ו’ החיבור במספרים

השנה הלועזית החדשה היא שנת אלפיים ועשרים (ולא ‘אלפיים עשרים’) – כלומר בווי”ו החיבור לפני הרכיב האחרון של שם המספר. כך היה גם בשנים הקודמות – לפני הרכיב האחרון באה ו’ החיבור: אלפיים ואחת, אלפיים ועשר, אלפיים וּתשע עשרה.

רוב שמות המספר בלשוננו מורכבים מכמה מילים המייצגות את הספרות השונות של המספר – יחידות, עשרות, מאות וכן הלאה. נשאלנו מה דינה של ו’ החיבור במספרים אלו.

בלשון המקורות יש תמיד ו’ לפני האיבר האחרון, למשל: “וַיְחִי יוֹסֵף מֵאָה וָעֶשֶׂר שָׁנִים” (בראשית נ, כב), “בְּנֵי פַרְעֹשׁ אַלְפַּיִם מֵאָה שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם” (עזרא ב, ג), “שש מאות ארבעים ושמונה טפח” (תוספתא כלים ה, א). היוצאים מכלל זה נדירים ביותר, כגון “בְּנֵי חָרִיף מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר” (נחמיה ז, כד).

יתרה מזו, לעיתים קרובות יש בלשון המקורות ו’ לפני כל האיברים המרכיבים את שם המספר, ולא רק לפני האחרון. למשל: “וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים” (במדבר א, מו), “בְּנֵי זַתּוּא תְּשַׁע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה” (עזרא ב ח), ואף במספרים גדולים מאוד: “אין לך כל דבר ודבר בתורה שלא נכרתו עליו חמש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים בריתות” (תוספתא סוטה ח, יא). גם בסדר המספרים ההפוך – הרווח בתנ”ך – יש חזרה על ו’ החיבור, למשל: “וַיְהִי כָּל יְמֵי לֶמֶךְ שֶׁבַע וְשִׁבְעִים שָׁנָה וּשְׁבַע מֵאוֹת שָׁנָה” (בראשית ה, לא), “שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה” (אסתר א, א).

בעברית בת ימינו המבנה הרגיל כולל רק ו’ אחת הבאה לפני האיבר האחרון של שם המספר: מאה ושלושים, מאה שלושים ושתיים, חמשת אלפים ארבע מאות וחמש עשרה. אך כמובן אין מניעה לחזור על ו’ החיבור גם לפני האיברים האחרים, כרגיל בלשון המקורות.

בלשון הדיבור מוותרים לעיתים על ו’ החיבור במספרים שאינם מסתיימים ביחידות, כגון “מאה שלושים”, “אלפיים חמש מאות”. אבל בדיבור רשמי ובכתיבה ראוי ללכת על פי המקורות ולהוסיף ו’: מאה ושלושים, אלפיים וחמש מאות וכיוצא בהם. 

הגיית ו’ החיבור במספרים

הכללים הרגילים של ו’ החיבור תקפים גם בשם המספר. ברגיל היא מנוקדת בשווא, כגון וְחָמש, וְעֶשרים. אבל לפני שווא היא מנוקדת בשורוק ונהגית כתנועת u: וּשְׁניים, וּשתיים, וּשלושה, וּשמונֶה, וּשמונָה, וּשנים עשר, וּשתים עשרה; וכך גם לפני אותיות בומ”ף: וּמאה, וּמאתיים, וּמיליון, וּמיליארד. לפני חטפים תנועת ו’ החיבור כתנועת החטף, ולכן הוגים ומנקדים וַחֲמישה, וַעֲשרה, וַחֲמישים.

בתנ”ך ו’ החיבור מנוקדת בקמץ אם המילה שאחריה פותחת בהברה מוטעמת, כגון בצירופים בשר וָדָ֫ם, יומם וָלַ֫יְלָה, כפתור וָפֶ֫רַח. על פי החלטת האקדמיה אפשר, אך לא חובה, לנהוג כך גם בשם המספר כאשר האיבר האחרון פותח בהברה מוטעמת. אם כן אפשר לנקד ולהגות שלושים וָשֵׁ֫ש, עשרים וָתֵ֫שע, אך אפשר גם שלושים וְשש, עשרים וְתשע.