שני תינוקות והכיתוב פעוט או פעוט?

פָּעוֹט או פָּעוּט?

המילים פָּעוֹט ופָעוּט משמשות שתיהן בלשוננו, אך יש ביניהן הבחנה:

פָּעוֹט (בחולם) הוא ילד קטן, ילד שכבר אינו תינוק. צורת הנקבה היא פָּעוֹטָה, וצורת הרבים  פָּעוֹטוֹת. צורת הרבים הזאת משותפת לזכר ולנקבה – בדיוק כמו לָקוֹחוֹת (ריבוי של לָקוֹחַ וגם של לָקוֹחָה) או תִּינוֹקוֹת (ריבוי של תִּינוֹק וגם של תִּינֹקֶת). הגן שהפָּעוֹטוֹת שוהים בו נקרא פָּעוֹטוֹן – גם כן בחולם.

פָּעוּט (בשורוק) הוא שם תואר שפירושו 'קטן', 'מועט' או 'חסר חשיבות': עניין פָּעוּט, סכום פָּעוּט וכדומה. בנקבה – בקשה פְּעוּטָה, ברבים – עניינים פְּעוּטִים, וברבות בקשות פְּעוּטוֹת.

שם התואר פָּעוּט נוצר בעברית החדשה, ואילו הפָּעוֹט – 'ילד קטן' – מקורו בספרות חז"ל. במשנה נאמר: "הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין" (גיטין ה, ז) – כלומר פעוטות הסוחרים במיטלטלין מסחרם תקף. בדומה לכך שָׁנוי בתוספתא: "הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, אבל לא בקרקעות" (גיטין ג, יב). בתלמוד הירושלמי המילה מופיעה גם בצורות פיוטות (עירובין ז:ו, כד ע"ג) ואפיוטות (מעשר שני ד:ד, נה ע"א).

היו שהציעו ששורש המילה פָּעוֹט – לכאורה פע"ט –  קרוב אל השורש מע"ט או אל השורש פח"ת. ואולם במאגרי המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית בחרו לנתח את המילה על פי הסברו של חוקר ספרות חז"ל הנודע שאול ליברמן. ליברמן הציע כי המילה פָּעוֹט על צורותיה השונות מקורה במילה היוונית heptaetes המציינת ילד בן שבע (מן המילה היוונית hepta – שבע). על פי זה במקור ציינה המילה פָּעוֹטוֹת ילדים בני שבע, ואומנם זו הכוונה על פי אחת הדעות המובאת בתלמוד הבבלי (גיטין נט ע"א):

'הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין' – ועד כמה? מַחֲוֵי רב יהודה לרב יצחק בְּרֵיהּ [רב יהודה היה מראה לרב יצחק את בנו]: כבר שית, כבר שב [כבן שש, כבן שבע]. רב כהנא אמר: כבר שב, כבר תמני [כבן שבע, כבן שמונה]. במתניתא תנא [בברייתא שנה]: כבר תשע, כבר עשר [כבן תשע, כבן עשר]. ולא פליגי, כל חד וחד לפי חורפיה [ולא נחלקו, אלא כל אחד ואחד לפי חריפותו].

בדומה לכך נפסק בשולחן ערוך שהכוונה לילדים מעל גיל שש (חושן משפט רלה, א). אך כאמור בעברית בת ימינו פָּעוֹט הוא ילד קטן בהרבה – בן שנה, שנתיים או שלוש.