Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

הסרח העודף

מהו ה'סרח' שבביטוי "הסרח העודף"? 

ראשית נציין כי הדרך התקנית להגות את הביטוי היא סֶרַח עוֹדֵ֫ף (המילה השנייה במלרע; לא "סֶרַח עֹ֫דֶף" במלעיל).

סֶרַח היא מילה עתיקה, מן התנ"ך, ומשמעה חלק של דבר המשתרע ונגרר על הקרקע. זה גם משמעו של הפועל סָרַח – השתרע, נגרר.

המשמעות היא לאו דווקא שלילית: יחזקאל הנביא מושל משל: "…וַיְהִי לְגֶפֶן סֹרַחַת שִׁפְלַת קוֹמָה" (יז, ו); 'גפן סורחת' היא גפן המשתרעת ושולחת שלוחות – כראוי לגפן משובחת. המילה סֶרַח עצמה – מקורה בהוראות הבנייה של המשכן: מַקּיפים אותו ביריעות של עור עיזים, את שתי היריעות הקיצוניות מחברים בקרסים של נחושת, ובבד העודף מכסים את אחורי האוהל, ובלשון ספר שמות: "…וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן" (כו, יב). הינה כאן מובא הביטוי עצמו, ומוסבר מייד: "חצי היריעה העודפת – תסרח". הבד העודף הוא סרח, ומכאן 'הסרח העוֹדֵ֫ף'.

בעברית בת ימינו התחדשה המילה עֹ֫דֶף (במלעיל, על משקל צֹרֶךְ) במשמעות 'מה שנשאר'. עֹ֫דֶף (בלי ניקוד: עודף) הוא שם עצם, ואין לו ולשם התואר עוֹדֵ֫ף אלא השורש המשותף והמשמעות הכללית של השורש. אבל מאחר שאצלנו שכיח שם העצם החדש ע֫וֹדֶף יותר מן הצורה עוֹדֵ֫ף (צורת בינוני של הפועל עָדַף), נשתבש בפי דוברים רבים הסרח העוֹדֵ֫ף, והיה ל"סרח הע֫וֹדֶף".

אנחנו מציעים: ע֫וֹדֶף ממאה שקלים, ע֫וֹדֶף משקל וע֫וֹדֶף מרץ, אבל: הסרח העוֹדֵ֫ף.

* שודר לראשונה ברשת ב של קול ישראל בפינה ״רגע של עברית״.