שי
המילה שי, הנרדפת למילה מתנה, היא מילה מקראית נדירה (מופיעה רק שלוש פעמים) ומיוחדת ללשון השירה (ישעיהו ותהלים). מן הממצא המקראי עולה שאת השי הובילו, למשל: “מֵהֵיכָלֶךָ עַל יְרוּשָׁלִָם לְךָ יוֹבִילוּ מְלָכִים שָׁי” (תהלים סח, ל).
בברכת יעקב ליהודה אנו קוראים “לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים” (בראשית מט, י), ולפי אחת ההצעות אין המילה שילה כי אם חיבור המילים שי+לו. פירוש זה עולה גם מן המדרש – על פי אחת מגרסאות בראשית רבה: “‘עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה’ שעתידין כל אומות העולם להביא דורון למשיח בן דוד שנאמר ‘בָּעֵת הַהִיא יוּבַל שַׁי לַה’ צְבָאוֹת’ [ישעיהו יח, ז]” (מהדורת תאודור–אלבק, ויחי צז, עמ’ 1219).
בימינו המילה שי רווחת כשם פרטי לבנים ולבנות וכשם משפחה. ויש שהיא משמשת כראשי תיבות, כבשמו של הסופר הנודע ש”י עגנון (שמואל יוסף). שם פרטי נוסף הקשור לשי הוא שַׁי־לִי.
