דַּג רְקָק

'אדם לא חשוב', 'אדם פְּחות־ערך'

למשל: תחילה חשבו הסוכנים שמדובר בדג רקק, אך משנלכד החשוד התברר כי עלה בחכתם אחד ממנהיגי הבריונים באזור.

dag-rekakבְּעברית ימינו דַּג רְקָק הוא כינוי לאדם פְּחות־ערך. הצירוף מופיע לראשונה בקטע פיוטי בתלמוד הבבלי:

אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו איזובי קיר?
לויתן בחכה הועלה, מה יעשו דגי רקק?
בנחל שוטף נפלה חכה, מה יעשו מי גבים?
(מועד קטן כה ע"ב)

השאלות בנויות על דרך קל וחומר, ושתי הראשונות מובנות כך: אם ארזים חסונים עולים באש, כיצד יוכלו לאש אֲזובי קיר? אם לווייתן ניצוד, היאך לא ייצוֹדו דְּגי רְקק?

אם כן דגי רקק מנוגדים ללווייתן גדול הממדים. ואולם המילה רְקָק אינה מכוונת לציון גודלם של הדגים אלא לציון גודלו של מקווה המים שהם נמצאים בו. רְקַק מַיִם הוא מקווה מים קטן ורדוד, מי ביצה. במשנה העוסקת בדינו של הזורק בשבת דבר מה אל רקק מים שאנשים עוברים בו נשאלת השאלה "וכמה הוא רקק מים?", והמשנה משיבה: "פחות מעשרה טפחים" (שבת יא, ד).

לשורש רק"ק שני מובנים שונים: האחד קשור ביריקה, שהרי הפועל רָקַק נרדף אל יָרַק; השני מובנו 'דק', והוא קשור אל המילה רָקִיק (כנראה עוגה דקה, כגון "רקיקי מצות", שמות כט, ב ועוד) ואל שם התואר רַקּוֹת האמור על שבע הפרות מחלום פרעה: "דַּלּוֹת וְרָעוֹת תֹּאַר מְאֹד וְרַקּוֹת בָּשָׂר" (בראשית מא, יט). מקובל לקשור לכאן גם את מילת הקישור רַק. השורש רק"ק מוכר מכמה לשונות שמיות (סורית, ערבית, אתיופית) במשמע של רזון ודקיקות.