איור מחברת ועפרונות, על המחברת השם "דוד" ובראש האיור כיתוב "שמות ומשמעויות"

דוד

רבים קרויים דָּוִד כשמו של מלך ישראל. אך מה משמעותו של שם זה?

הדעה הרווחת והמסתברת ביותר קושרת את דָּוִד אל המילים דּוֹד ויָדִיד (או יְדִיד) שמשמען 'אהוב'. דּוֹד בהוראה זו מוכר בעיקר ממגילת שיר השירים, למשל: "הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים" (א, טז), "מַה דּוֹדֵךְ מִדּוֹד, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים" (ה, ט). צורת הרבים דּוֹדִים מובנהּ העיקרי במקרא 'מעשה אהבים', כגון "לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים" (משלי ז, יח).

גם המילה הקרובה ידיד משמעה 'אהוב'. שלמה נתכנה בפי נתן הנביא יְדִידְיָהּ על שום היותו אהוב האל: "וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַה' אֲהֵבוֹֹ. וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה'" (שמואל ב יב, כד–כה). כינוי דומה נתן משה לשבט בנימין: "יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו" (דברים לג, יב). ישעיהו הנביא משחק במילים דּוֹד וידיד במשל הכרם: "אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ, כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן" (ה, א). ויש הקושרים לכאן גם את הדּוּדָאִים – צמח האהבה שמצא ראובן ושלאה אימו העבירה לרחל (בראשית ל, יד–טז).

השם דָּוִד זהה במשקלו למילים דוגמת אָסִיר, מָשִׁיחַ, פָּקִיד, שָׁלִיחַ – שהוראתם סבילה ('אסור', 'משוח', 'מופקד', 'שלוח'), וגם מבחינה זו מסתברת הפרשנות דָּוִד = אָהוּב. ואומנם פעם אחר פעם אנו קוראים בספר שמואל א כי היה דוד אהוב על הכול: "וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל… וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים" (טז, כא); "וַיֶּאֱהָבֵהוּ יְהוֹנָתָן כְּנַפְשׁוֹ" (יח, א); וְכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אֹהֵב אֶת דָּוִד" (יח, טז), "וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד" (יח, כ).

בעבר הוצעה במחקר הבנה אחרת לגמרי של דָּוִד – על פי תעודות קדומות שנתגלו בחפירות העיר מארי שבמסופוטמיה. בתעודות אלו נזכרת המילה דַוִידֻ[ם], ותחילה סברו שהיא תואר לשר צבא. בעקבות הבנה זו הוצע כי דָּוִד המקראי לא היה כלל שם פרטי של אדם, אלא התואר של שר הצבא. ואולם לימים נדחתה הבנה זו בתעודות מארי, וכיום מקובל יותר כי המילה הנזכרת בהן היא דַוְדֻם או דַמְדֻם – מילה המקבילה לדַבדֻם באכדית שפירושה 'מפלה צבאית'.

בספרות הבית הראשון, כגון בספרים שמואל ומלכים, השם נכתב בדרך כלל דוד, ואילו בספרי המקרא המאוחרים, כגון דברי הימים, עזרא ונחמיה, הוא נכתב ביו"ד: דויד. כיום מקובל יותר הכתיב דוד, אך שני הכתיבים טובים ונכונים (ככלל כתיבם של שמות פרטיים הוא בגדר המלצה בלבד).

מחוץ למקרא השם דוד (בלי יו"ד) מתועד בכתובת ארמית מתל דן המתוארכת למאה התשיעית או השמינית לפנה"ס. בכתובת זו מתפאר אחד ממלכי ארם בניצחונו על כמה מלכים וכן על 'בית דוד' (בכתובת ברצף: 'ביתדוד').

גם במצבת מישע, מצבת ניצחון מואבית מן המאה התשיעית לפנה"ס, יש אולי אזכור לדוד – בצירוף הסתום 'אראל דודה'. אלא שהסיומת 'ה' קשה כאן: לכאורה היא מציינת את כינוי הנסתר (למשל במצבת מישע עצמה יש 'בביתה' המתפענח בְּבֵיתֹה, כלומר בְּבֵיתוֹ, ובברכת יעקב ליהודה: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה… וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה; בראשית מט, יא), אבל כינוי הנסתר אינו צפוי להצטרף לשם פרטי. על כן היו שהציעו הסברים אחרים למילה שאינם קושרים אותה אל השם דוד, ולעומתם היה מי שהציע שזו דווקא צורה מוארכת של השם: דָּוִדֹה מן דָּוִד כמו שְׁלֹמֹה מן שָׁלוֹם.