Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

אורווה

כל ילד יודע שהסוס "גר" באורווה. מניין לנו מילה זו?

המילה מוכרת מן התנ"ך, ובו היא מופיעה בלשון רבים בכמה צורות: בספר מלכים א נזכרות "אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים" (ה, ו), אך בפסוק המקביל בדברי הימים ב "אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים" (ט, כה). בפסוק אחר בדברי הימים ב נאמר "וְאֻרָוֹת לְכָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה וַעֲדָרִים לָאֲוֵרוֹת" (לב, כח).

כלל הצורות הללו נקשרו ברוב תרגומי המקרא, ולאחר מכן אצל פרשני המקרא בימי הביניים, בשתי משמעויות עיקריות: 'מקום משכן לבהמות' או 'אֵבוּס'. משמעויות דומות יש לשמות אוּרְיָא או אוֹרְיָא בארמית. הצורה אֻרְיוֹת־ (הקרובה אולי לצורות הארמיות) והצורה אֲוֵרוֹת הובנו כמקבילות לצורה אֻרָוֹת ולצורה אֻרְוֹת־ בנסמך.

גם בספרות חז"ל לא נמצאה צורת יחיד לריבוי אֻרָוֹת. יתרה מזו, בספרות זו שימשו בעיקר הצורות 'סטבלאות'/'איסטבלאות'/'איצטבלאות' ודומיהן (מהלטינית stabulum) לציון מגורי הסוסים, לדוגמה: "ארבעת אלפ' סטבלאות שלארבעים אלף סוסים" (ספרי במדבר, פסקה מב).

לפני מדקדקים שביקשו להעמיד את צורת היחיד עמדו שתי אפשרויות:

  • אֻרָוָה במשקל פֻּעָלָה על בסיס הנפרד אֻרָוֹת;
  • אֻרְוָה במשקל פֻּעְלָה;
  • אֻרְיָה במשקל פֻּעְלָה.

במילונים של ימי הביניים ובמילונים החדשים – המדעיים והכלליים – אפשר לראות התרוצצות בין הצורות האלה.[1]

בסופו של דבר הצורה אֻרְוָה (בכתיב מלא אורווה) היא שהתקבלה. ואכן במילוני ועד הלשון בשנות ה־40 של המאה העשרים באה הצורה אֻרְוָה, והיא המשמשת עד ימינו לביתם של הסוסים, החמורים והפרדים – בעקבות הצירוף המקראי 'אורוות/אוריות סוסים'.

________________________________

[1] את הצורה אֻרָוָה בשני קמצים מוצאים אצל מדקדקים מוקדמים כגון רד"ק ואבן ג'נאח. הצורה בשווא מצויה אצל מדקדקים מאוחרים יותר, ובהם כבר אברהם בן מאיר דה­־בלמש בן המאה ה־16. במילוני המקרא המדעיים (גזניוס, BDB ועוד) מובאת הצורה בשווא אֻרְוָה לצד צורה ביו"ד: אֻרְיָה. בן־יהודה תמך במילונו בצורה אֻרָוָה דווקא, אך הציג גם את אֻרְוָה. גור במילונו משנת תרצ"ה מביא את שלוש הצורות אֻרְוָה, אֻרָוָה ואֻרָיָה.