Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

קול העברית

תקשורת

מילים עתיקות בתקשורת עכשווית:

אֻלְפָּן, בִּקֹּרֶת, דּוֹבֵר, יְדִיעָה, כּוֹתֶרֶת, מוֹדָעָה, מַעֲרֶכֶת, פַּרְשָׁן, רֵאָיוֹן

מילים חדשות:

בִּטָּאוֹן, גַּרְיָן, הַגָּהָה, הֲפָצָה, הַקְלָטָה, זַמְרִיר, חַדְשִׁיר, יְדוּעָן, יוֹמוֹן, יַחְצָן, יַצְגָן (פרזנטור), כַּתָּבָה, כְּתוּבִית, מִזְכֶּה (קרדיט), מֶחְדָּשׁ (remake), מַנְחֶה, מִסְרוֹן, מֵפִיק, מַקְלֵט, מִרְעָשׁ, מִרְקָע, מִשְׁדָּר, מְשׁוֹשָׁה (אנטנה), סַחְרִיר, סִקּוּר, סַמְלִיל, עָלוֹן, עִתּוֹן, עִתּוֹנָאוּת, פַּסְקוֹל, פִּרְסוּמַאי, פִּרְסֹמֶת, פָּתִיחַ, צְפִיַּת רֶצֶף, קְדִימוֹן, קַלֶּטֶת, קַלְקְלָן (ספוילר), קַרְיָן, קַשָּׁב, רַעֲיוֹנַאי, שְׁבוּעוֹן, שִׁדּוּר, שַׁדָּר, שַׁדְרָן, שַׁלַּט רַחַק, שִׁלְטוּט, תְּגוּבִית, תִּדְרוּךְ, תְּחִיב (אינסרט), תַּחְקִירָן, תִּיּוּג, תִּעוּד, תִּעוּדִי, תַּסְדִּיר (ליין-אפ), תַּסְכִּית, תַּסְרִיט, תְּקוּפוֹן, תִּקְשֹׁרֶת, תַּשְׁדִּיר


סיפוריהן של המילים כּוֹתֶרֶת, רֵאָיוֹן, עִתּוֹן, מִרְעָשׁ

כּוֹתֶרֶת – בתנ"ך כּוֹתֶרֶת היא מעין כֶּתֶר – ראשו המקושט של עמוד אבן, ואילו בלשוננו היום הכותרות רגילות יותר בראשם של עמודי נייר: כותרת של ספר, כותרת בעיתון וכדומה. מסופר שהמשמעות הזאת של המילה כּוֹתֶרֶת נולדה במערכת עיתון 'דבר' בעצה אחת בין העורך ברל כצנלסון לסופר והעיתונאי יצחק בן־דור.

רֵאָיוֹן – במשנה נאמר: "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והבכורים והראיון…". ומהו הריאיון? היראות לפני האל בעת העלייה לרגל, ככתוב בתורה: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'". בימי הביניים החלה המילה לשמש בהקשר של חולין לציון עמידה לפני אדם חשוב – מלך או שר. בעברית החדשה ציינה תחילה המילה פגישה רשמית שנקבעה מראש, ובהמשך התייחדה לשיחה של עיתונאי עם אדם חשוב לצד שימושים אחרים כגון 'ראיון עבודה'. הריאיון של ימינו אינו כרוך בהכרח בראייה, והוא יכול להתקיים גם בטלפון או בהתכתבות.

עִתּוֹן – את המילה עיתון הגה אליעזר בן־יהודה, שהיה ממחדשי העיתונות העברית בארץ. חידושו בא להחליף את הצירוף שנהג עד אז מכתב עיתי, וכמותו הוא נגזר מן המילה עֵת – 'זמן'. אך הקישור בין עיתון ובין זמן יסודו בטעות: אליעזר ליפמן זילברמן, עורך השבועון העברי הראשון 'המגיד', חידש את מכתב עיתי בהשראת המילה הגרמנית לעיתון Zeitung, הקשורה כביכול ל־Zeit 'זמן'. אך כנראה מקורו האמיתי של המונח הגרמני במילה אחרת: zīdunge שנעשתה לימים zītunge ואחר tijding – 'מסר', 'חדשה' (כמו tidings באנגלית – 'חדשות' 'ידיעות').

מִרְעָשׁ – מרעש הוא סנסציה – ידיעה מפתיעה המעוררת רעש, כלומר עניין רב והתרגשות. את המילה חידש איתמר בן אב"י, שהיה אף הוא עיתונאי ידוע, והיא מצטרפת אל שם התואר מַרְעִישׁ (סנסציוני), למשל 'ידיעה מרעישה', 'מסמך מרעיש'.

תשבץ תפזורת תקשורת – גרסה להדפסה