איור של מלצר ליד לקוח ישוב ולידו צלחת עמוסה הכותרת: תרצו עוד משהו בנוסף, נוסף ל או נוסף על?

'בנוסף', 'נוסף ל' או 'נוסף על'?

ההכרעה בין הגרסאות השונות של הביטוי שייכת לתחום התחביר והניסוח, ובתחום זה האקדמיה ללשון העברית ממעטת להתערב. מעיון בתולדות הביטוי נוכל לומר שהגרסה המומלצת היא נוסף על כמו שמקובל בקרב מתקני הלשון בימינו.

הינה פירוט הדברים:

נוסף על או נוסף ל?

בביטוי הקישור 'נוסף על' ובדומיו המילה נוסף היא צורת בינוני של השורש יס"ף בבניין נפעל – כמו נוסד, נולד, נועץ. מילת היחס המצטרפת במקורות אל הפועל נוֹסַף היא על, למשל: "וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ" (שמות א, י); "וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַבִּים כָּהֵמָּה" (ירמיהו לו, לב). גם לפועל הוֹסִיף בבניין הפעיל מצטרפת בדרך כלל מילת היחס על, כגון "וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (מלכים ב כ, ו), "כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית" (ספרא קדושים ד, א), ורק פעם אחת מצאנו אל באותה משמעות: "הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי" (מלכים א י, ז).

בעברית הקלסית אפשר גם להוסיף ל, אבל במשמעות שונה: להוסיף למשהו או למישהו פירושו בעיקר 'לתת לו עוד', כגון "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְּךָ שְׁנוֹת חַיִּים" (משלי ט, יא). כלומר בלשון המקורות יש הבחנה: הוסיף ל – העניק תוספת למישהו; הוסיף על – צירף פריט לפריט או לפריטים כמותו. להבחנה זו דוגמאות רבות בספרות חז"ל, למשל: "מוסיפין לו [שנים] על שנותיו" (תוספתא עדויות א, טו), "הריני מוסיף לכם גדולה על גדולתכם" (בבלי סנהדרין יז ע"א). אם כן סביר יותר לומר נוסף על ולא נוסף ל – שהרי הכוונה למשל לנימוק המצטרף אל הנימוקים שנאמרו קודם לכן.

השימוש במילה נוסף בתפקיד של ביטוי קישור ראשיתו בעברית של ימי הביניים. בדוגמאות שלהלן אפשר לראות את התפתחותו משם תואר (המותאם במין ובמספר לשם שלפניו) לביטוי קישור עצמאי:

  • "אינו שָׂם עליו עלילות נוספות על חטאיו" (רש"י בראשית מו, כט; המאה ה־11)
  • "אילו עבר יום אחד נוסף על חודש יתן חמשה שקלים" (אב"ע ויקרא כז, ג; המאה ה־12)
  • "שלישית השקל – נוסף על מחצית השקל לצורך הענינים הנזכרים" (אבן עזרא נחמיה י, לג; בגלל חוסר ההתאם במין בין 'שלישית' ובין 'נוסף' אפשר שכאן כבר ביטוי קישור עצמאי)
  • "ברבוי הרשעים יִרבה פשע בעולם נוסף על מה שהיה ראוי שיעשוהו לו היה כל אחד מהם נפרד מחבירו" (רלב"ג משלי כט, א; מפנה המאות 13–14)
  • "ועוד נוסף על זה שיהיו למאורות להאיר על הארץ שהוא שמוש אחר" (רא"ם בראשית א, טו; מפנה המאות 15–16)

בכל הדוגמאות האלה וברבות כמותן הצירוף הוא נוסף על. הגרסה נוסף ל מתחילה לעלות רק למן המחצית השנייה של המאה ה־17. אם כן לביטוי נוסף על יש עדיפות הן מצד קדימותו הן מצד מילת היחס על העולה בקנה אחד עם המצוי במקורות הקלסיים. הביטוי נוסף על או נוסף על כך גם זהה בתבניתו לביטוי מקביל מלשון חז"ל: יתר על או יתר על כן.

ומה בנוסף?

למן סוף המאה ה־19 אפשר למצוא לעיתים בנוסף על או בנוסף ל, כלומר בתוספת מילת היחס ב'. מילת יחס זו לפני פועל בבינוני (הווה) מוכרת גם מביטויי קישור אחרים: בנוגע ל, בדומה ל, בשונה מ – אך שלא כמו בהם, בביטוי שלנו הגרסה המקורית היא בלא ב' ואין צורך להוסיפה. גם בביטויים בכפוף ל ובסמוך ל הגרסה המקורית היא בלא ב' – כפוף ל, סמוך ל, ואומנם מתקני הלשון ממליצים לנקוט את הביטויים האלה בלא ב'.

את הוספת מילת היחס ב' בביטויים האלה אפשר להסביר בשתי דרכים:

א. השפעה של תיאורי פועל שהם צירופי יחס דוגמת באמת, בשמחה, בזהירות, בבירור.
ב. התפתחות משימושים שבהם היה צורך של ממש בהוספת הב': בנוסף במשמעות של 'במקרה שנוסף…'. גם הביטויים בשוגֵג ובמזיד במקום שוגג ומזיד שבספרות חז"ל הורתם כנראה בניסוחים שמשמעם 'במקרה של שוגג', 'במקרה של מזיד', ואפשר שכך נוצרו גם הביטויים במתכוון וביודעין.

כיום יש המרחיקים לכת ונוקטים את הביטוי בנוסף בלא כל מילת יחס לאחריו, כגון "בנוסף ביקשנו הארכה". שימוש זה בעייתי אף יותר, וכמוהו כניסוחים בדומה, בשונה בלי מילת יחס אחריהם (במקום הניסוחים המלאים בדומה לכך, בשונה מזה וכיוצא בהם).[1]

סיכומו של דבר: 'נוסף על' הוא הניסוח העדיף, ויש אולי מקום גם לניסוח 'נוסף ל'. אין כל צורך בהוספת הב' לפני ביטויים אלו, ובייחוד מוטב להימנע מן השימוש במילה 'בנוסף' לבדה.

 

הערות

א. ההבדל הנזכר בין הוסיף על ובין הוסיף ל מתאים בעיקר לשימושי הפעלים הוֹסִיף ונוֹסַף בלשון המקורות. בעברית בת ימינו בעיקר מצרפים דבר לדברים הדומים לו, ולעומת זאת מוסיפים אותו לקבוצה של דברים כמוהו או לדבר אחר לגמרי, למשל: 'הוסיף שמן למדורה', 'הוסיף קמח לבלילה', 'נוסף ילד חדש לכיתה'. בלשון חז"ל מצאנו רק מעט שימושים כאלה למשל "מהו להוסיף לתוכו שמן חולין ומדליק" (ירושלמי שבת ב:א, ד ע"ד) ובמגילות ים המלח: "וכל הנוסף לעדתו יפקדהו למעשיו" (מגילת ברית דמשק).

ב. בעבר היו שהסתייגו מעצם השימוש בביטוי הקישור המבוסס על המילה נוסף, והורו לנקוט ביטויים מן העברית הקלסית: 'וגם', 'ועוד', 'זאת ועוד', 'יתר על כן', 'מלבד…', 'לא זו אף זו'. הסתייגות זו היא חלק מן הגישה הכללית המעדיפה את לשון המקרא ולשון חז"ל על פני העברית של ימי הביניים, שלא הייתה לשון חיה בדיבור. אך נראה שכיום רוב מתקני הלשון כבר אינם מסתייגים מן הביטוי עצמו אלא רק מחלק מן הגרסאות שלו, וממליצים כאמור על הגרסה נוסף על.

________________________

[1] אף יש המסתייגים מן הביטויים האלה בכלל, וממליצים לנקוט תמורתם ביטויים ותיקים יותר בלשוננו כמו 'כמו', 'שלא כמו', 'להבדיל מ'. הסתייגות זו דומה להסתייגות מן הביטויים המבוססים על 'נוסף' (ראו הערה ב כאן).