Share on FacebookTweet about this on TwitterEmail to someonePrint this page

"דברו עברית, בפקודה"

צבא

מילים עתיקות מתגייסות לצה"ל:

אַלּוּף, גְּדוּד, גַּיִס, חֲטִיבָה, חַיִל, חָמוּשׁ, מוֹדִיעִין, מוֹקֵשׁ, מַחְפֹּרֶת, מִלְחָמָה, מַעֲרָכָה, מְפַקֵּד, מַרְגֵּמָה, נוֹטֵר, נֶשֶׁק, סְפָר, סֶרֶן, פְּלֻגָּה, צָבָא, קַלָּע, קָצִין, קְרָב, תּוֹתָח

מילים מתקופת המדינה שבדרך:

אַלְחוּט, גַּשָּׁש, הַרְעָשָׁה, כַּוֶּנֶת, מִטְוָח, מִפְקָדָה, מַצְנֵחַ, פָּגָז, פְּצָצָה, תִּגְבֹּרֶת, תַּחְמֹשֶׁת, תִּמְרוֹן

מילים מתקופת המדינה:

אַבְטָחָה, אֻגְדָּה, אִגּוּף, אַפְסְנָאוּת, בָּטָ"שִׁית, דַּרְגָּה, זִוּוּד, חַיָּל, חִיּוּל, טוּרַאי, טִיל, יֵרוּט, יַעַף, לָחְמָה, מִבְצוֹר (בונקר), מִגְנָנָה, מָטוֹל, מִגּוּן, מִסּוּךְ, מַכָּ"ם, מַסּוֹק, מִסְפָּן, מַרְעוֹם, מִשְׁלָט, מִתְקָפָה, נַגְמָ"שׁ, נַחֶתֶת, סַיֶּרֶת, עֻצְבָּה, עֶרְכָּה, עֲתוּדָה, פָּזָ"ם, פֵּרוּז, פָּקָ"ל, צַלָּף, צָלָ"שׁ, צֹפֶן, קָלִיעַ, קַשָּׁר, שָׁלִישׁוּת, תּוֹתְחָן, תִּכְלוּל (אינטגרציה), תִּסְפֹּקֶת, תִּרְגֹּלֶת


סיפוריהן של המילים מַרְגֵּמָה, יֵרוּט, מִטְוָח, תַּחְמֹשֶׁת

מַרְגֵּמָה – בספר משלי נאמר: "כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד". למילה מרגמה, שאיננה מופיעה בשום מקום אחר בתנ"ך, ניתנו שני פירושים עיקריים על פי שורשה: לפי דעה אחת הכוונה לערמת אבנים – כמשמע המילה הערבית רֻגְ'ם (رُجْم), המשמשת כיום בפי הארכאולוגים גם בצורה העברית רֹגֶם. לפי זה מתן כבוד לכסיל כמוהו כהוספת אבן לגל אבנים – פעולה שאיננה ניכרת ואיננה משנה דבר. הדעה השנייה רואה במרגמה כלי ליריית אבנים – קלע או בליסטרה. לפי זה מתן הכבוד לכסיל משול לאבן מושלכת, כלומר לדבר שנעלם מיד ואינו מאריך ימים. מן ההבנה הזאת התפתח השימוש המוכר לנו במילה, אך כיום המרגמות אינן משליכות אבנים אלא פגזים ופצצות.

יֵרוּט – יירוט הוא הסטה מכוונת של כלי טיס או כלי שיט ממסלולו – על ידי אילוצו לפנות ליעד אחר או על ידי פגיעה בו. מסופר בתורה כי כשיצא בלעם לקלל את ישראל ראתה אתונו מלאך ניצב בדרכה, ולכן סטתה מן הדרך ואחר עצרה מלכת. בלעם הכה אותה, ואחר נגלה גם אליו המלאך ואמר לו: "עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ… הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי…". בקרב פרשני ימי הביניים רוֹוח הפירוש הקושר את הפועל יָרַט לעיווּת, סטייה והטיה. פירוש זה הוא שהביא להולדת הפועל יֵרֵט בימינו במשמעות 'הסיט דבר מדרכו', ואולי השפיע גם מדרש חז"ל הרואה בפועל יָרַט נוטריקון להתנהגותה של האתון אשר סטתה מדרכה: "יראה ראתה נטתה".

מִטְוָח – ההשראה למילה מטווח באה מן הביטוי המקראי "כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת". הגר רואה את בנה ישמעאל עומד לגווע בצמא לאחר גירושם מבית אברהם, "וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת". הצורה מְטַחֲוִים מתפרשת כפועל בבינוני (משורש טח"י או טחו"י) במשמעות 'יורים' (בקשת), ולפי זה הגר מתרחקת מבנה כמרחק שהיורים מתרחקים מן המטרה. מן המילה מְטַחֲוֵי נתחדשו בעברית הצבאית עוד בשנות השלושים של המאה העשרים המילים טְוָח ומִטְוָח, ובהמשך גם הפועל טִוֵּחַ.

תַּחְמֹשֶׁת – המילה החדשה תחמושת מתגלגלת ממילה מקראית שפירושה המדויק מסופק. בספר שמות אנו מוצאים "וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". בשלושה מקומות נוספים בתנ"ך המילה נזכרת בהקשר צבאי. בתרגומים הקדומים ואחר כך במדרש מוצאים שני כיוונים לפירוש המילה: מן המספר חָמֵשׁ (אחד מחמישה, יחידה של חמישים ועוד); מזוינים, חגורים בנשק. יש הקושרים את המילה לאיבר חֹמֶשׁ, ככתוב "וַיַּכֵּהוּ… אֶל הַחֹמֶשׁ" (שמואל ב ב, כג ועוד) המקביל כנראה לחלציים, שממנו נגזר המונח הצבאי 'חלוץ'. כך או כך בעברית החדשה 'חמוש' הוא 'מצויד בנשק'. מן המילה 'חמוש' נגזרו הפעלים חִמֵּשׁ והִתְחַמֵּשׁ, ואליהם מצטרפת תַּחְמֹשֶׁת. מילה זו פורסמה בשנת תרצ"ה ברשימת מילים "שלוקטו מעיתונים ומספרים מתורגמים" ואושרו בוועדה לתקנת הלשון של ועד הלשון (המדור לשוננו לעם, הארץ, 4.1.1935).

חידון מה הם ראשי התיבות?