יונתן ויהונתן

תג שם יונתן על אפודה - שמות ומשמעויות

עשרה אנשים הקרויים בשם יהונתן נזכרים בתנ"ך – המפורסם בהם הוא בנו הבכור של שאול, רעו הטוב של דוד. מלבדו נקראו כך גם דודו של דוד, סופרו של המלך צדקיהו ועוד.

כיום יש הורים המקפידים לקרוא לבנם דווקא יונתן או דווקא יהונתן, אך בתנ"ך אלו שתי צורות של אותו השם. נוכל לראות זאת למשל בחילופים שבפסוק הזה: "וַיְדַבֵּר שָׁאוּל אֶל יוֹנָתָן בְּנוֹ וְאֶל כָּל עֲבָדָיו לְהָמִית אֶת דָּוִד, וִיהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל חָפֵץ בְּדָוִד מְאֹד" (שמואל א יט, א).

ההנחה המקובלת היא שצורתו המקורית של השם היא יהונתן, כלומר "ה' נתן" (בדומה למשמעות השמות התנ"כיים נתניה או נתניהו, מתניה או מתניהו). הצורה יְהוֹ – תחילת שם ה' – עשויה להתקצר לצורה יוֹ, וכך נוצר השם יונתן. בשמות רבים בתנ"ך אנו מוצאים את כפילות הצורות הזאת, למשל: יהוחנן–יוחנן, יהורם–יורם, יהואשיואש, יהויקיםיויקים.

כפילות זו משתקפת גם בכתובות עתיקות ובמטבעות קדומים. לדוגמה, המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי טבע מטבע שמצידו האחד הכתובת היוונית "המלך אלכסנדר", ומצידו השני בכתב עברי עתיק "יהונתן המלך". לצד צורת השם המלאה יהונתן יש מטבעות שבהם נכתב "ינתן המלך".

בספרות חז"ל רווחת יותר הצורה הקצרה יונתן. כך למשל במסכת אבות: "ר' יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר" (ד, ט), ובתוספתא: "שאל יונתן בן חרשא איש גיניסר לפני זקנים ביבנה" (כלים ה, ו). הנטייה לנקוט את הצורה הקצרה קשורה לתופעה כללית יותר של התערערות העיצורים הגרוניים. למשל בלשון חז"ל רגילה הצורה "לישבע" במקום "להישבע", "יודה" במקום "יהודה", "ישוע" ואף "ישו" במקום "יהושע" ועוד.

גם בִּכתובת המיוחסת לסוף תקופת התנאים נמצא השם יונתן (כתובת בבית שערים במערת קבורה: "מרים בתו שלרבי יונתן עם שתי בנותיה"; מתוארכת למאה השלישית לסה"נ). לעומת זאת בכתובת מוקדמת יותר באחוזת קבר בהר הצופים נמצא דווקא השם יהונתן: "חנניה בר יהונתן הנזִר" (מתוארכת לשנת 50 לסה"נ), וכך גם בתעודות מכר מסוף ימי הבית השני ובתעודות בר כוכבא (124 לסה"נ).

מעניין שחז"ל, בהזכירם את יהונתן המקראי, נקטו את השם בצורתו הארוכה, על פי הרגיל יותר בתנ"ך: "כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה; ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן" (אבות ה, טז; כך בכתבי יד קאופמן, פרמה א ועוד).

בדורות המאוחרים נהגה יותר הצורה יונתן, וזו צורתו המוכרת יותר של השם גם בימינו.

נסיים בשתי מובאות משירת שמואל הנגיד. בשירת ספרד כתבו המשוררים על פי משקל, ולכן בחרו את צורת השם שהתאימה למשקל השיר. ר' שמואל הנגיד כותב באחד משיריו:

וְאֹהָבָךְ כְּאַהְבַת בֶּן זְקונִים / יְחִיד אָב אוֹ כְּאַהְבַת שָׂב צְעִירָיו,
וְאֶדְבַּק בָּךְ כְּיוֹנָתָן בְּדָוִד / וּמֹשֶׁה עִם מְשָׁרְתוֹ מִבְּחוּרָיו.

ביאור: ואוהב אותך כפי שאוהבים בן זקונים שהוא יחיד לאביו או כפי שאוהב הסב את צאצאיו הצעירים, ואהיה דבק בך כיונתן בדוד וכדבקותם של משה ויהושע משרתו.

ואילו בשיר אחר:

אֲשֶׁר יַחְשֹׁב כִּי אִישׁ בְּשֵׁם טוֹב יְהִי טוֹב אוֹ / נִקְרָא בְּשֵׁם רַע כֵּן יְהִי רַע כְּבָר נִתַּן
אֱלִישָׁע אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה וְנִתַּן בֶּן / גֵּרְשֹׁם יְהוֹנָתָן כְּבֶן קִישׁ יְהוֹנָתָן.

ביאור: אל תחשוב שמי שייקרא בשם טוב יהיה טוב ולהפך, שכן כבר ניתן שמו של אלישע הנביא לתנא אלישע בן אבויה, והוא יצא לתרבות רעה; ואילו השם יהונתן, שמו של כוהן פסל מיכה (שופטים יח, ל), ניתן לבנו של שאול הזכור לטוב.

כתב יעקב עציון.