שושן פורים או פורים שושן?

האם גם אתם תמהתם על המבנה המשונה של הצירוף 'שושן פורים'? הלוא לפי הדגם הרגיל של צירופי סמיכות היה מתבקש לומר 'פורים שושן' ואפילו 'פּוּרֵי שושן' – כשם שאנו אומרים 'תענית אסתר' ולא "אסתר תענית", 'חגי ישראל' ולא "ישראל חגים".

שושן פורים הוא כידוע כינויו של יום ט"ו באדר שבו חוגגים את יום הפורים בערים מוקפות חומה כגון ירושלים, בעקבות יהודי העיר שושן – ככתוב במגילת אסתר: "וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה" (ט, יח).

הצירוף 'שושן פורים' נוצר כנראה בימי הביניים. במגילת אסתר ובספרות חז"ל נקרא היום הזה 'חמישה עשר' או 'יום חמישה עשר' לפי תאריכו בחודש, ואצל רש"י ואחרים הוא מכונה גם 'פורים של מוקפין' או 'פורים דמוקפין' בעקבות דברי המשנה "כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר" (מגילה א, א).

התיעוד המוקדם ביותר שמצאנו עד כה ל'שושן פורים' הוא בחיבורים אשכנזיים מן המאה ה־15, ואולי מסוף המאה ה־14. למשל: "ביום ט"ו הוא שושן פורים אין אומרין בו 'אל ארך אפים' ו'למנצח' […] וחייב במשתה ושמחה כמו ביום י"ד […]" (ספר המנהגים, ר' יצחק אייזיק מטירנא, המאה ה־15); "גם צריך להרבות קצת בליל פורים אחר המגילה בסעודתו, וגם בשושן פורים" (לקט יושר, ר' יוסף בן משה, המאה ה־15).

עוד קודם לכן, בחיבורים אשכנזיים וספרדיים למן סוף המאה ה־13, אפשר למצוא את הצירוף ההפוך 'פורים שושן'. למשל: "אבל בפורים שושן וכן י"ד וט"ו של אדר הראשון בעיבור אומרים בהם 'ארך אפים'" (סדר טרויש, ר' מנחם בן ר' יוסף הלוי חזן, צרפת, סוף המאה ה־13); "וגם הנשים נוהגות שלא לעשות בו מלאכה והטעם בכל זה מפני שהוא פורים שושן" (ספר אבודרהם, ספרד, המאה ה־14). אף יש ששני הצירופים – 'שושן פורים' ו'פורים שושן' – משמשים באותו החיבור, כגון בספר מהרי"ל (אשכנז, מפנה המאות ה־14 וה־15). הצירוף 'פורים שושן' מוכר גם ממסורות העדות, למשל מלשונם של יהודי מרוקו.

כאמור, 'פורים שושן' הוא המתאים לסדר המילים של הסמיכות בעברית. עם זאת גם הצירוף הזה איננו דקדוקי לגמרי, שכן מן המילה פּוּרִים – שצורתה צורת רבים – היה מתבקש ליצור את צורת הנסמך "פּוּרֵי־". השימוש במילה פּוּרִים כמות שהיא גם בנסמך נובע מהיותה מעין שם פרטי.

את היווצרות הצירוף ההפוך 'שושן פורים' מקובל ליחס להשפעת היידיש – שבה כמו בשפות אירופיות אחרות הסומך קודם לנסמך, ואמנם מצאנוהו לראשונה בחיבורים אשכנזיים. עם זאת תפוצתו של הצירוף חורגת בהרבה מגבולות השפעת היידיש: כך למשל רגיל יותר בלאדינו וכן בלשונם של יהודי תוניס (לצד 'פורים שושן'). הצירוף בצורתו זו – 'שושן פורים' – הוא שפשט בעברית בת ימינו.

על שאלת תקינותו של הצירוף 'שושן פורים' כתב איש הלשון יצחק אבינרי (בתגובה ליוסף קלוזנר):

צדק הפרופ' ק' באמרו שצירוף זה אינו לפי רוח העברית, ומוטב לומר "פורים שושן", אבל מה נעשה וכבר מקובל הוא מאות שנים בכל תפוצות ישראל. איש איננו אומר "אסתר תענית" (כביידיש), ואולם הכל אומרים "שושן פורים", וכן שמעתי גם מפי תימנים וספרדים. מה שקלטה לשון – קלטה, ואין לך כלל שלא נאמר בו חוץ. ולא עוד אלא שבמקרא עצמו יש צירופים זרים כאלה: "דמשק אליעזר" (בראשית טו, ב), "מתים אבל" (יחזקאל כד, יז) וכן "בפשתי העץ" (יהושע ב, ו), שלדעת המפרשים ענינו "בעצי הפשתים". וכן "תולעת שני" שהוא "שני תולעת". ("מעקשים למישור", לשוננו יב [תש"ג–תש"ד], עמ' 169)

הרוצים להימנע מן הסמיכות ההפוכה 'שושן פורים' יוכלו לומר תמורתה 'פורים שושן', 'פורים דשושן', 'פורים של שושן' או 'פורים דמוקפין'; ואילו הדבקים בכינוי הרווח יוכלו להצדיקו גם ב"ונהפוך הוא".

seferid_5651_page_108

קטעים מתוך פיוט איטלקי נפוץ ליום פורים שושן. מובא כאן מתוך הספר "אורה ושמחה" למשה אהרן רחמים פייאצה, ליוורנו תקמ"ו (1785)