מטבעות לשון אהובים ליום העברית תשע”ו

לקראת יום העברית תשע”ו הוכן במזכירות המדעית של האקדמיה המיזם “מתעשרים בעברית – מטבע לשון בכל יום”. המיזם התפתח למדור מיוחד באתר ובו סיפוריהם של מטבעות לשון המְתבלים את לשוננו ומעניקים לה נופך מיוחד משלה.

בהמשך למיזם המיוחד פנינו לכמה אישים וביקשנו מהם לשתף אותנו במטבע לשון הקרוב לליבם במיוחד. נענו לפנייתנו הרב ישראל מאיר לאו, רות אלמגור־רמון והרב חיים סבתו.

הרב ישראל מאיר לאו: שברון לב

מטבע לשון קרוב אל לבי הוא הביטוי שברון לב.

בשלושה מקומות בספר תהלים מופיע מטבע לשון זה, וקוסמת לי במיוחד המשמעות הכפולה הטמונה בו. האחת –דיכאון, עצבות, ייאוש – המשתמעת מהפסוק “הָרֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב וּמְחַבֵּשׁ לְעַצְּבוֹתָם” (תהלים קמז, ג). רק בורא עולם יכול לרפא חולי זה ולחבוש עצבות שהיא ערטילאית. מאידך, “קָרוֹב ה’ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ” (תהלים לד, יט) – שברון הלב כדרך התקרבות לבורא.

יתרה מזו, בבקשת המחילה של דוד המלך בעקבות דברי התוכחה של נתן הנביא, הוא פונה לקב”ה ואומר: “כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה, עוֹלָה לֹא תִרְצֶה, זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה – אֱלֹקִים – לֹא תִבְזֶה” (תהלים נא, יח–יט). ובכן שברון לב הוא חסרון שיש לתקנו אך הוא גם סולם לעלות בו לדרגה עליונה של קרבה לה’.

כנראה שלכך התכוון האדמו”ר ר’ מנחם מנדל מקוצק, מחריפי המוח בעולם החסידות, באמרו: “אין דבר שלם יותר מלב שבור”.

רות אלמגור־רמון: רוחץ בניקיון כפיו

אהוב עליי מאוד מטבע הלשון נִקְיוֹן כַּפַּיִם, מפני שהוא משמש גם בצורתו זו, וגם בתוך ביטוי ארוך יותר, ושם הוא משתבש היום בפי הדוברים.

לאחר שטען אברהם באוזני אבימלך מלך גרר ששרה היא אחותו, הזמין אליו אבימלך את שרה, וכשבא אליו אלוהים בחלום התנצל ואמר: “בְּתָם לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי עָשִׂיתִי זֹאת”. ניקְיון כפיי – כפיי הנקיות, החפּות מחטא. מכאן הביטוי ‘ניקְיון כפיים’ בעברית בת ימינו, והוא שכיח מאוד בלשון המשפטית, כגון “עתירה נדחית על הסף מחמת היעדר ניקיון כפיים”. אבל מטבע הלשון השכיח הזה הביא לידי שיבוש ביטוי מקראי אחר, שמקורו בשני פסוקים במזמורי תהלים (כו, ו; עג, יג): “אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי” כתוב שם. כאן אין מדובר ב’ניקְיון כפים’ אלא ברחיצת הכפיים בניקָיון. ציור יפה יש בביטוי הזה, של מי שכפיו נקיות, מפני שרחץ אותן בניקיון, ובהשאלה: לבו נקי והוא חף מרע. יש אפוא ‘ניקְיון כפיים’, ויש ‘רחיצת הכפיים בניקָיון’, ולכל אחד מהם זכות קיום עצמאית.

הסופר הרב חיים סבתו: גלגל חוזר בעולם

ילד בן שמונה הייתי. לומד בבית הספר תלמוד תורה. למדנו את הפסוק בתורה המפציר ליתן צדקה לעני: נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ. המלמד סיפר לנו את הסיפור בגמרא מסכת שבת:

אמר לה רבי חייא לאשתו: כאשר יבוא עני – הקדימי לו פת כדי שיקדמו לבנייך. – אמרה לו: מקלל אתה אותם? – אמר לה: מקרא כתוב: כי בגלל הדבר הזה, ותנא דבי רבי ישמעאל: גלגל הוא שחוזר בעולם.

בעל דמיונות הייתי ודימיתי אז את העולם כגלגל ובו דליים של מים. האחד מתרוקן והשני מתמלא. ואז שט דמיוני לגלות עוד גלגלים בעולם המתגלגלים להם מעצמם ועינינו סמויות מלראות.

גדלתי והייתי לסופר. הדמיון והעולם שראיתי בעיניי מעורבבים היו אצלי ונתתי לבי לראות את חייהם של דורות כגלגל החוזר, ובכל סיפורי מעשים שכתבתי ביקשתי לי את אותו גלגל החוזר.

שמות הספרים שכתבתי נטלתי מן הביטויים שכבשו את לבי בילדותי. וכשכתבתי את הספר אמת מארץ תצמח, וסיפרתי בו ממה שדימיתי את סיפורו של מקס ספורטה, הלוא הוא קרובנו בני לוי, עלה לפניי הביטוי גלגל חוזר בעולם וצווח לי: דרשני, וקראתי את סיפורו של מקס, גלגל חוזר בעולם. לימים, אחר שיצא ספרי לאור, פגשתי בו בירושלים, וכשסיפר לי את מעשה חייו ראיתי בעיניי את הגלגל שדימה רעיוני. כאילו הסיפור שכתבתי גלגל את חייו שלו.