Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

הזם או הזים?

לְהָזִים את השמועות או לְהָזֵם את השמועות? מניין הפועל הזה ומה פירושו?

נאמר מייד: לְהָזֵם.

הפועל הֵזֵם (בבניין הפעיל) גזור מאותו השורש של המילה זוֹמֵם (צורת בינוני של זָמַם בבניין קל). המילה מוכרת לנו מן הצירופים 'זוממי מזימות', 'עדים זוממים'. ראשיתו של הפועל זָמַם בתנ"ך – במחשבה, ולאו דווקא מחשבה רעה. 'עד זומם' הוא עד שדבריו אינם דברי אמת, המסלף את הדברים בכוונה ומוכרז עד שקר. 'הֵזֵם את העד' פירושו הוכיח שהוא זומם, הוכיח שהוא דובר שקר.

בעברית ימינו הורחבה המשמעות של הפועל הֵזֵם: אפשר להזם לא רק עדים, אלא גם שמועות.

הצורות התקניות הן הֵזֵם, יָזֵם, לְהָזֵם – כמו הֵסֵב, לְהָסֵב מן השורש סב"ב, וכמו לְהָקֵל, לְהָגֵן, לְהָצֵר. 'הדובר הֵזֵם את השמועות', כמו 'הוא הֵסֵב את תשומת הלב'.

רק בצורות שבהן האות הראשונה של השורש איננה מוטעמת, יש בה חיריק ולא צירי: מְזִמִּ֫ים (בלי ניקוד: מזימים) – כמו מְסִבִּים, מְעִזִּים, מְגִנִּים (בלי ניקוד: מסיבים, מעיזים, מגינים).

* שודר לראשונה ברשת ב של קול ישראל בפינה ״רגע של עברית״.