פרק אחד עשר או פרק אחת עשרה?

בהצגת מספר של פרק (בספר, בסדרה וכדומה) עומדות לרשותנו שתי דרכים תקניות:

1. פרק ראשון; פרק שני; פרק אחד עשר; פרק עשרים ושלושה וכדומה.
בדרך זו המספרים הם מספרים סודרים – המציינים את מקומו של הפרט ברצף. מספרים סודרים מותאמים למינו של השם הנספר, ולכן הם באים כאן בזכר על פי המין הדקדוקי של המילה פרק. למספרים הסודרים אפשר להוסיף יידוע, ולכן נוכל לומר גם הפרק הראשון, הפרק השני, הפרק האחד עשר (לעתים היידוע הכרחי, כגון "עדיין לא ראיתי את הפרק השלושים וחמישה של הסדרה", אבל בכותרות הפרקים שתי האפשרויות טובות – ביידוע ושלא ביידוע).

2. פרק אחת; פרק שתיים; פרק אחת עשרה; פרק עשרים ושלוש וכדומה.
בדרך זו משתמשים במספרים סתמיים. מספרים אלו אינם שם תואר של המילה פרק, אלא הם מעין תמורה – השם שניתן לפרק על פי מקומו. על פי החלטת האקדמיה מספרים סתמיים מובעים תמיד בלשון נקבה.

נעיר כי לא תמיד המספר הסתמי חופף למספר הסודר. למשל: בתים שמספריהם זוגיים נמצאים בדרך כלל בצד אחד של הרחוב, והבתים שמספריהם אי־זוגיים נמצאים בצדו האחר. לכן בית מספר 2 איננו הבית השני בשורת הבתים, אלא דווקא הבית הראשון. לעתים יש בבניינים קומות הממוספרות במספרים שליליים (1-, 2-) כי הן נמצאות מתחת לגובה הרחוב, וכך יכול להיות שהקומה השלישית בבניין תיקרא קומה 0, והקומה החמישית תיקרא קומה 2.