הכווין

direction

אנחנו נשאלים לא פעם לשם מה חידשו את הפועל הִכְוִין.

בדיקה באתר מונחי האקדמיה מעלה כי הפועל הזה נקבע לראשונה במילון למונחי רדיו של ועד הלשון משנת תרצ"ח (1938) כנגד הפועל to tune, ולצידו נקבע שם הפעולה הַכְוָנָה כנגד tuning. אולם נראה שקביעה זו לא פשטה בשימוש. לימים נוצר לצורך כך הֶגוון של השורש כו"ן בדמות הפועל כִּוְנֵן ושם הפעולה כִּוְנוּן. מונחים אלו מופיעים לראשונה במילון למונחי מוסיקה משנת תשט"ו (1955).[1]

לשם הפעולה הַכְוָנָה מצאו דוברי העברית צורך אחר: 'הדרכה בכיוון הנכון'. נקל להבין את הצורך בשם הפעולה הזה, שהרי המילה כִּוּוּן עצמה איבדה במידה רבה את משמעותה כשם פעולה והתייחדה לציון הדבר עצמו, כגון 'כיוון צפון', 'בכיוון הנכון', 'מה הכיוון'.

בחיפוש באתר "עיתונות יהודית היסטורית" עולה שימוש בשם הפעולה הכוונה כבר מסוף שנות השלושים של המאה העשרים – תחילה בצירוף 'הכוונה מִשְׁקִית', ובהמשך בהקשרים נוספים. לימים נוצרו הצירופים 'הכוונה מקצועית', 'הכוונת תנועה', 'הכוונת לשון' וכיוצא בהם.

עם יצירת שם הפעולה הַכְוָנָה (מבניין הפעיל) נוצר חוסר הלימה בינו ובין הפועל כִּוֵּן (בבניין פיעל). אין אפוא להתפלא שבהמשך נגזר משם הפעולה הַכְוָנָה הפועל הִכְוִין, ועוד קודם לכן הפועל הסביל הֻכְוַן. ומעניין שאוזנינו ועינינו רגילות לשימוש בפועל הסביל, כגון 'התנועה הוכוונה לדרך חלופית' או 'העולים החדשים הוכוונו ליישובים מרוחקים'. ואף זאת: צורת הבינוני הסביל משמשת כיום גם כנגד oriented כגון 'מוכוון מטרה' או 'מוכוון שוק'.

קיצורו של דבר: אין פסול בפועל 'הכווין', והוא אף נכלל במילוני התחבורה של האקדמיה. לצידו אפשר כמובן לנקוט את הפועל הוותיק כיוון.

על פועלי כו"ן

השורש כו"ן הוא אחד השורשים הפורים בעברית. במערכת הפועל השורש הזה משמש בכל הבניינים, ובחלק מהם השימוש כפול – הן על דרך גזרת ע"ו (כגון הֵכִין, הִתְכּוֹנֵן) הן על דרך השלמים (כגון הִכְוִין, הִתְכַּוֵּן).

חוקרים משערים שהשורש כו"ן מציין מיסודו הוויה, קיום (והשוו לפועל כַּאנַ בערבית שפירושו 'היה'). ממשמעות יסודית זו משתלשלות המשמעויות השונות של הפעלים הגזורים ממנו: קיום, חוזק, ייסוּד וכן מה שמוביל אליהם.

ואלה הפעלים מן השורש כו"ן:

מן המקרא:

  • צורת הבינוני כֵּן בבניין קל
  • נָכוֹן, יִכּוֹן, הִכּוֹן בבניין נפעל
  • כּוֹנֵן, כּוֹנַן והִתְכּוֹנֵן בבניינים הכבדים על דרך גזרת ע"ו
  • הֵכִין והוּכַן בבניינים הפעיל והופעל על דרך גזרת ע"ו

מלשון חז"ל – קרוב לוודאי בהשפעת הארמית:

  • כִּוֵּן, כֻּוַּן והִתְכַּוֵּן בבניינים הכבדים על דרך השלמים

מן העברית החדשה:

  • הִכְוִין והֻכְוַן בבניינים הפעיל והופעל על דרך השלמים.

אל שלל הפעלים האלה קשורים שמות מופשטים המציינים פעולות ותכונות (המובאים כאן לפי סדר הפעלים שנמנו לעיל): כֵּנוּת; נְכוֹנוּת; כּוֹנְנוּת, הִתְכּוֹנְנוּת; הֲכָנָה, מוּכָנוּת; כִּוּוּן, כַּוָּנָה, מְכֻוָּנוּת, הִתְכַּוְּנוּת; הַכְוָנָה, הֶכְוֵן, מֻכְוָנוּת.


[1] מונחים אלו החליפו את המונחים 'הכוִין' ו'הכוָנה' שנקבעו ברשימת מונחי מוסיקה משנת תש"ו (1946ׂ); קודם לכן ברשימת מֻנְּחֵי הַכִּנּוֹר משנת תרפ"ח (1928) נקבעו המונחים כִּוֵּן וכִוּוּן. נוסף על שימושים אלו, פעלים מן השורש כונ"ן משמשים תמורת הפועל to adjust ונגזרותיו, וצורת הבינוני מִתְכַּוְנֵן מתרגמת את adjustable.