מורה עברי מריגה

משה ברייטברד (1883–1947)

משה ברייטברד היה פעיל בתנועת ההשכלה ובאגודת ‘מפיצי השכלה’ בלטבייה, הוא היה חבר בהנהגת הסתדרות המורים העבריים, מחנך ומורה לעברית ומחבר ספר ‘דקדוק לתלמידים’.

ברייטברד נולד בעיירה רוקישקיס שעל הגבול בין ליטא ללטבייה. את חינוכו המסורתי רכש מפי אביו ובלימודיו בישיבה, אולם כבר בצעירותו התחבר לתנועת ההשכלה ולמד באופן עצמאי שפות זרות ולימודים כלליים. מאוחר יותר השלים את לימודיו בסמינריון למורים עבריים (Jüdisches Schullehrerseminar) בברלין.

בשנת 1921 עבר ברייטברד לריגה ושם היה ממייסדי הסתדרות המורים העבריים ‘המורה’. ארגון זה הציב לו למטרה לאגד את המורים שדגלו ברעיון של בית ספר עברי־מודרני ובלימוד בשיטת “עברית בעברית”. ברייטברד גם היה ממייסדי הגימנסיה העברית בריגה, מוסד מרכזי ברשת מוסדות החינוך העבריים בעיר. הוא היה מורה ללימודי יהדות ועברית, וכן מזכיר כבוד של הגימנסיה מהקמתה ועד לפלישה של ברית המועצות ללטבייה בשנת 1940. הוא הנהיג דיבור עברי הן בין כותלי ביתו הן בבית הספר, והתעקש שהתלמידים ידברו ביניהם עברית בלבד. הוא היה מהראשונים שדיברו עברית בבית ודיבר עם ילדיו מיום היוולדם רק בעברית.

ברייטברד המורה

ברייטברד היה מורה מוערך והשאיר את רישומו על תלמידים רבים. הוא חינך לציונות, לאהבת ישראל ולאהבת העברית.

ברוך פוגלמן, תלמידו של ברייטברד, מספר כי באחד הימים התגלה מעשה שובבות של תלמידי הכיתה. כשנכנס מורם לכיתה הם כמובן חששו מתגובתו. ברייטברד לא אמר דבר אלא ניגש אל הלוח, כתב באותיות גדולות “סוף מעשה במחשבה תחילה” ועמד עם תלמידיו על משמעותו של הביטוי במשך שעה ארוכה.

 

בשנת 1974 ייחדו תלמידיו שעלו ארצה כינוס מיוחד לזכרו:

 

 

 

 

 

 

 

 

כך תיאר אותו פרופ’ חיים ביינארט בדברים שנשא לזכרו במלאת מאה שנה להולדתו:

“על אלה (תלמידי הגימנסיה בריגה) ניצחה חבורת מורים, שמסירות נפשם לא ידעה גבול. אחד מהם היה משה ברייטברד ז”ל שאף חיבר לצורכי התלמידים ספר דקדוק לעברית, שכולנו נתבשמנו ממנו בלימודינו, והוא שנלמד גם בארץ, והרי חוליה נוספת בזיקתנו בין הגולה לארץ. באיזו אהבה הוקנתה לנו הלשון! היא נלמדה ונקלטה מאליה וקלחה בין כותלי בית הספר בשיעורים ובהפסקות שבין שיעור לשיעור.”

ברייטברד חיבר למען התלמידים ספר דקדוק שיסייע להם בלימוד העברית. הספר ‘דקדוק לתלמידים’ בשני חלקים כבש מקום נכבד בבית הספר העברי הן בריגה הן בישראל. הוא הודפס במהדורות רבות: המהדורה הראשונה יצאה ב־1934 בריגה והמהדורה העשרים ב־1982 בישראל.

ברייטברד והאקדמיה ללשון העברית

בשנת 1989 יזמה בִּתו של ברייטברד, אביבה בראון, הקמת קרן לזכר אביה למימון מלגה לחוקרים צעירים. מפירותיה של הקרן:

• תמר סוברן, “בין הסמנטיקה לשכנותיה“, לשוננו לעם מג, ב (תשנ”ב), עמ’ 57–63
• שלמה יזרעאל, “מאגר העברית המדוברת בישראל“, הרצאה שנתית לזכרו של משה ברייטברד, זיכרונות האקדמיה ללשון העברית מז–מט, ישיבה רנו, עמ’ 137–146.

 לקריאה נוספת:

• “דברים לזכרו של משה ברייטברד ז”ל במלאות מאה שנה להולדתו“, חיים ביינארט. הדברים נישאו בטקס לזכרו של ברייטברד בבית האקדמיה ללשון העברית בשנת תשמ”ט (1989).
• ביקורת וביבליוגרפיה, “משה ברייטברד, דקדוק לתלמידים“, צבי הר־זהב, לשוננו ז, ג (תרצ”ו), עמ’ 304–312.