Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

איור מילה "גאוה"

גאווה – איך הוגים את המילה?

המילה גאווה נהגית בשלוש תנועות a: גַּאֲוָה (ולא "גְּאָוָה"), בדיוק כמו המילה אַהֲבָה. מקור המילה גאווה בתנ"ך, וזו מסורת ההגייה והניקוד שלה.

‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍‍מילים נוספות במשקל זה: וַעֲדָה (ולא "וְעָדָה"), טַעֲנָה (ולא "טְעָנָה"), לַהֲקָה (ולא "לְהָקָה").

צורות הרבים של המילים האלה הן בשווא ובקמץ: וְעָדוֹת, טְעָנוֹת, לְהָקוֹת, ולפיכך הרוצה לרבות את המילה גאווה יאמר גְּאָווֹת (אבל אֲהָבוֹת בחטף פתח בגלל האל"ף).

המילה גַּאֲוָה קשורה אל הפועל גָּאָה שפירושו 'עָלָה', 'היה רם ונישא'. ככל הנראה היא ציינה ביסודה עלייה ורוממות, ומכאן בהשאלה גם כוח ועוצמה: "רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים" (דברים לג, כו), "יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה" (תהלים מו, ד). משמעויות אלו השתמרו בתנ"ך רק ביחס לאל, ואילו ביחס לבני אדם אנו מוצאים את המשמעות המוכרת בימינו 'גבהות הלב', למשל: "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי" (תהלים לו, יב).

ההגייה המשובשת "גְּאָוָה" הנשמעת יותר ויותר בימינו מושפעת אולי ממילים כמו דְּאָגָה, רְוָחָה, צְעָקָה, אלא שהמילה גאווה שייכת כאמור למשקל אחר.