Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

שאלה על המספר הסתמי

אחד הכללים הנלמדים כיום בשימוש שם המספר קובע כי מספר סתמי יבוא בצורת נקבה. כך נכון לומר בתרגילי חשבון "שתיים כפול שלוש", ולציין את מספרי הבתים ברחוב כמספר ממין נקבה – "בית מספר חמש עשרה". ברם, החלטה זו היא קצרת ימים באופן יחסי, ועד לפני כמה עשרות שנים התלבטו בה ונשמעו בדבר דעות לכאן ולכאן.

בארכיון האקדמיה השתמרה תשובה משנת תש"א (1941), ובה המזכיר המדעי של ועד הלשון דאז, ד"ר זאב בן חיים, משיב בדרך אחרת מן המקובל כיום. לדבריו, אם נזכר שם עצם, יבוא המספר לפי מינו הדקדוקי של שם העצם (בית מספר תשעה, מכונית מספר תשע. נראה שבשגגה נכתב "תשעה"), ואם אינו נזכר במפורש אפשר לציין את המספר הן בזכר הן בנקבה (רחוב בן יהודה תשע או תשעה).

צילום מסמך ארכיוני על המספר הסתמי

אף בשנת תש"ז (1947ׂ) עדיין ניטש ויכוח בשאלה זו, כפי שמעיד זיכרון הדברים הבא:

צילום מסמך ארכיוני על המספר הסתמי

רק בשנת תשט"ז (1956) התקבלה בוועדה לשאלות דקדוק שימושיות של האקדמיה ההחלטה המקובלת כיום, שעל פיה תמיד יבוא מספר ממין זה בנקבה, בין שנזכר שם העצם ובין שאינו נזכר, אם נזכרת המילה "מספר" אם לאו. 

צילום מסמך ארכיוני על המספר הסתמי

החלטה זו הובאה למליאת האקדמיה כעבור שלוש עשרה שנים, ונתקלה בהתנגדויות. כך למשל שאל חבר האקדמיה שמואל ייבין: "איפה כתוב שמספר סתמי בעברית צריך להיות בלשון נקבה? איפה כתוב שנוהגים לבטא אותו בלשון נקבה? למדתי בארץ מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה, ומימיי לא שמעתי שמספר מבטאים בלשון נקבה. בימים שאני למדתי חשבון, גיאומטריה ואלגברה נהגו לומר שלושה איקס, אחד חלקי ארבעה עשר. מנין שאוב כל העניין?"

הסופר ס' יזהר (סמילנסקי) הציע כלל לא להחליט בשאלה זו. "באיזה אוטובוס תיסע, במספר חמש או במספר חמישה", שאל אותו מאיר מדן. "היינו הך", השיב יזהר.

מכל מקום ההחלטה אושרה במליאת האקדמיה ברוב דעות, וכך מקובל מאז ועד עתה.