עצרת

עֲצֶרֶת בעברית של היום היא כינוס, ובמיוחד כינוס של הרבה אנשים, לציון אירוע או להבעת עמדה מסוימת ועוד, כגון עצרת זיכרון או עצרת מחאה. לעיתים היא מציינת גם כינוס של נציגים או של חברים בגוף מסוים, כגון עצרת האומות המאוחדות.

במקרא המילה עֲצֶרֶת נזכרת שבע פעמים: ארבע פעמים בהקשר של חג הסוכות, "שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (ויקרא כג, לו; נוסח דומה בבמדבר כט, לה, וכן בנחמיה ח, יח ובדברי הימים ב ז, ט); בספר דברים נזכרת עֲצֶרֶת שהיא היום השביעי של פסח – "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה" (טז, ח); ובדברי הנביאים ירמיהו ועמוס נזכרות עצרות שלא בהקשר של חג מסוים – "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים" (ירמיהו ט, א), "שָׂנֵאתִי מָאַסְתִּי חַגֵּיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם" (עמוס ה, כא). (מילה קרובה לעצרת הן בצורתה הן במשמעה היא המילה המקראית עֲצָרָה.)

כל העצרות הללו מציינות אספה או כינוס, ובייחוד כינוס חגיגי לצורך הקרבת קורבנות. כך הבינו את המילה רוב תרגומי המקרא. התרגומים הארמיים (אונקלוס, יונתן, הפשיטתא) מביאים כנגד 'עצרת' שמות מן השורש כנ"ש, המציין 'אספה' ו'התכנסות'; בוולגטה (תרגום המקרא ללטינית) באים כנגד 'עצרת' השמות conventus, collecta [=אספה] ו־coetus [=קבוצה]. גם מילוני המקרא מסבירים כך את המילה.

ואולם אצל פרשני ימי הביניים עולה תפיסה אחרת של המילה עצרת, הנובעת מן השימוש בה דווקא בציוויים על היום שאחרי חג הסוכות ועל היום האחרון של פסח. בעוד שבדברי ירמיהו ועמוס פרשנים אלו רואים בעצרת 'אספה' או 'אספה חגיגית', הרי בעצרת של סוכות ושל פסח הם רואים 'עיכוב ועצירה': עצרת משום שיש לעצור את החוגגים מסיום (אולי מוקדם מדי) של החג (כך למשל ר' סעדיה גאון, ר' יונה אבן ג'נאח); ואולי עצרת משום שיש לעצור מכל עבודה ומלאכה (כך למשל  אברהם אבן עזרא ור' דוד קמחי).[1] לפרשנות זו ניצנים כבר בתרגום השבעים (תרגום המקרא ליוונית): שם 'עצרת' של סוכות ושל פסח מתורגמת exodion (ביוונית: ἐξόδιόν), כלומר 'יציאה, סיום' (לעומת 'עצרת' בירמיהו ובעמוס המתורגמת במילים המקבילות ל'אספה').

והיו שהציעו גם מנקודת מבט "הפוכה" לזו שהחזיקו בה פרשני ימי הביניים: עצרת שהיא 'סיום וסגירה'. העצרת של חג הסוכות סוגרת את חג הסוכות והעצרת של פסח סוגרת את פסח. הבנה זו נשענת אף היא על המשמע של 'עיכוב', אלא שלא כמו הפרשנים שנזכרו לעיל שראו בעיכוב את המשך החג, פרשנות זו רואה במילה עצרת עדות לסיומו.

נעיר כי בימי בית שני נתייחד השם עֲצֶרֶת לחג השבועות: "אין מביאין ביכורים קודם לעצרת" (משנה, ביכורים א, ג). במדרשים מאוחרים חג השבועות נקרא לעיתים עצרת של פסח כדי להבדילו מעצרת של סוכות: "ראויה היתה העצרת של חג [=סוכות] שתהא רחוקה נ' יום כנגד העצרת של פסח" (שיר השירים רבה ז, ב). גם כאן אפשר לראות בעצרת ביטוי של 'עיכוב ועצירה'. בין שמדובר בעיכוב כדי שהקהל לא יקל ראש בחג (אבן ג'נאח) ובין שמדובר בעצרת המסיימת את ימי ספירת העומר.

עצרת בעברית החדשה

בעברית המתחדשת של המאה התשע עשרה החלו להשתמש במילה עצרת במשמעות 'אספת נציגים או חברים בגוף מסוים'. כך לדוגמה "עצרת שרים" (המגיד, 16.10.1857); "עצרת המפלגה הלאטית" (המגיד, 28.11.1895); "עצרת בעלי המלאכה", "עצרת הפועלים" (הצפירה, 20.7.1899). עם הזמן התווספה למילה גם המשמעות 'אספת המונים לציון אירוע או להבעת תמיכה או התנגדות', כגון "עצרת אבל" (המשקיף, 23.7.1943). שתי המשמעויות הללו משמשות גם בעברית בת ימינו.

אם כן העצרת ששימשה במקורות בתחום הקודש – התכנסות חגיגית לצורך הקרבת קורבנות – יצאה לתחום החול, וכבר איננה מציינת כינוס דתי. עם זאת גם לאחר ה'חילון' שמרה המילה על נופך חגיגי, שכן אין היא מציינת אספה סתם.

העצרת לא עצרה כאן, והתגלגלה גם לשדה המתמטיקה: סמוך לסוף המחצית הראשונה של המאה העשרים המירה עצרת העברית את factorial הלועזית (מכפלת כל המספרים הטבעיים מ־1 ועד המספר הנתון, לדוגמה: 3! = 1*2*3 = 6). ייתכן שהמונח רווח בשימוש עוד קודם לכן, אך מכל מקום הוא אושר בוועד הלשון ופורסם במילון למונחי המתמטיקה בשנת ת"ש (1940). והרי גם כאן מדובר באספה – כינוס של כלל המספרים עד מספר נתון.

לסיום נשאל מה בין התכנסות ואספה לשורש עצ"ר? נראה שהמשמע של התכנסות אינו אלא גלגול של המשמע היסודי, הפשוט – 'הפסקה, עיכוב, התעכבות במקום מסוים ותָחום'. החבירה של קהל יחד לעצירה והתעכבות במקום לצורך מסוים היא למעשה אספה או כינוס.

[1] רש"י מביא את שתי הפרשנויות הללו לצד הפרשנות שעצרת יכולה לציין התכנסות גם בפסוקים אלו.

 כתבה ויקי טפליצקי בן־סעדון