביניהם גם ד"ר יעקב כהן), אישרה את ההצעה הזאת: תכנן – פלאנוּנג (שם הפעולה: תכנון), ומעתה יאוּזרחו מילים אלה ב"דבר".

מפליא להיווכח באיזו מהירות נקלטה המילה החדשה. עוד באותה השנה אפשר למצוא בעיתונים שימוש נרחב למדי במילה תכנון ובנגזרותיה, והתִּכּוּן כמעט חדל לשמש בעברית החיה.

בשולי הדברים

כעבור שנים צרם השימוש הרב בפועל תכנן את אוזנו של איש הלשון יצחק אבינרי, והוא כתב כך במדורו (מובא בספרו "יד הלשון" בערך "תכנן"):

אף חדושים נחוצים אין לדשדש בהם עד כדי הזנחה מוחלטת של הישן. לו הבחננו בדבור בין כ"ף לקו"ף לא היינו צריכים לחדש תכנן במקום תּכּן שבמקרא. אך כיון שאין אנו מבחינים הוצרכנו לחדש תכנן, לבל ישמע המתכּן כמתקן […] ובכל זאת, מגוחך הוא להודיע על פושע שתכנן רצח אשה ("ידיעות אחרונות", א תמוז תשי"ח). הגם הרוצח מתכנן, ואינו זומם? […] נניח את התכנון למעשי בניה, לחקלאות, לתעשיה; ולפושעים – זומם ומזימה, כי כן נאה להם ונאה לעברית. לולי דמסתפינא – פן יאמרו שגם חלקי אני עם החדשנים המבוהלים – כי עתה אמרתי: אפילו חידוש נחוץ – חלילה לו ליהפך על ידנו לחדשדש, לחידוש שהכל דשים בו בהפרזה יתרה.

מכל מקום דומה שהמלצתו של אבינרי לא התקבלה, והיום התכנון משמש לרוב הן בבנייה ובתעשייה הן במעשים של יום־יום, בין בעצה בין במזימה.

על פי מאמר באקדם 62

_______________________

[1] על ועדת הלשון ליד מערכת דבר ראו עוד כאן.