מפי עוללים

בשנת תש”ה (1945) התפרסמה בכתב העת ‘לשוננו’ רשימה ובה “חדושי לשון בפי תינוקות”.

ברשימה יצירות לשון חביבות של ילדים וילדות בני התקופה: הילדים הרכים יצקו שורשים לתבניות מוכרות ויצרו מילים שטובות מצד הדקדוק אך לא מצד השימוש המקובל.

ירון למשל מאשים את אביו ש”הִבְכָּה” אותו – כלומר גרם לו לבכות. עוזי מתרץ את איחורו לשיעור בכך שהיה צריך “לְזַהֵר” את אחיו, כלומר להשגיח עליו (את הפועל החדש הוא יצר מן הסתם בהשראת הפועל נִזְהַר בבניין נפעל – שאכן קשור לשמירה). ילדה בת ארבע מבקשת מאימה בלילה קר “השמכיני!” (כסי אותי בשמיכה).