חיים נחמן ביאליק איש הלשון

י' בטבת תרל"ג – כ"א בתמוז תרצ"ד (1873–1934)

  • חבר ועד הלשון ונשיאו משנת תרפ"ד (1924)

חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי, נולד בכפר ראדי שבאוקראינה בשנת תרל"ג (1873). לאחר מות אביו והוא עודנו ילד עבר לבית סבו. בגיל 17 יצא ללמוד בישיבת וולוז'ין, אך נמשך לעולם ההשכלה והספרות, ולאחר זמן עזב את הישיבה ועבר לאודסה שהייתה מרכז לסופרים עבריים ואנשי רוח ציוניים. שם התחיל לפרסם משיריו וכתביו. לאחר נישואיו בתרנ"ג (1893) עסק במסחר ובהמשך בהוראה בססנוביץ שבפולין. בתר"ס (1900) שב לאודסה. בשנת תרס"ב (1902) ייסד את הוצאת הספרים "מוריה" עם א"ל לוינסקי, ש' בן־ציון וי"ח רבניצקי – ששמה לה למטרה להוציא ספרי לימוד עבריים. לאחר הפרעות בקישינוב בתרס"ג (1903) נשלח לתעד את מה שהתרחש, ובעקבות זאת כתב את "על השחיטה" ואת "בעיר ההרגה". במהלך העשור הראשון של המאה העשרים החל במפעל "הכינוס" של הספרות העברית עם עמיתו רבניצקי, ובראשו ספר האגדה (תרס"ג–תרע"ב, 1903–1911), ופרסם את מסתו הראשונה על השפה העברית "חבלי לשון". מסתו "גילוי וכיסוי בלשון" פורסמה כעבור כמה שנים.

בשנת תרס"ט (1909) ביקר ביאליק בארץ והתקבל באהדה רבה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הוצרו צעדיהם של הסופרים העבריים באודסה. בשנת תרפ"א (1921) עזב ביאליק את רוסיה, התיישב בגרמניה ועסק בעיקר בענייני מו"לות של הוצאת הספרים "דביר" שייסד עם רבניצקי.

בשנת תרפ"ד (1924) עלה ביאליק ארצה והתיישב בתל־אביב. עמד בראש אגודת הסופרים, ייסד את התכנסויות "עונג שבת" ב"אוהל שם" והפך את תל־אביב למרכז תרבותי־ספרותי. יצא כמה פעמים לאירופה ופעם אחת לארצות הברית למטרות גיוס כספים והפצת הספרות העברית ולצורכי מרפא.

בפעילותו בוועד הלשון הקיף את כל שטחי הפעולה הלשונית והחברתית של הוועד. הצטיין בפעילותו המיוחדת בוועדות המקצועיות: למונחי טכניקה, למונחי נגינה, למונחי עבודות עץ, למונחי דגים ובוועדה לשיפור הלשון. הוא השתתף בקונגרס הציוני השבעה עשר בבאזל (1931) ובעקבות נאומו הנמרץ שם אישרה מליאת הקונגרס סיוע כספי לוועד הלשון.

מבחר מחידושי ביאליק

חידושים שנקלטו

חידושים שלא נקלטו

אוורירי, אפלולית, אצבעוני, הדגים, זנבנב, זקנקן, יבוא ויצוא, מענק, מִפְלָשׁ (מנהרה, נקבה), נלעג, נשורת (מה שנושר, מפל), סמוק, ערגה, פיקחי, צחקק, שנורר (מיידיש), שמנוני, תהומי (לא מוגבל), וַסָּת, מטוס, טייסת, השראות (inductance, כיום משמש השראה), מצלמה, משלבת (מונוגרמה), (משקל) סגולי, תאונה, תגובה, תווית (אטיקט). הִתְגַּזֵּם (התגדל, לשון גוזמה), יְתוֹם (=שם מופשט, כמו יתמות), כַּבְּדָן (אדם העוסק במלאכת הכיבוד, הטאטוא), כִּרְכָּר (סביבון), מַחְצֶצֶת (קיסם לחציצת שיניים), מַטְבְּעִי (שבלוני), נָאֶמֶת ('מחלת' הנאומים), מַעְפָּל (מעשה גבורה), קַפָּץ (אמן הקפיצה), שַׁאֲרָה (קרובת משפחה), מַחֲרֹסֶת (קערה לסלט), סַגְנָנָה (סטיליזציה), תָּפֹז (צבע התפוז).

על חידוש הפועל "רשרש" מתוך "מלון לחדושי ח. נ. ביאליק" מאת יצחק אבינרי, תל־אביב התרצ"ה (בחודש העשירי למות המשורר)

מכתבי ביאליק

את העותק הזה של מהדורת תרצ"ג של כתביו הקדיש ביאליק חודשים ספורים לפני מותו לעורך הספרות, החוקר והמבקר, ירוחם פישל לחובר (תרמ"ד–תש"ז, 1883–1947). הספר – ועמו ספרים נוספים מעיזבונו של לחובר – נמצא בספריית האקדמיה ללשון העברית.

את העותק הזה של מהדורת תרצ"ג של כתביו הקדיש ביאליק חודשים ספורים לפני מותו לעורך הספרות, החוקר והמבקר, ירוחם פישל לחובר (תרמ"ד–תש"ז, 1883–1947).
הספר – ועמו ספרים נוספים מעיזבונו של לחובר – נמצא בספריית האקדמיה ללשון העברית.

להרחבת הלשון ותקונה, לשוננו – רבעון לשכלול הלשון העברית מוּצא על ידי ועד הלשון העברית בארץ ישראל, כרך ב, תר"ץ, עמ' 51–65

חבלי לשון, מתוך לקט תעודות לתולדות ועד הלשון והאקדמיה ללשון העברית (תר"ן–תש"ל) ולחידוש הדיבור העברי, ירושלים תש"ל, עמ' 127–134

מִלּוֹן לְמֻנְּחֵי הַתֶּכְנִיקָה – הקדמה בשם הועדה למונחי התכניקה, הוצאת ועד הלשון העברית בארץ ישראל, תל אביב–ירושלים תרפ"ט, עמ' V–III

 

מן הארכיון

תמונתו של זאב בן־חייםפרופ' זאב בן־חיים מספר על עבודתו בוועד הלשון במחיצתו של ח"נ ביאליק | תשרי תש"ן

 

 

 

signמכתב חוזר לסופרים ולאנשי לשון לקראת הופעתו של המדור "לשוננו לעם" בעיתונות | סיון תרצ"ב

 

 

 

בועדה לשפור הלשון: מהצעותיו של ח.נ. ביאליק | לשוננו לעם, מדור כא, ב' באייר