Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

איור שלט על דלת חדר עם ג'ירפה, עליו רשום "החדר של: יאיר ואורי" וכיתוב 'שמות ומשמעויות'

יאיר ואורי

השורש או"ר, בדומה לשורש רנ"ן, העניק לעברית ימינו מספר גדול של שמות פרטיים: אור, אורי, אורה, אורית, יאיר, מאיר, נאור, מאור, ליאור, אורלי הם רק חלק מהם.

יָאִיר ומֵאִיר

יאיר ומאיר – שניהם צורות פועל בבניין הפעיל – הם שמות פרטיים העולים מן המקורות: יאיר מן המקרא ומאיר מן המשנה. במקרא שלושה אנשים נשאו את השם יאיר: יאיר בן מנשה, מנכדי יוסף (הנזכר למשל בספר במדבר לב, מא); יאיר הגלעדי, משופטי ישראל (שעליו מסופר בשופטים י, ג–ה); ויאיר אבי מרדכי (כאמור במגילת אסתר ב, ה). צורת הנקבה של יאיר היא תאיר, ובימינו היא משמשת שם פרטי לבנות.

מעניין כי דווקא הצורה יָאִיר נבחרה לשם פרטי ולא הצורה יָאֵר. יאיר היא צורת העתיד הרגילה (כלומר צורת חיווּי), ואילו יאֵר היא צורה המביעה משאלה (צורת איווּי), והיא תתפרש היום כ'הלוואי שיאיר'. כך למשל בפסוק השני בברכת הכוהנים מובעת המשאלה "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו, כה). זה גם ההבדל בפעלים רבים אחרים במקרא, כמו יָשֵׂם (הלוואי שיָשים) לעומת יָשִׂים, יָגֵל (הלוואי שישמח) לעומת יָגִיל.

אוֹרִי

המילים אוֹר ואוֹרָה משמשות כאמור גם כשמות. אליהן מצטרף השם אוֹרִי 'האור שלי', הרווח היום גם לבנים וגם לבנות. מצד הדקדוק מתבקשת הטעמתו במלרע, אך הטעמת מלעיל רגילה בשמות פרטיים. לבנות – בהטעמת מלעיל – אורי יכול גם להתפרש, בדומה לשם רוני, כצורת ציווי בבניין קל ('זִרחי', 'היי אור'), ככתוב: "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וּכְבוֹד ה' עָלַיִךְ זָרָח" (ישעיהו ס, א).

נָאוֹר

צורת הבינוני נָאוֹר (בבניין נפעל, כמו נבון, נכון) מופיעה במקרא פעם אחת: "נָאוֹר, אַתָּה אַדִּיר מֵהַרְרֵי טָרֶף" (תהלים עו, ה). נָאוֹר הוא כאן כינוי לאלוהים שפירושו אולי 'רב אור' או 'עוטה אור', ובמובן זה המילה משמשת גם בפיוטים, כגון "נאור ונורא, עלימו שית מורא" (קדושתא לשבת של יניי).

שימוש נוסף למילה עולה בעת החדשה. מאמצע המאה ה־18 השפיע על יהדות גרמניה הזרם שכּונה Aufklärung 'התבהרות' (באנגלית Enlightenment) כניגוד לחשכת ימי הביניים. תנועת ההשכלה או הנאורות, שממנה צמחה גם תחיית העברית, פשטה ביהדות אירופה, והמשכילים נקראו גם נאורים. על השפעת הגרמנית על העברית כתב שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) במאמרו 'לא ראי זה כראי זה': "אלא שבאמת אין משגיחים כהיום לגערמאניזמען כי רבים המה, ולא ידעתי מפני מה זכה התואר נאורים על אנשים משכילים, שהוא באמת גערמאניזם גמור מאד".

אוּרִי

ומה בין אוֹר לאוּר? אוּר הוא 'אש', כגון בדברי הנביא "חֶצְיוֹ שָׂרַף בְּמוֹ אֵשׁ […] אַף יָחֹם וְיֹאמַר: הֶאָח, חַמּוֹתִי רָאִיתִי אוּר" (ישעיהו מד, טז) או במאמר ר' אליעזר "והווי מתחמם כנגד אוּרָן שלחכמים, והווי זהיר מגחלתן שלא תִּכָּווה" (משנה אבות ב, י). צורת הרבים של אוּר היא אוּרִים, והיא ידועה בעיקר מן האורים והתומים – כינויָם של גורלות הקודש שהיו נתונים בחושן הכוהן הגדול והשיבו בשם האל על שאלות השואל. מן המילה אוּר מתועדים במקרא השמות אוּר, אוּרִי, אוּרִיאֵל ואוּרִיָּה(וּ). השם אוּרִי – במקרא במלרע וכיום בעיקר במלעיל – זכה לאהדה רבה בזכות שירה של רחל 'עקרה':

אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי!
רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.
רְסִיס נְהָרָה.
לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר
"אוּרִי!" –
אֶקְרָא!

נְהָרָה ונְהוֹרַאי

שמות משורשים אחרים שמובנם קשור באוֹר הם נוגהּ, זֶרַח, הילה ויָהֵל (מן השורש הל"ל), זוהר ויזהר, נְהָרָה, נְהוֹרָא/נהורה ונְהוֹרַאי. המילה נְהָרָה משמעה 'אור' והיא נזכרת במקרא פעם אחת: "הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ, אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמַּעַל וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה" (איוב ג, ד). נהוראי (מן נְהור/נְהורא 'אור' בארמית) הוא מעין גרסה ארמית של השם העברי מאיר. וכך אנו קוראים בתלמוד הבבלי במסכת עירובין (יג ע"ב) על רבי מאיר ועל רבי נהוראי (שניהם מחכמי המשנה):

לא ר' מאיר שמו אלא ר' מיישא שמו, ולמה נקרא שמו ר' מאיר – שהיה מאיר פני חכמים בהלכה; ולא ר' נהוראי שמו אלא ר' נחמיה שמו […], ולמה נקרא שמו ר' נהוראי – שהיה מנהיר פני חכמים בהלכה.[1]

_____________________

[1]  זאת גרסת כ"י וטיקן 127. בכ"י וטיקן 109 (הגרסה הניתנת במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה) גם על ר' מאיר נאמר שהיה מנהיר פני חכמים בהלכה; בדפוסי התלמוד (דוגמת וילנה וּונציה) נקרא ר' מאיר ר' נהוראי: "לא רבי מאיר שמו אלא רבי נהוראי שמו, ולמה נקרא שמו רבי מאיר – שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה; ולא נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו […], ולמה נקרא שמו נהוראי – שמנהיר עיני חכמים בהלכה".